ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות קריאת התורה (הכל)

מתוך: ליקוטי הלכות/חלק אורח חיים/הלכות קריאת התורה/הלכה א (עריכה)

הלכה א

אות א

אין קורין בתורה בפחות מיוד פסוקים. וידבר עולה וכו'.ואי סליק ענינא וכו' כגון פרשת עמלק שאין בה אלא ט' פסוקים שפיר דמי:

על פי מה שכתוב רבינו נ"י שצריך להמשיך אריכת ימים לתוך המלכות. וזה נעשה על ידי עסק התורה שהיא שמא דקודשא בריך הוא שעל ידה קורין את החיים וממשיכין לתוך המדות והכלים וכו' עיין שם כל המאמר המתחיל וביום הביכורים (בסימן נ"ו ליקוטי חלק א'). וזה בחינת קריאת התורה. כי אף שעל ידי עסק התורה בכל מקום ממשיכין אריכת ימים, על כל זה ביותר מסוגל לזה קריאת התורה. כי התורה בעצמה כמו שהיא כתובה לפנינו היא בחינת שמא דקודשא בריך הוא שם העצם ממש. וכן הפסוק והיתה עמו וקרא בו וכו' נאמר גם כן על ספר התורה שצריך המלך לכתוב לו. ועל כן נקרא בלשון קריאת התורה. היינו בחינת קריאה ממש בחינת וקרא בו כל ימי חייו שעל ידי זה קורין את חי החיים כמו שכתוב שם. וזה שאמרו רז"ל כל המניח ספר תורה כשהיא פתוחה ויוצא נתקצרין ימיו היפך אריכת ימים הנ"ל. ועל כן תקנו קריאת התורה בשבת ויום טוב ובמנחה בשבת ובשני ובחמישי כי כולם הם ימי רצון ואז נמשך שפע, על כן צריך לקרות בהתורה כדי לקרות את החיים שהוא השפע לתוך המדות וכלים כדי שלא יהיה ריבוי אור וכו' כמו שכתוב שם. ועל כן תקנו קריאת ספר תורה בשעת התפלה. כי התפלה היא בחינת מלכות. ועל ידי התפלה מעוררין השפע. וצריך להמשיך אריכת ימים לתוך המלכות. היינו שצריכין להמיך את החיים לתוך המדות כנ"ל. ובכל יום נעשה זאת על ידי קדוה דסידרא שהיא גם כן קריאת פסוקים ועל ידם קורין את השפע לתוך המדות כנ"ל. ועל כן אסור לצאת מבית הכנסת קודם קדושה דסידרא כמו שאסור לצאת באמצע קריאת התורה. אבל בשני וחמישי ושאר ימים קדושים שהם ימי רצון ומחמת שאז עת רצון ונתעורר חיים ושפע גדול, על כן אין מספיק קדושה דסידררא הנ"ל, וצריך גם כן לקרות בתורה כשרה שעל ידה עיקר קריאת החיים כנ"ל כדי לקרות הרצון והחיים והשפע לתוך המדות כנ"ל, כדי להמשיך אריכת ימים לתוך המלכות כנ"ל. ועל כן אין קורין פחות מיוד פסוקים כדי לתקן המלכות שהבחינה הקטנה שבה היא בחינת עשרה בחינת שרי עשרות. כי יש שרי אלפים ושרי מאות וכו'. כי היא כלולה מעשר ועשר מעשר ועשר וכו'. והמיעוט שבכללות הוא כלליות מעשר, ועל כן אין קורין פחות מיוד פסוקים חוץ מפרשת עמלק שאף על פי שאין בה אלא ט"פ וכו'. (כי מה שכתבו בשלחן ערוך כגון פרשת עמלק הוא לאו דוקא. כי באמת לא נמצא שום קריאתה בתורה של ט"פ רק פרשת עמלק שקורין בפורים לבד). כי כנגד מלכות דקדושה הוא מלכות הרשעה שהוא מלכות המן שהוא יונק מעשירות עיין שם היטב. והנה מלכות עמלק הוא בחינת הנחש שכרוך אחר הקדושה ויונק מרגלי הקדושה. ועל כן מתגבר בעשירות שהוא בבחינה האחורונה בחינת רגלין כמו שכתוב במקום אחר. ועל כן אין בפרשת עמלק אלא ט' פסוקים. כי אז לא נמחה זכרו לגמרי כמו שכתוב (שמות י"ז) כי יד על כ"ס וכו'. ועדיין יש לו קצת יניקה מרגלי הקדושה שהיא בחינת העשירות, ועל כן אין בה כי אם ט"פ. ובאמת כל יניקתו והתגברותו שמתגבר על הקדושה הוא בחינת (קהלת ח') עת אשר שלט האדם באדם לרע לו כמבואר בכמה מקומות. וכמו שכתוב שם שיש כח במלכות דקדושה שהוא בחינת מרדכי להוציא בלעו מפיו בבחינת חיל בלע ויקיאנו ועושה מזה תורה שהיא בחינת אשת חיל עיין שם. כי מוסרין לו בכוונה מלכות וממשלה, והמלכות בגלות שם כדי שתוציא משם כל ניצוצי הקדושה שיש שם. וזה בחינת כי יד על כס י"ה מלחמה לה' בעמלק. היינו מה שהכסא חסר וכן השם חלוק. וכל זה מחמת התגברותו ויש לו יניקה גדולה מהקדושה, זה בעצמו מלחמה לה' בעמלק מדר דר. כי בזה בעצמו נלחם ה' בעמלק מדר דר. כי בזה בעצמו נלחם ה' עמו עד שימחה זכרו לגמרי בחינת עת אשר שלט וכו' כנ"ל, ועל כן נשבע ה' שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד וכו'. כי כל זמן שאין נמחה זכרו לגמרי כביכול אין השם והכסא שלם ועל ידי יניקתו והתגברותו משם כדי להוציא כל עצם חיותו וכל ניצוצות הקדושה ממנו כדי שימחה זכרו לגמרי על ידי זה דוקא כנ"ל:

