מ"ג שיר השירים ג ג
<< · מ"ג שיר השירים · ג · ג · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מְצָא֙וּנִי֙ הַשֹּׁ֣מְרִ֔ים הַסֹּבְﬞבִ֖ים בָּעִ֑יר אֵ֛ת שֶֽׁאָהֲבָ֥ה נַפְשִׁ֖י רְאִיתֶֽם׃
תרגום (כל הפרק)
אמרת כנשתא דישראל אשכחו יתי משה ואהרן ולואי נטרי מטרת מימרא דמשכן זמנא די מסחרן יתיה חזור חזור ושאלית להון על עיסק שכונת יקרא דיי דאסתלקת מיני אתיב משה ספרא רבא דישראל וכן אמר אסק לשמי מרומא ואצלי קדם יי מאים יכפר על חוביכון וישרי ית שכינתיה ביניכון כמלקדמין:
רש"י
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(ג) "מצאוני", עד שהתחילה לצאת מן העיר ובאת עד מקום השומרים סביב לעיר, העומדים בשער העיר ושם שאלה שנית אם ראו את שאהבה נפשה:
מליצה:
(ג) "מצאוני" ואז ברוב תשוקת הנפש אחרי דודה התחילה לצאת מן העיר ר"ל להתפשט מן החומר ולעזוב את אנשיה וגם את הכחות הכוללים שבה שעברה והתפשטה גם מן המתעורר והמדמה עד שמצאוה השומרים לעיר סביבותיה בסוף העיר והוא ציור הגדר האחרון שבו היא העמדת החי עד שאם תצא הנפש מגדר הזה ותעבור את הגבול הזה האחרון תהיה חוץ לעיר והוא משל שכמעט יצאה מן הגויה ושם דרשה שנית על הדוד העליון אהבת נפשה:מדרש רבה
מצאוני השומרים הסובבים זה שבטו של לוי. היך מה דאת אמרת: (שמות ל"ב) עברו ושובו משער לשער. את שאהבה נפשי זה משה.
<< · מ"ג שיר השירים · ג · ג · >>