מ"ג בראשית ח ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג בראשית ח · ט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְלֹֽא־מָצְאָה֩ הַיּוֹנָ֨ה מָנ֜וֹחַ לְכַף־רַגְלָ֗הּ וַתָּ֤שׇׁב אֵלָיו֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה כִּי־מַ֖יִם עַל־פְּנֵ֣י כׇל־הָאָ֑רֶץ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֛הּ אֵלָ֖יו אֶל־הַתֵּבָֽה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְלָא אַשְׁכַּחַת יוֹנָה מְנָח לְפַרְסַת רַגְלַהּ וְתַבַת לְוָתֵיהּ לְתֵיבְתָא אֲרֵי מַיָּא עַל אַפֵּי כָּל אַרְעָא וְאוֹשֵׁיט יְדֵיהּ וְנַסְבַּהּ וְאַעֵיל יָתַהּ לְוָתֵיהּ לְתֵיבְתָא׃
ירושלמי (יונתן):
וְלָא אַשְׁכַּחַת יוֹנְתָא נַיְיחָא לְפַרְסַת רִיגְלָהּ וְתָבַת לְוָתֵיהּ לְתֵיבוּתָא וְאוֹדָעַת אֲרוּם מוֹי עַל אַנְפֵּי כָּל אַרְעָא וְאוֹשִׁיט יְדֵיהּ וּנְסֵיבְתָּהּ וְאָעֵיל יָתָהּ לְוָתֵיהּ לְתֵיבוּתָא:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולא מצאה היונה מנוח" - אין מנהג העופות לנוח בראשי ההרים הגבוהים על הארץ ואין אילן שם אף כי בהיות המים על פני כל הארץ ולכן לא מצאה היונה מנוח אשר ייטב לה ובעת הראות האילנות הלכה לנפשה כי בדליותיהם תקננה

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי מים על פני כל הארץ" גם בראשי ההרים הנראים היה לחות רב באופן שגם שם לא מצאה מנוח לכף רגלה:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ט) "ולא מצאה היונה מנוח". וידע שהסבה הוא מפני כי מים על פני כל הארץ. וזה לא נתברר לו משליחות העורב שאין טבעו לעוף למרחקים. וישלח ידו ויקחה כי היתה למודה לחזור בעת השליחות אל כף ידו:


 

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישלח ידו וגו'. פירוש להיותה עייפה ויגיעה כי לא מצאה מנוח וגו' ולזה חש עליה שמא אין לה כח לעוף יותר ותפול במים ושלח ידו חוץ לתיבה והביאה אל התיבה:

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולא מצאה היונה מנוח. אילו מצאה מנוח לא היתה חוזרת, ודכוותה: "היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח", אילו מצאו מנוח לא היו חוזרין; ודכוותה "ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך", אילו מצאו מנוח לא היו חוזרין.

<< · מ"ג בראשית · ח · ט · >>