מ"ג במדבר כט לב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וביום השביעי פרים שבעה אילם שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי פָּרִים שִׁבְעָה אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁבִיעִ֛י פָּרִ֥ים שִׁבְעָ֖ה אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי־שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תְּמִימִֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה תּוֹרֵי שִׁבְעָא דִּכְרִין תְּרֵין אִמְּרִין בְּנֵי שְׁנָא אַרְבְּעַת עֲשַׂר שַׁלְמִין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה דְחַגָא דִמְטָלַיָא תְּקַרְבוּן תּוֹרִין שׁוּבְעָא לִשְׁבַע מַטַרְתָּא דִכְרִין תְּרֵין לִתְרֵי מַטַרְתָּא אִמְרִין בְּנֵי שְׁנָא אַרְבֵּיסַר שַׁלְמִין לְאַרְבֵּיסַר מַטַרְתָּא סְכוּמְהוֹן דְכָל אִימְרַיָא תַּמְנֵי וְתִשְׁעִין לִמְכַפְּרָא עַל תַּמְנֵי וְתִשְׁעִין לְוָוטַיָא: |
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
השאלה הא' מה ראה משה לזכור כאן הפרת נדרים אחרי זכרון התמידין והמוספים. והנה הראב"ע כתב שהפרשה הזאת נאמרה אחרי מלחמת מדין וראית ממה שנאמר שם ויצו משה ואלעזר הכהן את יהושע בן נון ואת ראשי אבות המטות לבני ישראל ושם נאמר והיוצא מפיכם תעשו. ומבואר שאין בזה ראיה שגם קודם לזה היו ראשי אבות והיה ראוי שיזהיר' על אמונתם כדי שלא ימצא בפיהם לשון תרמית:
השאלה הב' כמו שביאר דיני האשה אם נדרה בהיותה קטנה ובבית אביה למה לא ביאר גם כן אם היה הנודר זכר נער קטן בבית אביו אם יוכל האב להפר נדריו אם לאו:
השאלה הג' למה כשזכר באשה אם ביום שמוע אישה יניא אותה והפר וגו' ולא אמר נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום וה' יסלח לה כמו שאמר בנערה שהניא לה אביה אבל אמר בלבד יניא אותה והפר וה' יסלח לה ולא אמר שיקומו נדריה וכו':
השאלה הד' באמרו ואם בית אישה נדרה וגו' והחריש לה וגו'. כי הנה זאת החלוקה כבר נזכרה למעלה בפסוק ואם היה תהיה לאיש וגומר ושמע אישה ביום שמעו והחריש וגו' והוא אם כן דבור כפול ומותר:
השאלה הה' מה צורך אמרו כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש אישה יקימנו ואישה יפירנו כי כבר נאמר בפרט באב לבתו ובבעל לאשתו ומה צורך עוד לומר אותו בכלל:
השאלה הו' באמרו ואם החרש יחריש לה אישה וגו' כי זה כבר נזכר למעלה פעמים ולמה כאן פעם אחרת. ומה ענין אמרו כאן ואם הפר יפר אותם אחרי שמעו ונשא את עונה:
והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו כל השאלות כלם:
וידבר משה אל ראשי המטות וגו' עד נקום נקמת בני ישראל. אין ספק שכל המצוות כללותיהן ודקדוקיהם נאמרו למשה מסיני. האמנם משה לא אמרם מיד כששמעם אלא כפי הזמן והמקום שהיה ראוי אליו כמנהיג טוב ומסדר משובח והנה הפרת נדרים בהיות משה חי לא מסר אותו לשום אדם כי היה כל איש הנודר נדר ומתחרט מנדרו בא לפניו ע"ה להתירו. והוא בהיותו היחיד מומחה שבדור היה מפר הנדרים והשבועות ומבאר אליהם כל ספק שהיה בדבר. אבל כשאמר לו השם עלה אל הר העברים והאסף אל עמך. וצוה על הקרבנות אשר יעשו אחרי מותו. כיון שקרוב יום אידו. ראה ללמד אל ראשי המטות מצוות הפרת הנדרים שהוא בחייו היה עושה בעצמו להיישרת העם ולזה כתבה הפרשה הזאת במקום הזה והותרה השאלה הא'. ומזה התבא' שאמרו וידבר משה אל ראשי המטות אין פירושו שלמד המצוה הזאת ראשונה אל ראשי המטות ואחר כך אל בני ישראל כמו שכתב רש"י אלא שלמד אותה אל ראשי המטות להנהגת והיישרת בני ישראל כי הם יהיו במקומן לענין הפרת הנדרים כאשר צוהו הש"י. ואמר איש כי ידור נדר לה' לבאר ענין האיש הזכר ראשונה והוא אמרו איש בעל שכל ולא קטן שאין דבריו נחשבים לכלום. אבל האיש כאשר ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו שבמקום שהיה בחיריי ובעל רצון במעשיו אסר על נפשו דבר מהדברים שהיו מותרים לו כאלו תאמר שלא יאכל ושלא ישתה וכדומה מהדברים שהיה לו בחירה בהם ונעשה מוכרח בם. הנה זה להיותו בר דעת ותבונה לא יחל דברו כלומר לא יחלל דברו לא יעשה דברו ושבועתו חולין. אבל כל היוצא מפיו יעשה כי לא יחלל מוצא שפתיו לא בכללו ולא במקצתו. ובזה השלים דין הזכרים בנדרי' ובשבועות כי להיותו איש אין רשות וכח לאביו להפר נדריו ואין לו בעל שיפרנו כמו האשהאבל הענין תלוי בעצמו אם הוא איש ככל היוצא מפיו יעשה. ואם הוא קטן אין דבריו נדר ולא שבועה כי הם דברי הבאי והותרה בזה השאלה הב'. אבל האשה כי תדור נדר יש לה מפירים את נדרה ראשונה האב כי אם היתה בבית אביה בנעוריה רוצה לומר קודם שנשאת וחז"ל אמרו בנעוריה עד שנים עשר שנים. ואם החריש לה אביה. נראה שנתרצה גם הוא באותו נדר ולכן קמו כל נדריה. אבל אם הניא אביה אותה כלומר שהסיר ובטל הנדר והשבועה ההיא באמרו איני רוצה שתעשה כן ואני מבטל את דבריך ויעשה זה ביום שמעו. נראה שלא רצה בכך ולכן כל נדריה ואסריה אף על פי שיהיו רבים לא יקום אחר וה' יסלח לה מה שנדרה לשמו כיון שהניא אביה אותה כי היא לא נתחרטה מעצמה אבל אביה המושל עליה הסיר ובטל את נדריה. וכן זכר שיש לה מבטל אחר והוא הבעל כי אם האשה לא היתה נערה בבית אביה פנויה אם היה תהיה לאיש שאז אין רשות וממשלת אביה עליה ונדריה עליה כלומר לקיימם עדין ישאר לבעל יכולת אליה. וכן אם שמע אישה אותו הנדר והשבועה שעשתה אשתו וביום שמעו החריש לה הנה אז יקומו כל נדריה לפי שמורה שנתרצה הבעל בנדר ובשבועה ההיא שעשתה אשתו כיון שבשמעו החריש ולא הפרה אבל אם ביום שמוע אישה שהיא עשתה הנדר ההוא יניא ויסיר אותה כלומר יבטל הנדר ויסירהו הנה אז בלי ספק יוסר ויופר נדרה ומבטא שפתיה ולא תתחייב לשמרו וה' יסלח לה את אשר לא קיימה את נדרה כיון שהרוח המושל עליה הפרו. ויהיה לפי זה אמרו כאן והפר את נדרה אשר עליה גזרת המאמר שיהיה הנדר מופר ובטל לכן לא אמר בזה שלא יקום הנדר כי הוא בכלל והפר את נדרה. והותרה בזה השאלה הג'. ואחר כך עשה חלוקה אחרת והיא שלא תהיה האשה נערה בבית אביה ולא נשואה בבית בעלה. אבל שתהיה אלמנה או גרושה שאין ספק שכל אשר אסרה על נפשה יקום עליה כי אינה ברשות האב ולא ברשות הבעל להפר את נדרה. ואמנם אמרו אחר זה ואם בית אישה נדרה פרש"י להמלט מהספק אשר זכרתי בשאלה הד' שמה שאמר הכתוב ואם היה תהיה לאיש מדבר בארוסה וכאן דבר בנשואה. ואינו נכון בעיני כי הכתוב אינו מחלק בין הארוסה ובין הנשואה אבל פירושו אצלי שחוזר לנדר אלמנה וגרושה שאם בית אישה קודם שמת הבעל או גרשה נדרה ואחר כך נתאלמנה או נתגרשה מה יהא דינה ועל זה אמר אם קודם האלמנות והגרושין בהיותה בבית אישה היה הנדר ואז החריש לה הבעל יקומו כל נדריה אחרי שנתאלמנה ונתגרשה ואם הפר יפר לה האיש שהיה לה ביום שמעו כשהיה חי ונשוא עמה הנה לא תוכל לומר עוד כיון שבעלי כבר מת או גרשני והיום אינו בעלי לא תהיה הפרתו לנדרי הפרה מוחלטת אין הדבר כן כי אישה הפרם רוצה לומר אישה ובעלה היה כאשר הפרם וה' יסלח לה כיון שבעלה הפר אותם. ונתן הסבה והטעם בזה באמרו כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו. ולכן כשהחריש ביום שמעו נתקיים הנדר ואם הפר הותר הנדר ומה לנו אם אחר כך מת הבעל ההוא או גרש את אשתו לשנוי הדין ולזה בא שם הפסוק הזה. והותרה השאלה הד' והה'. והראב"ע פירש לענות נפש אפילו לענות נפש כל שכן להטיב ולתת צדקה. ואמנם אמר אחר זה ואם החרש יחריש לה אישה ענינו אצלי שאם הבעל החריש מיום אל יום כל הכ"ד שעות שביום יקויימו כל נדריה. ואם אחרי הקיום ההוא אשר עשה הבעל בשתיקתו נתחרט ממה שקיים נדריה והפר יפר אותם להכריחה שתעשה אותם הדברים ולא תחוש לנדריה אחרי שהוא הפרם הנה אז הבעל ישא את עונה והיא לא תכשל בעון בטול הנדר כיון שבעלה הכריח אותה על זה והיא אינה ברשותה אלא ברשותו. הנה התבאר שאין כפל ולא מותר בפסוקים האלה והותרה השאלה הו'. ויש מפרשים ונשא עונה כמו נושא עון ופשע ועתה אם תשא חטאתם. ואינו נכון כי לא יצאו מספק הו' שזכרתי: