מ"ג דברים כא טו
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילדו לו בנים האהובה והשנואה והיה הבן הבכור לשניאה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־תִהְיֶ֨יןָ לְאִ֜ישׁ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֗ים הָאַחַ֤ת אֲהוּבָה֙ וְהָאַחַ֣ת שְׂנוּאָ֔ה וְיָֽלְדוּ־ל֣וֹ בָנִ֔ים הָאֲהוּבָ֖ה וְהַשְּׂנוּאָ֑ה וְהָיָ֛ה הַבֵּ֥ן הַבְּכֹ֖ר לַשְּׂנִיאָֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי יִהְוְיָן לִגְבַר תַּרְתֵּין נְשִׁין חֲדָא רְחוּמְתָא וַחֲדָא שְׂנוּאֲתָא וִילִידָן לֵיהּ בְּנִין רְחוּמְתָא וּשְׂנוּאֲתָא וִיהֵי בְּרָא בּוּכְרָא לִשְׂנִיאֲתָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם תֶּהֶוְיָין לִגְבַר תַּרְתֵּין נְשִׁין חֲדָא רְחִימְתָּא לֵיהּ וַחֲדָא סְנִיתָא לֵיהּ וִילֵדַן לֵיהּ בְּנִין רְחוּמְתָּא וּסְנוּתָא וִיהֵי בִּיר בּוּכְרָא לִסְנֵיתָא: |
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
כי תהיין לאיש שתי נשים . במי שיש לו בהם הויה, (יבמות כב) יצאו שפחה ונכרית שאין בהם הויה. (שתים כמשמעו) [משמע], מוציא את אלו ומוציא את היבמה! [מוציא אני את אלו, שאין להן קדושין עליו ולא על אחרים; ולא אוציא את היבמה, שכן ישנה בקדושין אצל אחרים].
יח.
רבי שמעון אומר, בדרך ארץ הכתוב מדבר. מגיד שסופו להיות שונא אותה ואוהב אחרת.
יט.
וילדו לו בנים . להוציא את הספק, בן תשעה לראשון או בן שבעה לשני.
כ.
אין לי אלא היוצא ממקום הלידה. יוצא דופן מנין? תלמוד לומר וילדו לו , מכל מקום.
כא.
(ד"א,) כי תהיין לאיש שתי נשים . אין לי אלא שתים. מנין שאפילו הן מרובות? תלמוד לומר נשים .
אין לי אלא בזמן שהן מרובות, ומקצתן אהובות ומקצתן שנואות. מנין שאפילו כולן אהובות, אפילו כולן שנואות? תלמוד לומר ( אהובה ) האהובה ( שנואה ) והשנואה , ריבה הכתוב.
אין לי אלא בזמן שהן מרובות, וכולן אהובות או כולן שנואות. מנין אפילו הן שתים? תלמוד לומר שתי נשים .
אין לי אלא בזמן שהן שתי נשים (,אחת אהובה ואחת שנואה). מנין אפילו אחת והיא אהובה, אפילו אחת והיא שנואה? תלמוד לומר " אהובה " " אהובה ", " שנואה " " שנואה ", ריבה הכתוב.
כב.
[ד"א,] איזו היא אהובה - (קדושין מח וש"נ) אהובה לפני המקום, שנואה - זו שנואה לפני המקום. יכול אין לי אלא אנוסה ומפותה, שאינן לו כדרך כל הנשים. מנין אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט? תלמוד לומר " שנואה " " שנואה ", ריבה את העריות שהן בלא תעשה.
ועדיין לא ארבה את העריות, שחייבים עליהן כרת בידי שמים. תלמוד לומר " שנואה " " שנואה ", ריבה את העריות שהן בלא תעשה, וחייבים עליהן כרת.
(קדושין מח) יכול אפי' שפחה ואפילו נכרית, תלמוד לומר כי תהיין לאיש , כל שיש בה הויה, יצאו אלו שאין בהם הויה.
וילדו לו בנים . מי שהולדות שלו. יצאו אלו, שאין הולדות שלו.
כג.
ד"א וילדו לו בנים , הבנים בתורה (=בדין) הזאת ואין הבנות בתורה הזאת. לפי שמצאנו, שהבנות נכנסות בנחלה תחת האחים, לחלוק בשוה. יכול תהיה בכורה נוהגת בהם? תלמוד לומר וילדו לו בנים , בנים בתורה הזאת ואין הבנות בתורה הזאת.
והיה הבן . (ב"ב קכ) ולא טומטום ואנדרוגינוס.
הבכור . (ב"ב קכז) ולא הספק.
לשניאה . הכתוב מבשרך, שבן הבכור לשניאה.
מלבי"ם - התורה והמצוה
יז.
כי תהיין . לשון "הויה" לא יצדק בשפחה ונכרית, שאין קדושין תופסים. והגם שלרב, (יבמות יג) גם בימבה לשוק אין קדושין תופסין שם, יצויר בהם הויה אצל היבם, או אם גרושה אחר שנתיבמה. וגיר' שבפנים, גריס הז"ר.
והגר"א לא גרס מ"ש "משמע, מוציא את אלו ומוציא את היבמה". וכן נראה, דא"כ יקשה לשמואל שמסופק בזה.
יח.
כי תהיין . ר"ש דורש סמוכים. שאח"כ ישנא את היפ"ת (=יפת תואר) , ויקח אליה אשה ישראלית שתהייה אהובה לו, והיפ"ת תהיה שנואה. ובכל זה מוזהר שלא יבכר בן האהובה.
יט.
וילדו לו . אם הוא מבורר שהוא בנו. לאפוקי במי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים, ונשאת. וילדה ספק בן ט' לראשון או בן ז' לשני, שאינו יורש לא את הראשון ולא את השני. כמ"ש ביבמות ק.
