מ"ג שיר השירים ג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שיר השירים


מ"ג שיר השירים ג · א · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עַל־מִשְׁכָּבִי֙ בַּלֵּיל֔וֹת בִּקַּ֕שְׁתִּי אֵ֥ת שֶֽׁאָהֲבָ֖ה נַפְשִׁ֑י בִּקַּשְׁתִּ֖יו וְלֹ֥א מְצָאתִֽיו׃

תרגום (כל הפרק)

וכד חזו עמא בית ישראל דאסתלקו ענני יקרא מעלויהון וכלילא דקודשא דאתיהב להון בסיני אתנטילת מנהון ואשתארו חשיכין כליליא ובעו ית כלילא דקודשא דאסתלק מנהון ולא אשכחוהי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על משכבי בלילות" - בצר לי שישבתי אפילה כל שלשים ושמנה שנה שהיו ישראל נזופים

"בקשתיו ולא מצאתיו" - (שמות) כי אינני בקרבכם (שם) כי לא אעלה בקרבך

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

משל:

(א) השיר השלישי: אחר ימים רבים והרעיה סגורה בחדרי שלמה זכרה את דודה ואהבתו על משכבה בלילות. ותצא ממטתה לבקשו בעיר ולא מצאה אותו עד שיצאה מן העיר אל המדבר. שם נתחברה עמו עד שרדפו אחריה בנות ירושלים, אמנם גם אח"כ נמשך החבור ביניהם ודבר עמה בכל לשון של חיבה ובסיפור זה יספר איך יצאה ממטת שלמה, ואיך לא הפרידו בנות ירושלים ביניהם גם אחרי זאת, והשיר הזה נמשך עד אני ישנה (ה' ב):

"על". הרעיה התחילה לזכור בדודה ולבקשו על משכבה לילה אחר לילה ולא מצאה אותו:

מליצה:

(א) השיר השלישי: אחרי ימים רבים והרעיה האלהית היתה סגורה בגויה זכרה את דודה שבשמים ותצא ממטתה ר"ל מגויתה שנפרדה מן החומריות ותשקוד לבקש את ה' ולדרשו. וזה היה בשנת אחת עשרה למלך שלמה שאז כלה בנין בית ה' והרבה בתפלות ובתחנונים ובזבחים רבים במ"א ח' ובדה"ב ד'] ולא מצאה את דודה עד שיצאה מן העיר אל המדבר ר"ל עד שהתפשטה מן הגויה להתחבר עם הקדש שאז נראה אליו שנית כאשר נראה אליו בגבעון [כנז' במ"א ט' ובדהב"ז] והיה נבואה גמורה ודבור ארוך באהבה וחבה. וגם אחר שהשביתו כחות החומר את החבור הזה בכל זאת דבק רוח ה' בנפש שלמה גם אח"ז ע"י המקדש אשר בנה אשר ה' אמר לשכון בערפל. ויספר איך התפשטה הנפש מן הגויה ואיך לא יכלו בנות ירושלים שהם כחות החומר להשבית את קדושת שלמה ודבוקו באלהים גם אח"ז. והשיר הזה נמשך עד אני ישנה ולבי ער [ה' ב']:

"על". הרעיה נפש שלמה התחילה לזכור אהבת דודה העליון ב"ה ולבקשו על משכבה בלילות כי לפני הלילה ההוא שנגלה ה' אל שלמה במחזה שנית היה מכין א"ע לנבואה לילה אחר לילה (אחר שהקדים לקדם פניו בתפלה ובזבחים) ועז"א בלילות לשון רבים שהתמיד בזה לילות רבים, ולא מצאה אותו ר"ל שלא השיג הנבואה [כי מעת שהרבה בתפלה ובזבחים עברו י"ד ימי החנוכה ששמחו בשמחת הבית ועדיין לא הופיע דבר ה' אליו]:

מדרש רבה (כל הפסוק)


א.

על משכבי בלילות אמר רבי אבא בר כהנא: מהו על משכבי בלילות? על מרעי. היך מה דאת אמר: (שמות כ"א) ולא ימות ונפל למשכב. אמר ר' לוי: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! לשעבר היית מאיר לי, בין לילות ללילות בין לילן של מצרים, ללילן של בבל. בין לילן של בבל, ללילן של מדי. ובין לילן של מדי, ללילן של יון. ובין לילן של יון , ללילן של אדום. ועכשיו שישנתי לי מן התורה ומן המצוות, נסמכו לי לילות ללילות. על משכבי בלילות אמר רבי אלכסנדרא: כשישנתי לי מן התורה ומן המצוות, נסמכו לי לילות ללילות. על משכבי בלילות באו לילות.

דבר אחר: על משכבי בלילות זה לילה של מצרים בקשתיו את שאהבה נפשי זה משה. בקשתיו ולא מצאתיו: