מ"ג דברים כא טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



<< · מ"ג דברים · כא · טו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילדו לו בנים האהובה והשנואה והיה הבן הבכור לשניאה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־תִהְיֶ֨יןָ לְאִ֜ישׁ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֗ים הָאַחַ֤ת אֲהוּבָה֙ וְהָאַחַ֣ת שְׂנוּאָ֔ה וְיָֽלְדוּ־ל֣וֹ בָנִ֔ים הָאֲהוּבָ֖ה וְהַשְּׂנוּאָ֑ה וְהָיָ֛ה הַבֵּ֥ן הַבְּכֹ֖ר לַשְּׂנִיאָֽה׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
אֲרֵי יִהְוְיָן לִגְבַר תַּרְתֵּין נְשִׁין חֲדָא רְחוּמְתָא וַחֲדָא שְׂנוּאֲתָא וִילִידָן לֵיהּ בְּנִין רְחוּמְתָא וּשְׂנוּאֲתָא וִיהֵי בְּרָא בּוּכְרָא לִשְׂנִיאֲתָא׃
ירושלמי (יונתן):
אֲרוּם תֶּהֶוְיָין לִגְבַר תַּרְתֵּין נְשִׁין חֲדָא רְחִימְתָּא לֵיהּ וַחֲדָא סְנִיתָא לֵיהּ וִילֵדַן לֵיהּ בְּנִין רְחוּמְתָּא וּסְנוּתָא וִיהֵי בִּיר בּוּכְרָא לִסְנֵיתָא:

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"כי תהיינה לאיש שתי נשים" אחד נצחון המלחמה דבר בעניני בני המדינה והם עסקי הנשים והבנים והמקנה והתכשיטים והציד והבנין ועבודת האדמה והמלבוש:

דון יצחק אברבנאל

לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

כי תהיין לאיש שתי נשים וגו'. עד כי יהיה לאיש בן סורר ומורה וגו'. המצוה הזאת גם כן בכאן אינה מחודשת. כי כבר בא בפרשת ויחי יעקב ענין בכורת ראובן ושנטלה ממנו ונתנה ליוסף וכמו שאמר ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך שהיא הבכורה פי שנים כמו שכתב הרמב"ן. וגם בא זכרונה בפרשת פנחס בסדר הנחלות ושם נאמר כן בנות צלפחד דוברות נתון תתן להם אחזת נחלה בתוך אחי אביהן והעברת את נחלת אביהן להן. וכבר פי' רש"י בפירושו למסכת בתרא פרק יש נוחלין. נתון תתן להם אחוזת נחלה בתוך אחי אביהן זהו החלק פשוט שהיה יורש צלפחד בן אחיו. והעברת את נחלת אביהן להן זהו חלק הבכורה שהיה ראוי לצלפחד להיותו הבכור מבני חפר. הנה אם כן בענין בנות צלפחד צוה הש"י שיירשו את נחלת אביהן אם חלק הפשוט ואם חלק הבכורה. ובא עתה לבאר שלא די שכאשר יהיו הבנים כלם בני אשה אחת שהבכור מהם יירש פי שנים. אבל גם שיהיו משתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה והיה הבן הבכור לשנואה. שיחשוב חושב שיהיה הרשות ביד האדם לתת מממונו למי שירצה מהם ולא יתן קנינו לאשר שנאה נפשו. לכן הודיעו שלא יוכל כפי הדין ולא יהיה רשאי לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור. אבל את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים רוצה לומר שיכיר אותו ויודה שהוא בכור. ולא יאמר על הבן הקטן שהוא בכור גם לא יוכל להעביר ממנו ירושת הבכורה אבל יתננה לו בהכרח והוא אמרו לתת לו פי שנים. וגלתה לנו התורה האלהית בזה שגם כן כאשר תהיין לאיש שתי נשים שתמיד יהיה הבן הבכור לשנואה כי ההשגחה האלהית תביט תמיד אל השנואה ויתן לה הבכור כמו שאמר (פ' ויצא) וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה. והנה באה המצוה הזאת כדי שימנע האדם בעבור זה לקחת אשה במלחמה לפחדו פן יהיה בנו בכורו ממנה ויקשה עליו שבן נעות המרדות יירש פי שנים בנכסיו. ולכן שמה התורה האלהית ענין הדין בב' נשים האחת אהובה והאחת שנואה בהיות המשפט שוה ככל בכור עם אחיו עם היותם בני אשה אחת אבל דבר הכתוב בהוה כי לא יפול הספק הזה כי אם בהיות שם בנים מב' נשים ולאהבת האחת מהן על האחרת ירצה האדם להעביר הבכורה מבן השנואה ולתתה לבן האהובה. ואפשר לומר עוד שתלה התורה דין הבכור בשתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה לפי שמצינו ביעקב שעשה זה בנטלו את הבכורה מבכורו ראובן בן השנואה ונתנה ליוסף בן האהובה. אלא שהיה זה מפי הגבורה ועל אשר חלל יצועי אביו וכמו שאמר (ד"ה א' ה') ובחללו יצועי אביו נטלה בכורתו ונתנה ליוסף. וגם לא היה בקנינים שהוא היה מוחזק בהם אבל בראוי ואין אדם יורש בראוי כבמוחזק. ואמנם גדר הבכור ומעלותיו ולמה יאותו אליו כל המעלות הנה זהו כפי מה שאומר: גדר הבכור הוא הבן הזכר אשר יולידהו האדם ראשונה ונולד חי. ואמרנו הוא יעמד במקום הסוג, ואמרנו הבן הזכר יבדילהו מהבת. שאין בבת דין הבכורה על האחים. ואמרנו אשר יולידהו האדם ראשונה. יבדילהו מבכור פטר רחם. שהוא בכור לאם. ויבאר גם כן לזה שאין הבכור הנוטל פי שנים הוא הגדול מאחיו כמו שינהגו קצת האומות שאם ימות הבן הבכור ישאר דין הבכור לשני בשלמות אינו כן. אבל הבכור הוא בערך האב להיותו ראשית אונו. אף ע"פ שיהיה מאשה גרושה. ולז"א כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה. אמרנו ונולד חי. הוא להודיע כי הנפל והבן הנולד מת לא יפסול את אחיו מהבכורה אבל עכ"פ הבן האחר אשר יולד אחריו חי הוא הבכור. ובהיותו נולד חי בזה האופן אם ימות אחרי כן לא יוכל אחרי מותו א' מאחיו להוריש דין הבכורה התבאר זה מאשר לא יקרא בשם בן וגדרו כי אם חי, ואמנם מעלות הבכור הן בכבוד שישב לימין אביו ושאר הבנים יהיו למטה ממנו. כמו שאמר יוסף (פ' ויחי) לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשו. ומעלתו גם כן שיכבדוהו אחיו כאשר יכבדו לאביו וכמו שארז"ל בכתובות פרק הנושא (ד' כ"ג) כבד את אביך ואת אמך את לרבות אחיך הגדול. ומעלתו גם כן בנכסים שיירש פי שנים בהם. ואמנם המלכות לא תחלק כי הבכור יורשו כלו. והנה נתנו המעלות והיתרונות האלה לבן הבכור לב' סבות. האחת אלהית לפי שהדברים הראשוני' הם אהובים להש"י. וכמו שיראה מענין הבכורים ומענין הבכורות ומזה הטעם עצמו היה הבכור נאהב להש"י. והב' כי להיות הבן עומד במקום אביו ומשאיר זכרונו אחריו היה האדם אוהב מאד את בנו בכורו. יען הוא יבשרהו תמיד בהתמדת השארותו והוא העומד במקומו. והוא המודיע ראשונה שהאב ראוי להוליד בנים ולכן צוה הש"י שינתן לו פי שנים בנכסים ושאר היתרונו' והמעלו'. ולב' הסבות האלה רמז הכתוב כי הוא ראשית אונו שהיא הסבה שמפאת האב לו משפט הבכורה מפאת הש"י כמו שזכרתי. ולהיות הבן משאיר זכרון האב ומתמידו ולא ישאר זכרון האם היה יורש פי שנים מנכסי האב לא מנכסי האם. וכמו שדרשו (ד' קכ"ה) ביש נוחלין פי שנים בכל אשר ימצא לו. לו ולא לה. והוא מזה הטעם בלי ספק. הנה התבאר' הסבה במעלו הבכור' ויתרונותיו והותר הספק הב':

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והיה הבן הבכור וגו'". אמר הכתוב בדרך ודאית, על דרך אומרו (בראשית כ"ט) וירא ה' כי שנואה לאה, כי ה' יראה בנשברי לב לסומכם:

מדרש ספרי

לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

יז.

כי תהיין לאיש שתי נשים . במי שיש לו בהם הויה, (יבמות כב) יצאו שפחה ונכרית שאין בהם הויה. (שתים כמשמעו) [משמע], מוציא את אלו ומוציא את היבמה! [מוציא אני את אלו, שאין להן קדושין עליו ולא על אחרים; ולא אוציא את היבמה, שכן ישנה בקדושין אצל אחרים].

יח.

רבי שמעון אומר, בדרך ארץ הכתוב מדבר. מגיד שסופו להיות שונא אותה ואוהב אחרת.

יט.

וילדו לו בנים . להוציא את הספק, בן תשעה לראשון או בן שבעה לשני.

כ.

אין לי אלא היוצא ממקום הלידה. יוצא דופן מנין? תלמוד לומר וילדו לו , מכל מקום.

כא.

(ד"א,) כי תהיין לאיש שתי שנים . אין לי אלא שתים. מנין שאפילו הן מרובות? תלמוד לומר נשים .

אין לי אלא בזמן שהן מרובות, ומקצתן אהובות ומקצתן שנואות. מנין שאפילו כולן אהובות, אפילו כולן שנואות? תלמוד לומר ( אהובה ) האהובה ( שנואה ) והשנואה , ריבה הכתוב.

אין לי אלא בזמן שהן מרובות, וכולן אהובות או כולן שנואות. מנין אפילו הן שתים? תלמוד לומר שתי נשים .

אין לי אלא בזמן שהן שתי נשים (,אחת אהובה ואחת שנואה). מנין אפילו אחת והיא אהובה, אפילו אחת והיא שנואה? תלמוד לומר " אהובה " " אהובה ", " שנואה " " שנואה ", ריבה הכתוב.

כב.

[ד"א,] איזו היא אהובה - (קדושין מח וש"נ) אהובה לפני המקום, שנואה - זו שנואה לפני המקום. יכול אין לי אלא אנוסה ומפותה, שאינן לו כדרך כל הנשים. מנין אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט? תלמוד לומר " שנואה " " שנואה ", ריבה את העריות שהן בלא תעשה.

ועדיין לא ארבה את העריות, שחייבים עליהן כרת בידי שמים. תלמוד לומר " שנואה " " שנואה ", ריבה את העריות שהן בלא תעשה, וחייבים עליהן כרת.

(קדושין מח) יכול אפי' שפחה ואפילו נכרית, תלמוד לומר כי תהיין לאיש , כל שיש בה הויה, יצאו אלו שאין בהם הויה.

וילדו לו בנים . מי שהולדות שלו. יצאו אלו, שאין הולדות שלו.

כג.

ד"א וילדו לו בנים , הבנים בתורה (=בדין) הזאת ואין הבנות בתורה הזאת. לפי שמצאנו, שהבנות נכנסות בנחלה תחת האחים, לחלוק בשוה. יכול תהיה בכורה נוהגת בהם? תלמוד לומר וילדו לו בנים , בנים בתורה הזאת ואין הבנות בתורה הזאת.

והיה הבן . (ב"ב קכ) ולא טומטום ואנדרוגינוס.

הבכור . (ב"ב קכז) ולא הספק.

לשניאה . הכתוב מבשרך, שבן הבכור לשניאה. 


בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה. מרבה נשים מרבה כשפים לומד לך כיון שיש לו שתי נשים הא' עושה בכשפיה כדי שישנא השניה:

והיה הבן הבכור לשניאה. והיינו בני השנואה שהוא מבני ט' מדות שמנו בנדרים ולכך סמך לו בן סורר ומורה שיהיה הבן סורר ומורה:

לשניאה. אותיות לנשאיה לומר לך ששנואה בנשואיה שהם בפסולין. במדרש דורש לאיש זה הקב"ה. אהובה אלו העכו"ם שמראה להם פנים שנואה אלו ישראל שמסתיר מהם פנים:

<< · מ"ג דברים · כא · טו · >>