כ.
וילדו לו . כולל אף היוצא דופן. שר"ש סתמא דספרי לשטתו, שס"ל שגם יוצא דופן מקרי לידה. כמ"ש בספרא תזריע ג , "רש"א, יוצא דופן הרי הוא כילוד". ואמר בבכורות מז ע"ב "יוצא דופן והבא אחריו, שניהם אינם בכור. רבי שמעון אומר, הראשון בכור לנחלה והשני לחמש סלעים". דר"ש ס"ל שיוצא דופן מקרי לידה.
כא.
כי תהיין לאיש שתי נשים, האחת אהובה והאחת שנואה . היה לו לומר בקצור, "כי תהיין לאיש אשה אהובה ואשה שנואה, וילדו לו בנים"! פי' חז"ל שאז הייתי אומר שדוקא בשאין לו רק אחת אהובה ואחת שנואה, לא אם י"ל נשים רבות. משא"כ בל' הנאמר פה, פי' שבין נשים הרבות נמצאות שתי נשים, שאחת אהובה ואחת שנואה. כמו (ש"ב יב) שני אנשים היו בעיר אחת, אחד עשיר ואחד ראש , שאינו שולל שלא יהו בעיר רק שני אנשים לבד. או שיפרשו, שיהיו לאיש שתי כתות של נשים, כת אהובה וכת שנואה, וז"ש "מנין שאפי' הן מרובות, ת"ל נשים ".
והנה מיותר מ"ש " האהובה והשנואה ", שדי לומר "וילדו לו בנים"! ופי' חז"ל, שבזה בא ללמד שאפי' כולם אהובות. פי', כי אחר שמצייר שבן הבכור לשנואה, בהכרח שהשנואה ילדה תחלה. ואיך אמר " וילדו האהובה והנשואה "! ע"כ (=על כרחך) בא לרבות שגם אם כלם אהובות, וילדה האהובה מן האהובות תחלה. או שכולם שנואות, וילדה אחת מן השנואות תחלה. או שהיה הבן הבכור לשנואה נגד האהובה, בעת שנמצא אהובות ושנואות. וז"ש, "ת"ל האהובה והשנואה , ריבה הכתוב".
ועדיין יקשה, שא"כ היה לו לומר "כי תהיין לאיש נשים אהובות ושנואות, וילדו לו בנים האהובות והשנואות", ולמה אמר " שתי נשים "! ע"ז משיב, שאז הייתי אומר דוקא כשהם מרובות, לכן אמר " שתי נשים ", שפי' שתים ויותר משתים.
וממ"ש וילדו לו בנים האהובה והשנואה, שמלמדנו אף שאין שם רק אהובות או שנואות לבד כנ"ל, היה לו לומר "האהובות והשנואות", והיה מבורר, שפי' או האהובות או השנואות. ולמה אמר לשון יחיד, אחר שפה מציין שילדו שתי אהובות! ע"ז השיב בספרי, שבא ללמד שגם אם אין לו אלא אשה אחת אהובה או שנואה, והיא ילדה כמה בנים, לא יוכל להעביר חלק בכורה מן הבכור אל הפשוט.
כב.
ובהשקפה אחרת ישקיף על שם "אהובה ושנואה", שא"א שיכוין על אהבתו או שנאתו; וכי מפני זה תשתנה דין הבכורה! וע"כ מדבר בשהיא אהובה או שנואה לפני המקום. ואמר שלכן כתב שם "שנואה" בכפל ג' פעמים,
1. שמאחד מהם נאמר שמדבר באנוסה ומפותה, שבעל בלא קדושין ובלא ברכה.
2. ובהשני מוסיף אף חייבי לאווין.
3. ובהשלישית מוסיף אף חייבי כריתות.
ועי' בקדושין סח וביבמות מט.
כג.
וילדו לו בנים . כבר התבאר ויקרא ח , שכ"מ שבא שם "בן" ו"בנים" בדיוק, מוציא בנות. וביבמות עח " בנים אשר יולדו, ולא בנות דברי ר"ש; ר' יהודה אומר, הכתוב תלאן בלידה". וסתם ספרי ר"ש. ולכן אף דכתיב " וילדו " מוציא בנות.
ומ"ש והיה הבן הבכור, שם "בן" מיותר, שהיה לו לומר "והיה הבכור"! בא לדייק שרק ודאי בן, ולא טומטום ואנדרוגינוס.
וממ"ש בה"א הידיעה " הבן הבכור ", היינו בידוע שהוא בכור ולא ספק. וזה כמ"ש בב"ב קכז, שצריך שיהיה בן בשעת לידה, לא טומטום שנקרע ונמצא זכר. וכן שיהיה בכור ידוע בשעת לידה, לא שתי נשים שילדו במחבא, ולא הוכר הבכור בשעת לידה. אבל אם הוכר בשעת לידה, י"ל (=יש לו) דין בכור, וכותבים הרשאה זה לזה; דכתיב והיה הבן הבכור, שיהיה בן זכר ובכור בשעת הויתו ולידתו. ועי' בגמ' שם (ב"ב קכז).
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
והיה הבן הבכור לשניאה. והיינו בני השנואה שהוא מבני ט' מדות שמנו בנדרים ולכך סמך לו בן סורר ומורה שיהיה הבן סורר ומורה:
לשניאה. אותיות לנשאיה לומר לך ששנואה בנשואיה שהם בפסולין. במדרש דורש לאיש זה הקב"ה. אהובה אלו העכו"ם שמראה להם פנים שנואה אלו ישראל שמסתיר מהם פנים: