מ"ג צפניה ג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות צפניה


מ"ג צפניה ג · א · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הוי מראה ונגאלה העיר היונה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הוֹי מֹרְאָה וְנִגְאָלָה הָעִיר הַיּוֹנָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
ה֥וֹי מֹרְאָ֖ה וְנִגְאָלָ֑ה הָעִ֖יר הַיּוֹנָֽה׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וַי דְמוֹחֲיָא וּמִתְפָּרְקָא קַרְתָּא דִמְסַגְיָא לְאַרְגָזָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הוי מוראה ונגאלה" - עד עכשיו דבר בנינוה ועכשיו חוזר על ירושלים הוי שתהא לבז ולסחי כרואי ותהא מגואלת בצחן עוונה מוראה כמו מוראתו (ויקרא א) ושמתיך כרואי (נחום ג)

"העיר היונה" - כיונה פותה אין לב

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הוי מוראה", טרם נבוא לבאר נבואה זאת נציע הוצעה אחת, והוא, כי כבר התבאר אצלנו שמעת התחיל הגלות הראשון שהיה ע"י סנחרב, מעת ההיא התחילו הנביאים לנבאות על הגאולה, ומעת ההיא היתה הגאולה אפשרית אם היו זוכים כמ"ש בפי' ישעיה סי' י"א וסי' מ"ח ובכ"מ, והזמן הראשון לזה היה בימי חזקיה שאם היו זוכים היה אז הקיבוץ הכללי, כמ"ש חז"ל שבקש הקב"ה לעשות את חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג רק שאיזה חטא גרם, ובימי מנשה באו עליהם שרי מלך אשור מבבל ויאסרו את מנשה, והתחיל מלך אשור שנית לבא על ישראל כמש"פ בנבואת נחום, ובימי יאשיה חשב ירמיה שהגיע עת הגאולה והלך להחזיר את עשרת השבטים כמ"ש חז"ל, וכן בעת שנחרבה נינוה בתחלת מלכות יהויקים לא היו יראים עוד ממלכות אשור וכל הזמן הזה היה עת מוכשר לגאולה אם היו זוכים, אבל בשביל שהתמידו לחטוא ושבו על עונות אבותם, נדחה הזמן וגבר עליהם מלך בבל והגלם בגולה, ואז היה זמן המוכשר לזה אם היו שבים בתשובה בימי בית שני, כמ"ש חז"ל שאם היו עולים כולם כחומה היו נגאלים גאולה עולמית, וגם זה לא היה כי אז התחילו הכתות ביניהם וגברה זרוע רשע, ונחרב הבית שנית, ומאז הדבר תלוי ועומד עד שיבא העת המיועד באחרית הימים, אולם יש הבדל בזה שאם היתה הגאולה בימי חזקיה או בימי יאשיהו או בית שני, לא היתה גאולה כללית, ר"ל שלא היתה אז רק לישראל לבד, אבל הגאולה המקוה באחרית הימים תהיה כללית לכל העולם, כי אז יכירו כל העמים מלכות ה' ואחדותו וישובו כולם לקרא בשם ה' אל אחד (וכמ"ש זה באורך בישעיה סי' מ"ח, ויתבאר עוד בנבואת חגי וזכריה), על הפנה הזאת יסד נביאנו את דבריו בסי' זה, שאחר שהודיע חורבן נינוה, ומפלת האומות שהרעו לישראל, וניבא ששארית ישראל ינחלו את פלשתים ואת עמון ומואב, בא לבאר שהיה אז הזמן לזה ואם היו זוכים היו נגאלים, ועז"א "הוי מוראה ונגאלה", שעיר ירושלים היא "נוראה" שבימי חזקיה ובימי יאשיה התיראו העמים מפניה כי היה ה' אתה, וגם היא "נגאלה" כי נגאלה מכף מלך אשור, וגם היו ראוים להגאל גאולה שלמה, "העיר היונה" היא ירושלים שהיתה תחת יד אשור ובבל שהיה דגלו צורת יונה ונקראת ע"ש ממלכתו, והגיע זמן שתגאל, רק שהעון גורם:

ביאור המילות

"מוראה". מענין יראה:

"ונגאלה". מענין גאולה כפשוטו:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הוי מוראה ונגאלה" - יש להתאונן על ירושלים המטונפת ומלוכלכת העיר המאנה ואונסת את הבריות

מצודת ציון

"מוראה ונגאלה" - ענין שניהם מלוכלך ומטונף כמו ושמתיך כרואי (חבקוק ג)וכמו נגאלו בדם (ישעיהו נט)וכפל המלה בשמות נרדפים

"היונה" - מלשון אונאה ועניינו קחת ההון וכן מפני חרון היונה (ירמיהו כה)