"כל עמל האדם" - בשביל פיהו הוא שיהנה ויאכל בעולם הזה והבא וזה לא נהנה בחייו
"וגם הנפש לא תמלא" - בתמיה כלומר וזה אפי' תאותו לא מלאה בהנאה מועטת כמו (שמות טו) תמלאמו נפשי לשון השגת תאוה ואחרי שכן הוא
(ז) כל עמל - תמה על הכסיל שלא ראה טובה והלא עיקר כל עמל כדי שיאכל אדם ולא ימות, וענין וגם הנפש לא תמלא שלא תשבע ואילו היה לה כל הון שבעולם וכל חטה, וענין גם ישוב על הפה שלא ימלא כי מיד ירד המאכל ממנו:
(ז) דרך מווכח כדרכו. הלא דברתי דופי על העושר בכל המקראות הסמוכים, באמור כי מרובה קלקלתו מטובתו אם לא במתת ה', והלא נגד זה יש קושיא. והיא, כי הלא אשר הוא נהנה מיגיעו יגיע כפיו כי יאכל מתי יעשה לנפשו, כי הלא אחר שכל עמל אדם לפיהו לתת לתוך פיהו לאכלה "גם הנפש לא תמלא", אין צריך לומר הגוף שהוא לקברות יובל, כי אם "גם הנפש", שעיקר שכר המצות הוא לה כמאמר רב (יוסף) [ששת] (פסחים סח ב) חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי, "לא תמלא":
