מ"ג שמואל ב יא כו

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותשמע אשת אוריה כי מת אוריה אישה ותספד על בעלה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתִּשְׁמַע אֵשֶׁת אוּרִיָּה כִּי מֵת אוּרִיָּה אִישָׁהּ וַתִּסְפֹּד עַל בַּעְלָהּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתִּשְׁמַע֙ אֵ֣שֶׁת אוּרִיָּ֔ה כִּי־מֵ֖ת אוּרִיָּ֣ה אִישָׁ֑הּ וַתִּסְפֹּ֖ד עַל־בַּעְלָֽהּ׃

דון יצחק אברבנאל

עריכה

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •

(כו) והנה בבוא השמועה אל דוד מיד נתפרסמה מיתת אוריה ובת שבע עשתה הספדה כראוי.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"ותשמע". הנה גם האשמה החמישית שהגדיל מהרי"א מה שמהר דוד לקחת את האשה, תרבה לה בורית, שהיה מוכרח לזה

להסתיר הדבר של ההריון. וגם בכתוב הזה ירמוז כי מגורשת היתה מאוריה, במ"ש "ששמעה שמת אישה ותספד אל בעלה", כי יש הבדל בין שם איש ובין שם בעל, שם איש הוא מצד החבה שבין איש לאשתו, ושם בעל הוא רק מצד שבעל אותה או מצד האדנות, וע"כ כשמדברת בעדה בא תמיד כינוי אישי לא כינוי בעלי, ואמר (הושע ב, יח) תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי, כי קריאת שם אישי מורה שחבתו עליה, והשמועה באה שמת אישה כי כן חשבו העם, אבל היא ספדה על בעלה

לא על אישה כי כבר היתה מגורשת:

אלשיך

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק •

(כו) "ותשמע אשת אוריה כו'". תחלה אמר אישה, ואחר כך אמר בעלה, אמנם הנה באומרו אישה, יורה כי עדיין היה לו אישות עמה, והמשמיעים כך עלה על רוחם, כי לא ידעו או לא שמו לבם אל הגט כריתות, אך היא בהספידה אותו לא להיות לה אישות עמו הספידה, כי אם על מציאות בעל בעלמא, וזהו אומרו בשמיעה, אישה, ובהספד, בעלה:

<< · מ"ג שמואל ב · יא · כו · >>