מ"ג ישעיהו מח טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


טו. אֲנִי אֲנִי דִּבַּרְתִּי אַף קְרָאתִיו הֲבִיאֹתִיו וְהִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: אני אני דברתי אף קראתיו הביאתיו והצליח דרכו

מנוקד: אֲנִי אֲנִי דִּבַּרְתִּי אַף קְרָאתִיו הֲבִיאֹתִיו וְהִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ.

עם טעמים: אֲנִ֥י אֲנִ֛י דִּבַּ֖רְתִּי אַף־קְרָאתִ֑יו הֲבִיאֹתִ֖יו וְהִצְלִ֥יחַ דַּרְכּֽוֹ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אני" - גאלתי ישראל ממצרים ואני אגאל כל ישראל מגלות אחרון ומארבע כנפות הארץ

"אף קראתיו" - לכורש וי"ת ה' אהבו לישראל אף קראתיו לאברהם וקריאה זו ל' גידול להיות מקוראי כמו אלה קרואי העדה (במדבר א)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אני אני דברתי", מראש שיהיה כן, "אף קראתיו" שילך למלחמה, "אף הבאתיו" על עיר בבל, ושם "הצליח דרכו" להחריבה, (וכונת המליצה הזאת שמפלת בבל והצלחת כורש לא היה דבר מחוייב מצד הטבע או המערכה רק מצד גזירת ה'):


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הביאותיו" - לבבל

"אף קראתיו" - ר"ל אני הערתי לבו לזאת

"אני אני" - ר"ל אני לבד דברתי שכן יעשה