וזה ראינו בימי מרדכי. כי לכאורה תמוה כי לפי גודל הרשעת של ושתי הרשעה, מאין בא שהמן יהיה קטיגור הגדול עליה לגודל הרשעת של המן הרשע. והיה ראוי שיהיה סניגור גדול עליה. כי היא דוגמתו ברשעות. אך הנראה שמחשבת הסטרא אחרא היה על הסוף כדי שתלקח אסתר אל בית המלך כדי שיכבשו המלכות דקדושה אצלם. ובאמת בסוף זה דייקא היה אצלם מפלתו. וכל מה שהתגברו כדי להביא המלכות יותר בהסתרה אצלם שזה בחינת אסתר שנלקחה לבית המלכות, על ידי זה דייקא היתה מפלתם העצומה כאשר נתגלגל בסוף. ולהיפך מלכות דקדושה עלתה עליה גדולה מאד, ואז הוציאה עמה כל ניצוצות הקדושה שבלעו ועשו מזה תורה חדשה היינו המגילה שדמוה רז"ל (מגילה ט"ז) להתורה בכל דיניה הן בכתיבה ושרטוטה וקריאתה. כי אחר כך כשנתהפך והוציאו בלעו מפיו בחינת חיל בלע ויקיאנו. כמו שכתוב (אסתר ח') ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. אז נעשה מכל זה תורה היינו המגילה שנעשית מהמעשה הזאת. ועל כן בפורים קורין אז פרשת עמלק אף שאין בה אלא ט' פסוקים. כי אדרבא על ידי זה היתה מפלתו כנ"ל. וזה החסרון אנו משלימין בקריאת המגילה שקורין אחר כך היא נעשית מבחינה זו כנ"ל. ועל כן לא נמצא בשום פעם שנקרא ט"פ אלא בפורים שקורין פרשת עמלק כי אז היתה מפלתו. והמפלה היתה דייקא על ידי בחינה זו כנ"ל. ואז באמת נשלם החסרון בתוספת מרובה מאד, כי על ידי זה נעשה מגילה שלימה, וזהו בחינת המגילה שקורין אחר כך שהוא גם כן בחינת קריאת התורה בכל דיני הכתיבה והקריאה כנ"ל. כי לא נמצא שום קריאה בצבור כי אם קריאת התורה וקריאת המגילה. כי הוא בחינת קריאת התורה ממש כנ"ל. וזה שאמרו רז"ל (שבת פ"ח) קימו מה שקבלו כבר. כי אז נשלם קבלת התורה, כי על ידה נשלם התורה שהיתה חסירה כנ"ל:

וזה שצריך לקרות ג' פסוקים לכל אחד, וכן אין קורין בתורה בפחות מג' אנשים העולם לתורה. כי שלימות המלכות על ידי שממשיכין לתוכה חיים ואריכת ימים שהיא בחינת דעת שהיא בחינת שלום ובחינת מחלוקת לשם שמים, והשלום הוא בחינת השלישי המכריע. כי אין שלום אלא כשיש שני הפכים והשלישי מכריע ביניהם בחינת ימין ושמאל ואמצעי המכריע. ועל כן צריכין גם כן ג' עולים כדי להשלים המלכות על ידי השלום שהיא בחינת דעת בחינת אריכות ימים כנ"ל. ועל כן תקנו גם כן בשני וחמישי שיהיו בית דין יושבין כדי לפסוק המשפט שהוא השלום. כי הפסק דין הוא ההכרעה והשלום, וכמו שכתוב (זכריה ח') ומשפט שלום שפטו בשעריכם:

אחר כותבי זאת ראיתי שהביא הט"ז מה שכתב הב"י בשם א"ח ז"ל כגון פרשת עמלק. ב"י הביא בשם א"ח לא הוסיפו בה מלמעלה או מלמטה מפני שאמר הקדוש ברוך הוא עמלק גרם להיות שמי וכסאי חסרים כך פרשתו חסירה. ובירושלמי אמר הוא עשה מעשה קטועה לפיכך פרשתו עד כאן לשונו. ואורו עיני כי תודה לאל ראיתי שהנחני ה' בדרך אמת כמו שכתוב למעלה שמה שאין בפרשת עמלק כי אם ט"פ הוא בבחינת כי יד על כס יה כנ"ל:

גם מצאתי אחר כך שכתב הב"י בשם הפוסקים שמה שנתקן ובא לציון כדי שיקיימו כל ישראל לימוד התורה בכל יום עיין שם, מכוון כמו שכתוב למעלה שובא לציון הוא במקום עסק התורה. כי צריכין דוקא ללמוד אחר התפלה כדי להמשיך חיים ואריכות ימים וכו' כנ"ל. וכן מבואר גם כן בשלחם ערוך (אורח חיים סימן קנ"ה ס"א) שצריך לצאת מבית הכנסת לבית המדרש כדי ללמוד כנ"ל:

על פי טעם זה נכון גם כן מה שאין אומרים ובא לציון בשבת כי אם במנחה. כי אז קורין בתורה ובנביא כמו שכתב הב"י שם טעם זה. ואף שבשני וחמישי קורין גם כן, אף על פי כן מחמת שקורין מעט ואין מפטירין בנביא על כן צריכין גם כן ובא לציון. והכל נכון על פי מה שנתבאר למעלה:

מתוך: ליקוטי הלכות/חלק אורח חיים/הלכות קריאת התורה/הלכה ב (עריכה)

(הלכה ב' לא נודע איה. ולא נודע לנו אם לאו נתבארה או נתבארה ונאבדה בעוונותינו הרבים)

מתוך: ליקוטי הלכות/חלק אורח חיים/הלכות קריאת התורה/הלכה ג (עריכה)

הלכה ג

אות א

ענין קריאת התורה בשעת התפלה בשני וחמישי וכו':

על פי מה שכתב רבינו ז"ל בליקוטי תנינא (סימן פ"ז) שכוונות אלול הם תקון הברית. כי כוונות אלול הם בחינת הנותן בים דרך שצריך להאיר הדרך בים וכו'. ועל ידי זה הוא מוצא זווגו והיא אינה כנגדו וכו'. וסוד זה מסר אברהם לאליעזר בעת ששלח אותו למצוא הזווג של יצחק בנו. וזה שאמר לו ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ראשי תיבות אלול. ובאמצע הם תיבות תאבה האשה. כי על ידי כוונות אלול שעל ידי זה נעשה תיקון הברית. על ידי זה נעשה בה רצון אליו, ואזי תאבה האשה. כי על ידי פגם הברית היא נוטה מרצונו וכו'. ועל ידי תיקון הברית על ידי כוונות אלול שהם בחינת הנותן בים דרך, על ידי זה תאבה האשה וכו'. עיין שם ענין זה היטב, כי הוא סוד עמוק ונסתר מאד מאד:

וזה בחינת ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך, ללכת דיקא. כי על ידי כוונת אלול המרומז בראשי תיבות, מתקן בחינת הדרך בחינת הנותן בים דרך. ואזי תאבה האשה ללכת אחריך ללכת דייקא. כי היא מרוצה לילך בדרך אחריו מאחר שכבר תיקן והאיר בה בחינת הדרך שהוא בחינת כוונות אלול המרומז בראשי תיבות של זה הפסוק שהם בחינת הנותן בים דרך כנ"ל. ועל כן על ידי זה תאבה האשה ללכת וכו', ללכת דייקא שהוא בחינת דרך כנ"ל:

אות ב

וזה בחינת תפלה. כי תקון התפלה הוא בחינת זווג דקדושה כידוע כמו שאמר רבינו ז"ל במקום אחר שאצל הצדיקים הגדולים אין הפרש בין תפלה לזווג כמו שכתב רבינו ז"ל על מאמר רז"ל שתהא תפלתי סמוכה למטתי וכו' עיין שם. כי התפלה היא בחינת אשה יראת ה', ועיקר תיקון התפלה הוא על ידי בחינת כוונות אלול שהוא בחינת הנותן בים דרך שעל ידי זה תאבה האשר ללכת וכו'. וזהו בחינת תקון התפלה שהוא בחינת אשה יראת ה'. כי עיקר תיקון התפילה הוא בבחינת אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל, שהוא בחינת (בראשית כ"ד) ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת וכו'. הה"ד (תהלים פ"ה) צדק לפניך יהלך וישם לדרך פעמיו כמו שכתוב בתיקונים (תי' תמני סרי עיין שם+(. ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת שהוא בחינת תיקון התפלה בחינת שגורה תפלתי בפי כנ"ל, והא בחינת תאבה האשה ללכת אחריך שהאשה יראת ה' היא רבקה אשת יצחק נמשך בה רצון על ידי כוונות אלו שעל ידי זה ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת. וזה בעצמו תיקון התפלה בחינת שגורה תפלתי בפי כמבואר בתיקונם כנ"ל שהאשה יראת ה' שהיא בחינת התפלה הולכת ונמשכת אחר האדם בחינת אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל. וכל זה על ידי כוונות אלול שהוא בחינת הנותן בים דרך וכמו שסיים שם בתיקונים הה"ד צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. כי צריך להאיר בבחינת התפלה בחינת הדרך שהוא בחינת כוונות אלול כדי שתהיה התפלה כראוי בבחינת שגורה תפלתי בפי וכו'. בבחינת ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת וכו' כנ"ל. ועל כן עיקר תיקון התפלה הוא בחדש אלול שאז מרבים ישראל בתפלות ותחנונים. כי עיקר תיקון התפלה על ידי כוונות אלול שהם בחינת הנותן בים דרך שעל ידי זה תאבה האשה ללכת אחריך שזה בחינת ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת שזה בחינת תיקון התפלה כנ"ל:

