מ"ג שמות ה יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג שמות · ה · יב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקשש קש לתבן

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּפֶץ הָעָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּ֥פֶץ הָעָ֖ם בְּכׇל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְקֹשֵׁ֥שׁ קַ֖שׁ לַתֶּֽבֶן׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וְאִתְבַּדַּר עַמָּא בְּכָל אַרְעָא דְּמִצְרָיִם לְגָבָבָא גִּלֵּי לְתִבְנָא׃
ירושלמי (יונתן):
וְאִתְבַּדַר עַמָא בְכָל אַרְעָא דְמִצְרַיִם לְגַבְבָא גִילֵי לְתִיבְנָא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לקשש קש לתבן" - לאסוף אסיפה ללקוט לקט לצורך תבן הטיט קש לשון לקוט על שם שדבר המתפזר הוא וצריך לקוששו קרוי קש בשאר מקומות

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן – לֶאֱסֹף אֲסִיפָה לִלְקֹט לֶקֶט לְצֹרֶךְ תֶּבֶן הַטִּיט.
קַשׁ – לְשׁוֹן לִקּוּט; עַל שֵׁם שֶׁדָּבָר הַמִּתְפַּזֵּר הוּא וְצָרִיךְ לְקָשְׁשׁוֹ, הוּא קָרוּי קַשׁ בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ויפץ העם בכל ארץ מצרים". ר"ל אבל תיכף נודע רשעת פרעה והנוגשים וכל מצרים, שכ"ז היה שקר ומרמה וכמ"ש במדרש כשהיה איש ישראל בא אל בית המצרי או

שדהו לקחת תבן היה מקפח את שוקו, וא"כ לא מצאו תבן חתוך נכון למלאכה כי הצטרכו לפוץ בכל הארץ לקחת מן ההפקר ששם לא נמצא רק קש הבלתי חתוך [שזה נמצא גם בר"ה כמ"ש בב"ק (דף ל ודף פב) בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לר"ה וכו'] ובזה היה להם שני חסרונות, א] שהיו צריכים לבקש בכל ארץ מצרים עד שמצאו מן ההפקר, ב] שלא הגיע לידם תבן והיו צריכים לקושש קש שהם שבלים שלמים לתבן ר"ל שהם יחתכום ויעשו תבן:

<< · מ"ג שמות · ה · יב · >>