מ"ג שיר השירים ג ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שיר השירים


<< · מ"ג שיר השירים ג · ז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הנה מטתו שלשלמה ששים גברים סביב לה מגברי ישראל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הִנֵּ֗ה מִטָּתוֹ֙ שֶׁלִּשְׁלֹמֹ֔ה שִׁשִּׁ֥ים גִּבֹּרִ֖ים סָבִ֣יב לָ֑הּ מִגִּבֹּרֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃

תרגום (כל הפרק)

כד בנא שלמה מלכא דישראל ית בית מוקדשא דיי בירושלם אמר יי במימריה כמה יאי בית מוקדשא הדין דאתבני לי על ידוי דמלכא שלמה בר דוד וכמה יאין כהניא בעידן דפרסין ידיהון וקימין על דוכניהון ומברכין לעמא בית ישראל בשיתין אתין דמסירין למשה רבהון ובההיא ברכתא מסחרא להון כשור רם ותקיף ובה מתגברין ומצליחין כל גברי ישראל:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הנה מטתו שלשלמה" - אהל מועד והארון שהיו נושאין במדבר

"ששים גברים סביב לה" - ששים רבוא סביב לה

"מגבורי ישראל" - מיוצאי הצבא לבד פחותים מבן עשרים והיתרים על בני ששים

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


מליצה:

(ז) "הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה". ר"ל הלא בנין הגוף שהוא מטת שלמה אשר עליו תשכב הנפש ותסגר בערש ברזל שלא להפרד ממנו כל ימי חייה יש לה ששים גבורים שומרים סביב הם איברי הגוף שהם רמ"ח איברים שנחלקים לששים ששים סביב [כי שני פעמים ששים הם איברים חיצונים לגמרי כמו שחושב במשנה ט' פ"א דאהלות שלשים בפסת הרגל מכאן ומכאן ושלשים בפסת היד מכאן ומכאן וששים אברים הם פנימים יותר ובכ"ז הם חצונים בערך שאחריהם והם עשרה בקורסל שנים בשוק חמשה בארכובה אחד בירך שלשה בקטלית שנים בקנה שנים במרפק אחד בזרוע ארבע בכתף ס"ה שלשים מכאן וכן בצד השני ס"ה ששים וששים ושמונה איברים הם עקר בנין הגוף והם כ"ב צלעות (משני הצדדים) י"ח חוליות השדרה תשעה בראש שמונה בצואר ששה במפתח הלב וחמשה בנקביו ועקר המספר הוא ששים שהוא המספר הגדול] וא"כ הלא ששים האיברים האלה הגבורים שומרים את הנפש בל תרד מן המטה שהיא הגויה והם גבורי ישראל, ימליץ כמו שישראל ישר אל המלאך ויוכל ונצח את המלאך הרוחני כן הגבורים האלה מנצחים את הנפש האלהית ויאמר לא אשלחך ולא יעזבוה להפרד מהם. והגבורים האלה:

מדרש רבה (כל הפסוק)


ז.

הנה מטתו שלשלמה ר' ביבי בשם רבי אלעזר בר' יוסי פתר קרייה בברכת כוהנים הנה מטתו הנה מטותיו ושבטיו. היך מה דאת אמר: (חבקוק ג') 'שבועות מטות'; 'שלשלמה' של מלך, שהשלום שלו. ששים גבורים סביב לה אלו שישים אותיות שבברכת כהנים. מגבורי ישראל שהם מגברין את ישראל. כלם אחוזי חרב. אמר ר' עזריה: דברים מבורכין בגבורה: (במדבר ו') יברכך ה', יאר ה', ישא ה'. מלומדי מלחמה שהם נלחמים בכל מיני פורעניות שיש בעולם. איש חרבו על ירכו מפחד בלילות שאפילו אדם רואה בחלומו, חרב מחתכת בירכו. מה יעשה? ילך לבית הכנסת ויקרא קריאת שמע ויתפלל תפלתו, וישמע ברכת כוהנים ויענה אחריהם אמן ואין דבר רע מזיקו. לפיכך, מזהיר את בני אהרן ואומר להם: (שם) כה תברכו את בני ישראל

ר' שמלאי פתר קרייה במשמרות: הנה מטתו הנה מטותיו ושבטיו. היך מה דאת אמר:שבועות מטות אומר סלה. שלשלמה למלך שהשלום שלו. ששים גבורים סביב לה אלו כ"ד משמרות כהונה וכ"ד משמרות לוויה ושתים עשרה מחלוקות מגבורי ישראל, שמשמרין את ישראל. כלם אחוזי חרב רבי זעירא ור' יהודה בשם שמואל: אלו תלמידי חכמים, שמלמדין לכהנים שחיטה והלכות זריקה וקבלה וקמיצה. ר' יצחק בשם ר' אמי אמר: אלו מבקרי מומי קדשים ונוטלין שכרן מתרומת הלשכה. רבי גידול בר בנימין בשם רבי יסא: שני דייני גזלות היו בירושלים והיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. שמואל אומר: נשים היו אורגות בפרוכת ונוטלות שכר מתרומת הלשכה. רב הונא אמר: מלשכת בדק הבית הדין עבד לה כבנין, והדין עבד לה כקרבנות. מלמדי מלחמה שהיו מלמדין לכהנים היאך יעשו עבודה. איש חרבו וגו' שהיו מזהירין אותם בעת ששוחטים, שלא יפגל אחד מהזבחים, שלא לפסול אחד מהקרבנות בנותרות.

רבי יוחנן פתר קרא בסנהדריות הנה מטתו מטותיו ושבטיו כמה דתימר שבועות מטות שלשלמה למלך שהשלום שלו. ששים גבורים אלו שישים איש מעם הארץ. הדא הוא דכתיב: (מלכים ב' כ"ה) וששים איש מעם הארץ, הנמצאים בעיר מגבורי ישראל אלו, אחד עשר אנשים. הדא הוא דכתיב: (שם) ויקח שר טבחים את שריה כוהן הראש ואת צפניהו כוהן משנה ואת שלשת שומרי הסף ומן העיר לקח סריס אחד. זה מופלא בית דין. ולמה קורא אותו סריס? שמסרס את ההלכה. וחמשה אנשים מרואי פני המלך הרי אחד עשר. וכשהוא אומר: (ירמיה נ"ב) שבעה להוסיף עליו שני סופרי דיינין, שיושבין לפניהם. מגבורי ישראל מזכין את ישראל בגבורה. כלם אחוזי חרב ר' מאיר ור' יוסי. רבי מאיר אומר: שהיו כלן שונין הלכה כחרב, שאם בא מעשה על ידיהם, לא תהא הלכה קוהא להם. ר' יוסי אומר: בשעת הדין, הכל נושאין ונותנין היאך להוציא את הדין ואת המעשה, ומתפחדין מדינה של גיהינום. רבי מנחם חתניה דר' אלעזר בר אבונא בשם ר' יעקב בר אבינא: אם באת אשה לפניך לבית המדרש, לשאול לך שאלה על כתמה ועל נדתה, תהא רואה אותה, כאילו שיצאת מירכיך. ואל תתן עיניך בה ותתפחד מדינה של גיהינום.

ורבנן פתרי קרא ביוצאי מצרים. הנה מטתו, מטותיו ושבטיו, היך מה דאת אמר: שבועות מטות. שלשלמה למלך, שהשלום שלו. ששים גבורים אלו שישים רבוא, שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ולמעלה. מגבורי ישראל אלו שישים רבוא, שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ולמטה. כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו שבשעה שאמר להם משה: כך, אמר אלי הקדוש ברוך הוא סונטימוס. (שמות י"ב) וכל ערל לא יאכל בו מיד, כל אחד ואחד נטל חרבו על ירכו ומל עצמו. מי מלן? ר' ברכיה אמר: משה היה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה. ויש אומרים: יהושע היה מוהל ואהרן פורע ומשה משקה. הדא הוא דכתיב: (יהושע ה') בעת ההיא אמר ה' אל יהושע: עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית. ולמה שנית? מכאן שמלן בראשונה. מיד: (שם) ויעש לו יהושע חרבות צורים וגו' וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות. ומהו אל גבעת הערלות? אמר ר' לוי: מכאן שעשו אותה גבעה בערלה.

תני: עד שלא יחטא אדם, נותנין לו אימה ויראה והבריות מתפחדין ממנו. כיון שהוא חוטא, נותנין עליו אימה ויראה ומתפחד הוא מאחרים. תדע לך שכן. אמר רבי: עד שלא חטא אדם הראשון, היה שומע קול הדיבור עומד על רגליו ולא היה מתיירא. כיון שחטא, כששמע קול הדיבור, נתיירא ונתחבא. שנאמר: (בראשית ג') את קולך שמעתי וגו'. ויתחבא האדם. רבי איבו אמר: באותה שעה, נגרע גובה קומתו של אדם ונעשית של מאה אמה. רבי לוי אמר: עד שלא חטא אדם הראשון, היה שומע את הקול אדיבון. וכיון שחטא, היה שומע את הקול אגריון. עד שלא חטאו ישראל, רואין טוכסות זו את זו ולא היו מתיראין ומזדעזעין ונפחדין. וכיון שחטאו, אפילו פני הסרסור, לא היו יכולין להסתכל. הדא הוא דכתיב: (שמות ל"ד) כי קרן עור פני משה, וכתיב: וייראו מגשת אליו. ר' פנחס ורבי אבון בשם ר' חנין אמרו: אף הסרסור הרגיש עמהם באותה העבירה. עד שלא חטאו ישראל. מה כתיב: (תהילים ס"ח) מלכי צבאות ידודון ידודון רבי איבו אמר: 'מלאכי צבאות' אין כתיב, אלא 'מלכי צבאות' מלכיהון דמלאכיא. אי זה? זה מיכאל וגבריאל, לא היו יכולין להסתכל פניו של משה. וכיון שחטאו, אפילו פניהם של גוליירין, לא היה יכול משה להסתכל. הדא הוא דכתיב: (דברים ט') כי יגורתי מפני האף והחמה. עד שלא אירע לדוד אותו המעשה, כתיב: (תהילים כ"ז) ה' אורי וישעי ממי אירא. משאירע בו, כתיב: (שמואל ב' י"ז) ואבא אליו והוא יגע ורפה ידים. עד שלא חטא שלמה, היה רודה בשרים ובשרות. הדא הוא דכתיב: (קהלת ב') עשיתי לי שרים ושרות זכרים משוררים ונקבות משוררות ותענוגות בני האדם פרובטייה שדה ושדות שידה ושידתה דהוו אזיין בהון. כיון שחטא, מינה לו שישים גבורים מגבורי ישראל, והעמידן לשמור את מטתו. הדא הוא דכתיב: הנה מטתו וגו'. כולם אחוזי חרב שהיה מתפחד מן הרוחות.