מ"ג תהלים קיט צו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים קיט · צו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לְֽכׇל־תִּ֭כְלָה רָאִ֣יתִי קֵ֑ץ
  רְחָבָ֖ה מִצְוָתְךָ֣ מְאֹֽד׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לכל תכלה וגו'" - לסלסל ולפלפל בה וכן פתחת למוסרי (לעיל ק"ח)

"לכל תכלה" - לכל סיום דבר יש קץ גבול אבל מצותיך אין קץ וגבול לתכליתם (מצאתי)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכל תכלה", ונגד מ"ש כל מצותיך אמונה שקר רדפוני, שרדפוהו במה שאמרו ששקר הוא מה שדוד אומר שכל המצות הם אמונה, משיב "לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד" ר"ל בכל הדברים שבעולם אם רוצים להשיג התכלית צריך תחלה שיהיה קץ, היינו שישלם הדבר, כי התכלית לא יבא רק בגמר המעשה, כמו שהישיבה בבית ועל הכסא שהוא התכלית, לא יהיה רק אם נגמר הבית והכסא, אבל מצותך אחר שהיא רחבה מאד וא"א להשיג בה קץ, כי המצות הם רבים בלי קץ, ובכ"ז יושג התכלית, כי כל מצוה היא תכלית לעצמה וגם ההליכה אחר המצות היא תכלית בפ"ע, כי עקר תכלית המצוה היא האמונה שמאמין בה' ושומע מצותיו, ונחת רוח הוא לפניו שאמר ונעשה רצונו:

""

  • (תורה)

ביאור המילות

"תכלה, קץ". קץ הוא סוף הדבר, ותכלה תכלית הדבר, קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר, שעושה קץ לחושך ומשיג התכלית שרצה להשיג דהיינו כסף וזהב.

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לכל תכלה" - לכל דבר אשר יש להם תכלה הנה בעין השכל ראיתי את הקץ אבל מצותיך רחבה היא מאוד ואין עמדי לבוא עד סוף תכלית מסתורה א"כ בוודאי אין לה תכלה כי אם היה לה הייתי רואה הקץ בעין השכל כמו שראיתי בכל בעלי התכלית