מ"ג שמות לט לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג שמות · לט · לא · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויתנו עליו פתיל תכלת לתת על המצנפת מלמעלה כאשר צוה יהוה את משה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּתְּנוּ עָלָיו פְּתִיל תְּכֵלֶת לָתֵת עַל הַמִּצְנֶפֶת מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּתְּנ֤וּ עָלָיו֙ פְּתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת לָתֵ֥ת עַל־הַמִּצְנֶ֖פֶת מִלְמָ֑עְלָה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וִיהַבוּ עֲלוֹהִי חוּטָא דִּתְכִילְתָא לְמִתַּן עַל מַצְנַפְתָּא מִלְּעֵילָא כְּמָא דְּפַקֵּיד יְיָ יָת מֹשֶׁה׃
ירושלמי (יונתן):
וְסַדָרוּ עֲלוֹי שְׁזִיר חוּטָא דְתִכְלָא מְטוֹל לְמִתַּן עַל מִצְנֶפְתָּא מִן לְעֵילָא דִתְפִילָתָא דְרֵישָׁא הֵיכְמָא דְפַקֵּיד יְיָ יַת משֶׁה:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לתת על המצנפת מלמעלה" - וע"י הפתילים היה מושיבן על המצנפת כמין כתר וא"א לומר הציץ על המצנפת שהרי בשחיטת קדשים שנינו שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין והציץ היה נתון על המצח הרי המצנפת למעלה והציץ למטה ומהו על המצנפת מלמעלה ועוד הקשיתי בה כאן הוא אומר ויתנו עליו פתיל תכלת ובענין הצוואה הוא אומר (שמות כח) ושמת אותו על פתיל תכלת ואומר אני פתיל תכלת זה חוטין הן לקשרו בהן במצנפת לפי שהציץ אינו אלא מאוזן לאוזן ובמה יקשרנו במצחו והיו קבועין בו חוטי תכלת לשני ראשיו ובאמצעיתו שבהן קושרו ותולהו במצנפת כשהוא בראשו ושני חוטין היו בכל קצה וקצה אחת ממעל ואחת מתחת לצד מצחו וכן באמצעו שכך הוא נוח לקשור ואין דרך קשירה בפחות משני חוטין לכך נאמר על פתיל תכלת ועליו פתיל תכלת וקושר ראשיהם השנים כולם יחד מאחוריו למול ערפו ומושיבו על המצנפת ואל תתמה שלא נאמר פתילי תכלת הואיל ומרובין הן שהרי מצינו בחשן ואפוד וירכסו את החשן וגו' בפתיל תכלת וע"כ פחות משנים לא היו שהרי בשתי קצות החשן היו ב' טבעות החשן ובב' כתפות האפוד היו ב' טבעות האפוד שכנגדן ולפי דרך קשירה ד' חוטין היו ומכל מקום פחות משנים אי אפשר 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

לָתֵת עַל הַמִּצְנֶפֶת מִלְמָעְלָה – וְעַל יְדֵי הַפְּתִילִים הָיָה מוֹשִׁיבוֹ עַל הַמִּצְנֶפֶת, כְּמִין כֶּתֶר. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר: הַצִּיץ עַל הַמִּצְנֶפֶת, שֶׁהֲרֵי בִּשְׁחִיטַת קָדָשִׁים שָׁנִינוּ: שַׂעֲרוֹ הָיָה נִרְאֶה בֵּין צִיץ לַמִּצְנֶפֶת, שֶׁשָּׁם מַנִּיחַ תְּפִלִּין (זבחים י"ט ע"א), וְהַצִּיץ הָיָה נָתוּן עַל הַמֶּצַח; הֲרֵי הַמִּצְנֶפֶת לְמַעְלָה וְהַצִּיץ לְמַטָּה, וּמַהוּ עַל הַמִּצְנֶפֶת מִלְמָעְלָה? וְעוֹד הִקְשֵׁיתִי בָּהּ, כָּאן הוּא אוֹמֵר: וַיִּתְּנוּ עָלָיו פְּתִיל תְּכֵלֶת, וּבְעִנְיַן הַצַּוָּאָה הוּא אוֹמֵר: "וְשַׂמְתָּ אוֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת" (לעיל כח,לז).
וְאוֹמֵר אֲנִי: "פְּתִיל תְּכֵלֶת" זֶה – חוּטִין הֵן, לְקָשְׁרוֹ בָּהֶן בַּמִּצְנֶפֶת; לְפִי שֶׁהַצִּיץ אֵינוֹ אֶלָּא מֵאֹזֶן לְאֹזֶן, וּבַמֶּה יִקְשְׁרֶנּוּ בְּמִצְחוֹ? וְהָיוּ קְבוּעִין בּוֹ חוּטֵי תְּכֵלֶת לִשְׁנֵי רָאשָׁיו וּבְאֶמְצָעִיתוֹ, שֶׁבָּהֶן קוֹשְׁרוֹ וְתוֹלֵהוּ בַּמִּצְנֶפֶת כְּשֶׁהוּא בְּרֹאשׁוֹ. וּשְׁנֵי חוּטִין הָיוּ בְּכָל קָצֶה וְקָצֶה, אֶחָד מִמַּעַל, וְאֶחָד מִתַּחַת לְצַד מִצְחוֹ, וְכֵן בְּאֶמְצָעוֹ; שֶׁכָּךְ הוּא נוֹחַ לִקְשֹׁר, וְאֵין דֶּרֶךְ קְשִׁירָה בְּפָחוֹת מִשְּׁנֵי חוּטִין. לְכָךְ נֶאֱמַר: "עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת", "וְעָלָיו פְּתִיל תְּכֵלֶת". וְקוֹשֵׁר רָאשֵׁיהֶם הַשְּׁנַיִם כֻּלָּם יַחַד מֵאֲחוֹרָיו לְמוּל עָרְפּוֹ, וּמוֹשִׁיבוֹ עַל הַמִּצְנֶפֶת.
וְאַל תִּתְמַהּ שֶׁלֹּא נֶאֱמַר "פְּתִילֵי תְכֵלֶת", הוֹאִיל וּמְרֻבִּין הֵן? שֶׁהֲרֵי מָצִינוּ בְּחֹשֶׁן וְאֵפוֹד: "וַיִּרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן" וְגוֹמֵר ["בִּפְתִיל תְּכֵלֶת"] (לעיל פסוק כא), וְעַל כָּרְחֲךָ פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם לֹא הָיוּ. שֶׁהֲרֵי בִּשְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן הָיוּ שְׁתֵּי טַבְּעוֹת הַחֹשֶׁן, וּבִשְׁתֵּי כִּתְפוֹת הָאֵפוֹד הָיוּ שְׁתֵּי טַבְּעוֹת הָאֵפוֹד שֶׁכְּנֶגְדָן, וּלְפִי דֶּרֶךְ קְשִׁירָה – אַרְבָּעָה חוּטִין הָיוּ; וּמִכָּל מָקוֹם פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם אִי אֶפְשָׁר.

<< · מ"ג שמות · לט · לא · >>