"בלבי", ונגד מ"ש אף לא פעלו עולה, ע"י שבדרכיו הלכו, בכ"ז יצוייר חטא, כי יש הבדל בין חטא ובין עולה, שמקור העולה הוא בדרכי הבינה, והחטא הוא הנטיה מדרכי החכמה וידוע שאדם אין צדיק בארץ אשר לא יחטא, כי החסרון דבוק עמו בטבע, וע"ז אינו מועיל מה שמשיג דרכי ה' ויודע בבינתו מה שהוא עולה, שבכ"ז יצויר שיחטא ע"י שיתגבר ציור הרע שבנפש, למשל כח התאוה או הגאוה וכדומה, ונגד זה אין תקנה רק אם אמרות ה' צפונים בלבו וחרותים על לוחותיו, שהלב הוא הכח המושל, שמדי יעלה בלבו ציור של איזה חטא ימצא אמרת ה' כתוב ומזהיר אותו בל ימשול ציור זה בלבו, בזה ע"י "שבלבי צפנתי אמרתך לא אחטא לך":
