"ויהי כעברם". ואז ראה אליהו כי קרוב זמן הסתלקותו: "ויהי נא פי שנים". בקש (לפי הפשט) שרוח אליהו תנוח עליו, כמ"ש נחה רוח אליהו על אלישע, ושבכ"ז תשאר לו גם ההשגה הקודמת שהיה לו עד עתה, בזה יהיה לו פי שנים, רוח עצמו, ורוח אליהו המצטרף עמו, וז"ש "ויהי נא פי שנים ע"י שרוחך נצטרף אלי". וגם יל"פ שאמר "פי שנים הנמצא ברוחך יהיה אלי", כי אליהו היה ברוחו פי שנים מיתר הנביאים, ובקש שיגיע הוא עתה למדרגה זו. וגם המקובלים כן דרכם באמרם שאליהו זה פנחס שהושתלו בו נשמת נדב ואביהוא, ומליצתם כי פנחס נתכהן תחת נדב ואביהוא ולקח את מדרגתם, ומזה ניתן לו ברית השלום והחיים, ובזה היה פי שנים ברוחו, ובקש שתעבור מדריגה זו אליו. אולם דעת חז"ל שבקש פי שנים ממש, כי הגם שא"א שיאציל הנביא יותר מאשר בכחו, חשב כי בעת יעלה השמימה ויפשיט שמלת החומר מעליו אז תהיה מדרגת אליהו גדולה מאד מאשר הוא עתה, ואם יאציל עליו אז את אורו ושפעו יספיק מה שיושפע ממנו עד שמדרגת אלישע תהיה גדולה כפי שנים ממדרגת אליהו עתה בעודו בחומר, ולכן אמר לו תנאי שרק אם יראה אותו בעת הלקחו שיהיה במדרגה הזאת, ואם יראהו יוכל להאציל רוחו עליו ברגע ההוא, ואם לאו לא יהיה:
