מ"ג במדבר ו יד
כתיב:
והקריב את קרבנו ליהוה כבש בן שנתו תמים אחד לעלה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד תמים לשלמים.
מנוקד:
וְהִקְרִיב אֶת קׇרְבָּנוֹ לַיהֹוָה כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ תָמִים אֶחָד לְעֹלָה וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד תָּמִים לִשְׁלָמִים.
עם טעמים:
וְהִקְרִ֣יב אֶת־קׇרְבָּנ֣וֹ לַיהֹוָ֡ה כֶּ֩בֶשׂ֩ בֶּן־שְׁנָת֨וֹ תָמִ֤ים אֶחָד֙ לְעֹלָ֔ה וְכַבְשָׂ֨ה אַחַ֧ת בַּת־שְׁנָתָ֛הּ תְּמִימָ֖ה לְחַטָּ֑את וְאַֽיִל־אֶחָ֥ד תָּמִ֖ים לִשְׁלָמִֽים׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וִיקָרֵיב יָת קוּרְבָּנֵיהּ קֳדָם יְיָ אִמַּר בַּר שַׁתֵּיהּ שְׁלִים חַד לַעֲלָתָא וְאִמַּרְתָּא חֲדָא בַּת שַׁתַּהּ שַׁלְמְתָא לְחַטָּתָא וּדְכַר חַד שְׁלִים לְנִכְסַת קוּדְשַׁיָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיַקְרִיב יַת קוּרְבָּנֵיהּ קֳדָם יְיָ אִימַר בַּר שַׁתֵּיהּ שְׁלִים חָד לַעֲלָתָא וְאִימַרְתָּא חֲדָא בְּרַת שַׁתָּא שְׁלֵימְתָּא לְחַטָאתָא וּדְכַר חַד שְׁלִים לְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
מלבי"ם - התורה והמצוה
קכה. והקריב את קרבנו , כבר בארתי בהתו”ה ויקרא ( ויקרא כה) שעל הבאת הקרבן מביתו ישמש בלשון הבאה לא בלשון הקרבה, ולמה אמר והקריב, ולמה אמר תמים בכ”א. פי' שקמ"ל הדין שאמר רשב"ג במשנה (דף מה) הביא שלש בהמות ולא פירט הראויה לחטאת תקרב חטאת לעולה תקרב עולה וכו'. וזה דוקא אם הם תמימים אבל בעלת מום הרי היא כסתומה (כמה שאמר בדף כו ע”ב). וזהו שאמר והקריב, שבזה עשה קרבן אף שלא פירט, והתנה תנאי בכ"א אם הוא תמים.
והנה יקשה הלא אם החטאת והעולה תמימים והוה כמפורשים, הלא י"ל שהאיל גם אם הוא בעל מום הוה מפורש. ע"ז משיב שצריך שגם האיל יהיה תמים ואם לא הוה כסתום. וז"ש למד בנזיר שטעון ג' כפרות. אבל אם יש שני בהמות ומעות או בע"מ דהוה כמעות הוה כסתום ולא כמפורש.
רמב"ן