מ"ג במדבר ו יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



<< · מ"ג במדבר ו · יד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והקריב את קרבנו ליהוה כבש בן שנתו תמים אחד לעלה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד תמים לשלמים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהִקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ לַיהוָה כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ תָמִים אֶחָד לְעֹלָה וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד תָּמִים לִשְׁלָמִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהִקְרִ֣יב אֶת־קׇרְבָּנ֣וֹ לַיהֹוָ֡ה כֶּ֩בֶשׂ֩ בֶּן־שְׁנָת֨וֹ תָמִ֤ים אֶחָד֙ לְעֹלָ֔ה וְכַבְשָׂ֨ה אַחַ֧ת בַּת־שְׁנָתָ֛הּ תְּמִימָ֖ה לְחַטָּ֑את וְאַֽיִל־אֶחָ֥ד תָּמִ֖ים לִשְׁלָמִֽים׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וִיקָרֵיב יָת קוּרְבָּנֵיהּ קֳדָם יְיָ אִמַּר בַּר שַׁתֵּיהּ שְׁלִים חַד לַעֲלָתָא וְאִמַּרְתָּא חֲדָא בַּת שַׁתַּהּ שַׁלְמְתָא לְחַטָּתָא וּדְכַר חַד שְׁלִים לְנִכְסַת קוּדְשַׁיָּא׃
ירושלמי (יונתן):
וְיַקְרִיב יַת קוּרְבָּנֵיהּ קֳדָם יְיָ אִימַר בַּר שַׁתֵּיהּ שְׁלִים חָד לַעֲלָתָא וְאִימַרְתָּא חֲדָא בְּרַת שַׁתָּא שְׁלֵימְתָּא לְחַטָאתָא וּדְכַר חַד שְׁלִים לְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

וטעם החטאת שיקריב הנזיר ביום מלאות ימי נזרו לא נתפרש, ועל דרך הפשט כי האיש הזה חוטא נפשו במלאת ימי הנזירות, כי הוא עתה נזיר בקדושתו ועבודה ה', וראוי היה לו שיזיר לעולם ויעמוד כל ימיו נזיר וקדוש לאלהיו, כעניין שאמר ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים (עמוס ב יא), השווה אותו הכתוב לנביא, דכתיב כל ימי נזרו קדוש הוא לה' (לעיל פס' ח) , והנה הוא צריך כפרה בשובו להטמא בתאוות העולם.

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)


קכה. והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים להוציא בעל מום. וכבשה אחת בת שנתה תמימה להוציא בעלת מום ואיל אחד תמים [להוציא בעל מום] לימד לנזיר שטעון שלש בהמות.

<< · מ"ג במדבר · ו · יד · >>