אות ג

כי צריך להאיר בחינת הדרך בהתפלה כדי שתוכל התפלה ללכת בדרך הישר מחוץ לארץ ישראל, ומשם לירושלים ולבית המקדש ולקדשי קדשים בבחינת (מלכים א' ח') והתפללו אליך דרך ארצם. דרך דייקא. כי התפלה צריכה לילך לארץ ישראל וכו' ולקדש קדשים, ומשם לשמים, ואחר כך מרקיע לרקיע ומעולם לעולם עד שתלך ותעלה למקומה. ועל כן צריכין להאיר בה בחינת הדרך על ידי כוונות אלול שהוא בחינת הנותן בים דרך כנ"ל:

אות ד

וזה בחינת קריאת התורה בשעת התפלה. כי עיקר הדרך מאיר על ידי התורה. כי התורה מאירה את הדרך. כי על שם זה נקראת תורה, על שם שהיא מורה לנו את הדרך. כמו שכתוב (שמות יח). להורות להם את הדרך אשר ילכו וכו'. וכמו שכתוב (תהלים קי"ט) דרך מצותיך ארוץ וכו' דרך פקודך בחרתי וכו'. וכתיב (משלי ג') דרכיה דרכי נועם. ועל כן על ידי התורה שקורין בשעת התפלה על ידי זה מאירין את הדרך בים. דהיינו בבחינת התפלה, ואזי התפלה מקובלת בבחינת אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל שזה בחינת ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת שהוא בחינת והיה טרם יקראו ואני אענה וכו'. כי התורה מאירה בחינת הדרך שהוא בחינת כוונות אלול בבחינת התפלה. ועל כן נתקן קריאת התורה בשעת התפלה בשני ובחמישי שהם הימים שעלה וירד משה בארבעים ימים האחרונים שהם ימי אלול לקבל לוחות אחרונות כמו שאמרו רז"ל (תוספות ב"ק דף פ"ב בשם במדרש) כי באלו הימים שקבל לוחות אחרונות שהם ימי אלול עשה משה דרך כבושה שהוא כוונות אלול כמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר (לקוטי תנינא סימן פ"ב). ועל כן קורין באלו הימים שעלה משה וירד. כי עיקר קריאת התורה בשעת התפלה הוא כדי להאיר הדרך בים כנ"ל:

אות ה

ועל כן עיקר קריאת התורה בשני וחמישי נתתקן בעת שהלכו ישראל בדרך בלא תורה ג' ימים ונתייגעו וכו', עמדו נביאים שביניהם ותקנו שיהיו קורין בתורה בשני וחמישי כמו שאמרו רז"ל (ב"ק פ"ב). כי עיקר תיקון קריאת התורה בשני וחמישי הוא בשביל תיקון הדרך הוא על ידי התורה שהיא מורה דרך כנ"ל. וזה בחינת (משלי ו') בהתהלכך תנחה אותך וכו'. ועל כן כשהלכו ישראל בדרך בלא תורה נתייגעו ועל כן תקנו אז דייקא קריאת התורה. כי על ידי התורה מתקנים בחינת דרך כנ"ל, ועל כן תקנו קריאת התורה בשעת התפלה בימים שעלה משה בימי אלול לקבל את התורה ועשה דרך כבושה כנ"ל, כדי להמשיך בחינת כוונות אלול להאיר הדרך בים כדי שתהיה התפלה בבחינת אם שגורה התפלה בפי יודע אני שהוא מקובל שהוא בחינת ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת בחינת טרם יקראו ואני אענה שזהו בחינת תאבה האשה שהיא רבקה ללכת וכו' שזה נעשה כל ידי כוונות אלול שנמשך על ידי קריאת התורה בשני וחמישי וכו' כנ"ל:

אות ו

כי שני וחמישי הם בבחינת כוונות אלול בחינת הנותן בים דרך הנ"ל. כי בשני נאמר יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, בין מים עליונים למים תחתונים. וזה בחינת סוד כוונות אלול בחינת דרך הנ"ל שנעשה על ידי בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. אם אסק שמים ואציעה שאול הם בחינת יו"ד עליונה שעל האלף ויו"ד תחתונה שתחת האלף שהם בחינת סגול דקס"א וחיריק דס"ג שמהם נעשה בחינת הדרך כמבואר בכוונות וכמבואר במאמר ויאמר ה' אל משה קרא את יהושע (בסימן ו' ליקוטי חלק א') ובמאמר כי תצא (לקוטי תנינא סימן פ"ב) עיין שם היטב. וזה בחינת יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים שזה בחינת סוד תמונת אלף כמובא בתיקונים כי מים עליונים הם בחינת יו"ד עליונה שעל גג האלף, ומים תחתונים הם בחינת יו"ד תחתונ שתחת גג האלף, ורקיע המבדיל בין מים למים הוא בחינת הוא"ו שבתוך האלף כידוע, וזזה בחינת הנותן בים דרך שוא בבחינת הבדלה בין מים למים שעל ידי זה נעשה דרך בים שזה עיקר בריאת העולם, כי על ידי זה נעשו שמים וארץ. כי בחינת הדרך הנ"ל שהוא בחינת דרך התשובה בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, זה עיקר בריאת העולם וקיומו. כי תשובה קדם לעולם, ובלא זה אין העולם מתקיים. כי עיקר בריאת העולם בגין דישתמודעין לי' דהיינו להכיר אותו יתברך בכל מקום, בבחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. נמצא שיום שני הוא בבחינת הנותן בים דרך שהוא בחינת כוונות אלול בחינת אלף כנ"ל, שהוא בחינת יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל וכו':

אות ז

וזה בחינת יום חמישי. כי בחמישי נאמרה ברכה לדגים, ודגים הם בבחינת זרעו של יוסף שנתברכו וידגו לרוב וכו'. כי עיקר הדרך המאיר בים הנ"ל הוא בבחינת יוסף הוא בחינת שמירת הברית שעל ידי זה מאיר הדרך בים כנ"ל. ועל כן עיקר קריעת ים סוף שעליו נאמר הנותן בים דרך היה על ידי יוסף כמו שכתוב (תהלים קי"ד) הים ראה וינס ויצא החוצה כמו שדרשו רז"ל. כי יוסף הוא בחינת שמירת הברית שעל ידי זה הוא בחינת הנותן בים דרך כנ"ל שזה הוא בחינת קריעת ים סוף שנעשה דרך בים, בחינת (תהלים ע"ז) בים דרכך על ידי (שם) גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה. כי הדרך נעשה על ידי בחינת יעקב ויוסף שהם בחינת שמירת הברית כנ"ל, ועל כן נתברכו זרעו של יוסף ברכת דגים. כי הדגים יש להם דרך בים יותר מכל מין חי. כי עיקר חיותם במים. וכל מין חי אין לו דרך בים כי יהיה נטבע שם, והדגים עיקר חיותם שם. נמצא שיש להם דרך בים שחיים והולכים שם, ועל כן הם בבחינת זרעא דיוסף שהם בבחינת הנותן בים דרך כנ"ל, ועל כן בחמישי שנאמרה בו ברכה לדגים תקנו חז"ל בו נישואין כמו שאמרו רז"ל בכתובות (שף ה'). כי הנשואין דקדושה דהיינו נשואין של ישראל הם בבחינת הנותן בים דרך כמובן בדברי רבינו הנ"ל, על כן תקנו נשואין בחמישי הואיל ונאמרה בו ברכה לדגים. כי ברכת דגים הם בבחינת זרעא דיוסף שהוא בחינת הנותן בים דרך שהוא בחינת תיקון הברית בחינת נשואין דקדושה כנ"ל:

נמצא ששני וחמישי הם בבחינת הנותן בים דרך שהוא בחינת כוונות אלול, ועל כן בהם עלה משה וירד במ"ם ימים האחרונים שהם ימי אלול לקבל לוחות האחרונות שאז עשה משה בשעת קבלת הלוחות דרך כבושה הנ"ל כמבואר בדברי רבינו ז"ל, ועל כן בימים אלו דהיינו שבשני וחמישי קורין בתורה בשעת התפלה כדי להמשיך כוונות אלול כדי להאיר הדרך בים שזה עיקר תיקון התפלה כנ"ל:

אות ח

וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (ב"ק פ"ב) כשהלכו ישראל במדבר שלשה ימים בלא תורה היו יגיעים. ובשביל זה תקנו קריאת התורה בשני וחמישי כמובא לעיל. ועיקר הקפידא שלא ילכו ג' ימים בלא תורה. כי עיקר קריאת התורה הוא בשביל בחינת תיקון הדרך. כי על ידי התורה מאיר הדרך כנ"ל, ועיקר תיקון בחינת הדרך הוא בבחינת משולש שהוא בחינת שלשה ימים. כי ג' ימים הם בחינת ימין ושמאל ואמצע, ועיקר תיקון הדרך הוא בבחינת המכריע שהוא בחינת ממוצע בין ימין ושמאל בבחינת בכל הדרך אשר צויתי אתכם תלכו לא תסורו ימין ושמאל. כי זה עיקר תיקון הדרך שלא לנטות לימין ושמאל. וזה בחינת אלף הנ"ל, שהוא בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. והוא"ו שבתוך האלף הוא בחינת הדרך שמכריע בין יוד עליונה ליוד תחתונה וכלול משניהם. וזה עיקר בחינת הדרך שעשה משה בחדש אלול שנוכל למצוא את השם יתברך תמיד הן בבחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול ח"ו. כי יש מי שנוטה מהשם יתברך ח"ו על ידי עלייתו שהוא בחינת אסק שמים. ושם דייקא הוא תועה מן הדרך ושוכח בהשם יתברך. ויש להיפך שעל ידי נפילתו הוא תועה ושוכח בהשם יתברך. ומשה רבינו עליו השלום עשה דרך כבושה לבלי לנטות ימין ושמאל רק להשיב הכל אל הדרך הישר אל הדרך הממוצע. כי משה רבינו מאיר לשניהם ומורה אותם דרך ישרה לבל יתעו מן הדרך, הן העולים למעלה בחינת אם אסק שמים, לבל יתעו מן הדרך ח"ו על ידי עלייתם רק בכל עליה ועליה ימצאו את השם יתברך בבחינת אם אסק שמים שם אתה. וכן משה רבינו מאיר גם להיורדים ח"ו אפילו לאותן שנפלו מאד מקדושתם והם בשאול תחתיות ח"ו, גם להם מאיר משה רבינו עליו השלום ומורה להם את הדרך לבל ישכחו בהשם יתברך כי גם שם נמצא הוא יתברך בבחינת ואציעה שאול הנך וכמבואר במאמר כי תצא הנ"ל. וזה עיקר בחינת הדרך שהוא בחינת מכריע בין ימין לשמאל בין עליונים ותחתונים ומשלים לשניהם להשיבם כולם להדרך הישר. ועל כן בחינת הדרך כלול משלשה שהוא בחינת אלף שכלול מתלת, נקודה עליונה ונקודה התחתונה וואו שבאמצע וכנ"ל. ועל כן התורה שהוא בחינת דרך כנ"ל, כל בחינותיה הוא שלש שלש כמו שאמרו רז"ל (שבת פ"ח) בריך רחמנא דיהיב לן אוריאן תליתאה ביום תליתאה על ידי תליתאה וכו'. ועל כן דיקא כשהלכו ישראל שלשה ימים בלא תורה נתייגעו. כי שלשה ימים אי אפשר לילך בלא תורה. כי ג' ימים הם בחינת ימין ושמאל ואמצע שהוא בחינת כלליות הדרך. ועיקר הוא בחינת יום השלישי הוא בחינת ממוצע שזה עיקר בחינת דרך הישר שלא לנטות לימין ולשמאל כנ"ל. ועל כן אי אפשר להיות ג' ימים בלא תורה שהוא בחינת הדרך שעיקרו בבחינת שלשה ימים וכו' כנ"ל. ועל כן תקנו קריאת התורה וכנ"ל:

ועל כן אין קורין בתורה בפחות משלשה אנשים שהם כהן לוי ישראל וכן כל אחד אינו קורא פחות מג' פסוקים. כי עיקר קריאת התורה הוא בשביל להאיר בחינת הדרך שהוא כלול משלשה שהוא בחינת אלף שהוא בחינת כהן לוי ישראל כמובא. וכנ"ל.

מתוך: ליקוטי הלכות/חלק אורח חיים/הלכות קריאת התורה/הלכה ד (עריכה)

הלכה ד

אות א

על פי התורה ואת העורבים צויתי לכלכלך וכו' בלקוטי תנינא סימן ד' עיין שם כל התורה:

וזה בחינת קריאת התורה אחר התפלה. כי התפלה היא בחינת מקרא קדש שקוראת ומגלה את הרצון שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך, ואין שום חיוב הטבע כלל. כי בזה שאנו מתפללין להשם יתברך על כל דבר כגון על מטר ופרנסה ורפואה בני חיי ומזוני וכיוצא בזה, בזה אנו מראין שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך לבד ואין שום חיוב הטבע כלל. כי התפלה משנה הטבע. וכמבואר במקום אחר (סימן ז'). נמצא שהתפלה הוא בבחינת מקרא קדש בחינת יום טוב שקרוא ומגלה שהכל ברצונו יתברך לבד ואין שום טבע כלל. כי גם כל האותות הנוראות והמופתים הגדולים וכל היד החזקה והמורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל שכל הימים טובים מקראי קדש הם זכר להם, הכל היה רק על ידי תפלה. כי כל המופתים האמתיים של משה רבינו עליו השלום ושל כל נביאי האמת וצדיקים האמתיים הבאים אחריהם עד היום הזה כולם הם על ידי תפלה כמו שאמרו רז"ל (מגילה כ"ז) ואלישע מה דעביד על ידי תפלה הוא דעביד וכמובא בדברי רבינו ז"ל (סימן ס"ו) ליקוטי חלק א'). נמצא שתפלה הוא עיקר בחינת קדושת יום טוב מקראי קדש שהם זכר ליציאת מצרים זכר לה אותות הנוראות שעשה השם יתברך בכל יום טוב ויום טוב כמבואר בהתורה הנ"ל שעל ידי זה הם קוראים ומגלין שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך לבד כנ"ל. כי כל עיקר קדושה זאת שהוא התגלות הרצון על ידי האותות והמופתים הנוראים, כל זה נעשה על ידי תפלה כנ"ל. ועל כן הם ג' תפלות ביום כנגד תלת אבהן שהם בחינת שלש רגלים כידוע ומובא בספרים שהג' רגלים הם כנגד ג' אבות שזהו בחינת ג' תפלות ביום שהם גם כן כנגד שלשה אבות שתקנו ג' תפלות אלו כמו שאמרו רז"ל (ברכות כ"ו). כי התפלה היא בחינת יום טוב בחינת מקרא קדש שקורא ומגלה את הרצון שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך לבד ואין שום חיוב הטבע כלל כנ"ל. אבל מבואר שם בהתורה הנ"ל שכנגד קול הקריאה של יום טוב שקורא ומגלה את הרצון שהכל מתנהג ברצונו יתברך לבד, כנגד זה יש קול שאגת החיות רעות הדורסים וטורפים וכו', שהם שואגים בקולם על פי חכמתם הרעה המוטעת שהכל על פי הטבע ח"ו וכו' עיין שם ולזה צריכין חכם גדול דקדושה שיוכל לקשר כל הרצונות לשורש הרצון שהוא בחינת מצח הרצון שהוא בחינת רעוא דרעוין בחינת הסתלקות משה שנסתלק שם בתוך רצון שברצונות וכו' עיין שם כל זה היטב:

אות ב

וזה בחינת קריאת התורה אחר התפלה. כי התפלה קוראה ומגלה את הרצון כנ"ל, אך כנגד ג' התפלות שהם בחינת ג' רגלים מקראי קדש שמגלים את הרצון, כנגד זה יש חיות רעות הנ"ל שהם בחינת הג' חיות רעות המובא בתיקונים שהם קטרוגא דג' תפלות שהם כלב חמור נץ, שמשם נמשכין כל המחשבות זרות שבתפלה. וידוע ומובן בדברי רבינו ז"ל שעיקר כל המחשבות זרות שבתפלה נמשכין מכפירות ואפיקורסות ופגם אמונה של כל אחד ואחד. (כי אפילו אנשים הכשרים קצת והמון עם שאינם הולכים בדרכי החקירות של הפילוסופים והאפיקורסים, אף על פי כן רובם יש להם בלבולי אמונה ונזרק בהם קצת אפיקורסות בלבם שנמשך להם על ידי חטאת נעורים וכו'. וצריכין התגברות גדול וישועה ורחמים גדולים לגרש ולבער הכפירות ובלבולי אמונה מלבם וכמבואר בשיחותיו הקדושים של רבינו ז"ל) וכל זה נמשך מבחינת הג' חיות רעות הנ"ל שהם קטרוגא דשלשה תפלות כנ"ל. כי הם בחינת קול החיות רעות הנ"ל הם בחינת כפירות של חכמי הטבע שהם שואגים בקולם כנגד קול הקריאה של יום טוב שהוא בחינת קול התפלה וכנ"ל. ובשביל זה קרואים בתורה אחר התפלה כדי להכניע ולשבר קול שאגת הצוררים הם קול החיות רעות הנ"ל שהם חכמי הטבע, כי התורה היא בחינת חכמה דקדושה שיש לה כח לקשר כל הרצונות לשורש הרצון בחינת רעוא דרעוין שם שורש התורה, כי משם יוצאת ונמשכת התורה שניתנה בשבועות על ידי משה רבינו עליו השלום ששורש נשמתו הוא משם מבחינת רעוא דרעוין, ועל כן נסתלק נשמתו לשם. כי משה רבינו הוא כלליות התורה ששרשה מבחינת רעוא דרעוין, ועל כן ניתנה התורה בשבועות ואז נדמה להם כזקן כמו שאמרו רז"ל (מכילתא בשלח). כי זקן הוא בחינת מצח הרצון בחינת רעוא דרעוין שמתגלה על ידי בחינת הזקן דקדושה כמבואר בהתורה הנ"ל, נמצא שהתורה שרשה מבחינת רצון שברצונות. ועל כן קוראין בתורה אחר התפלה. כי זהו בחינת מה שכתוב בהתורה הנ"ל שלהכניע קול החיות הוא על ידי חכם דקדושה שמקשר כל הרצונות לשורש הרצון לרצון שברצונות וזהו בחינת קריאת התורה אחר התפלה, כי התורה הוא בחינת חכם דקדושה שמקשר כל הרצונות לבחינת רצון שברצונות שמשם שורש התורה כנ"ל שעל ידי זה נכנעין ונופלין ונתבטלין קול החיות רעות שהם חכמי הטבע ונשמע קול הקריאה של התפלה שהוא בחינת יום טוב שקוראה ומגלה את הרצון כנ"ל, נמצא שקריאת התורה הוא תיקון התפלה. על כן קוראין בתורה בשעת התפלה, ועל כן אין קורין בתורה בפחות משלשה פסוקים ותלתא גברא כנגד ג' תפלות שהם בחינת שלש רגלים שמגלים את הרצון שתקום על ידי התורה שמקשרת כל הרצונות לשורש הרצון כנ"ל:

אות ג

ועל כן קוראין בתורה בשני וחמישי שהם ימי רצון, ימי רצון דייקא. כי עיקר קריאת התורה הוא בשביל לגלות הארת הצון שנתגלה על ידי התפלה וכנ"ל. כי עיקר הארת הרצון שמאיר בשני וחמישי הוא מחמת שבו עלה משה לקבל לוחות האחרונות כמו שאמרו רז"ל (תוספות ב"ק דף פ"ב בשם המדרש). וכל זה הוא בחינת הנ"ל המבואר בתורה הנ"ל. דהיינו להכניע הכפירות של חכמי הטבע ולהגביר התגלות הרצון דהיינו חיזוק האמונה הקדושה לגלות האמת שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך לבד. כי ארבעים ימים האחרונים שקיבל בהם משה הלוחות האחרונות היה ברצון כמו שאמרו רז"ל (מובא בפירוש רש"י שמות פרק ל"ג) ואתנפל וכו' כימים הראשונים מה הראשונים ברצון אף האחרונים ברצון אמור מעתה אמצעיים היה בכעס. כעס הוא הפך הרצון. וכל זה היה מחמת חטא העגל שעבדו עבודה זרה וכפרו ברצון שלא האמינו שהכל מתנהג רק ברצונו הפשוט יתברך לבד וטעו בעבודה זרה ורצו להמשיך כחות ממקום שרצו להמשיך שזה היה ענין העבודות זרות שלהם, נמצא שחטא העגל הוא פגם הרצון בחינת כפירות של חכמי הטבע. כי בדורות הראשונים היו כל הכפירות על פי דרכי העבודה זרה שלהם, ועכשיו בדורות אלו מעת שנתבטל היצר הרע של עבודה זרה התגבר היצר הרע של פילוספיא שהם כפירות של חכמי הטבע שמכניסין כפירות על פי חכמתם הרעה. ובאמת הכל אחד. כי שורש חכמתם של חכמי הטבע נמשך מחרטומי מצרים שהיו מכשפים גדולם ובעלי שמות הטומאה, ועל ידי זה ידעו גם חכמות גדולות בחכמות הטבע. ועל כן יסוד ושורש ועיקר של כל החכמות שבעולם נמשך מהם כמובא בספרי המחקרים. שתחלת חכמה זו היה אצל בני קדם ואצל חרטומי מצרים. ואחר כך הלכה מאומה לאומה עד שבאה ליונים. וכן מאומה לאומה עד שבעוונותינו הרבים התחילו גם בני ישראל להיות נלכדים ברשת חכמתם הרעה העוקרת את האדם משני עולמות. (וברוב הימים נשכח חכמת הכישוף לגמרי עד שהם מתלוצצים מעניני כישוף ושדים וכופרים בדברי רז"ל שאמרו מפורש בגמרא ומדרשים הרבה מעשיות לאין מספר מעניני כשוף ושדים אשר באמת גם כל חכמתם הרעה בעצמה נמשך מהם כנ"ל). הכלל שכל עניני עבודה זרה של הדורות הקודמים וחטא העגל הכל הוא בחינת פגם הרצון של חכמי הטבע שכופרים ברצון ואומרים שח"ו הכל על פי מערכת המזלות שהוא חיות הטבע ח"ו. ועל ידי זה היו הארבעים ימים האמצעים בכעס והוא היפך הרצון, אבל אחר כך בימים האחרונים המתיק משה הכעס ונתרצה השם יתברך לישראל. ועל כן הם ימי רצון, כי בהם חזר משה והמשיך הארת הרצון והכניעו כפירות של חכמי הטבע שהוא בחינת פגם חטא העגל כנ"ל שתיקון בימים אלו, והמשיך הארת הרצון. ועל כן הם ימי רצון. וזהו בחינת שני וחומישי שהם ימי רצון מחמת שבהם עלה משה לקבל לוחות אחרונות שהם התיקון של חטא העגל שהוא פגם הרצון כנ"ל. ועל כן קוראין בהם בתורה. כי עיקר קריאת התורה הוא בשביל להגביר התגלות הרצון שנתגלה על ידי התפלה כנ"ל:

אות ד

וזה בחינת הגבהת התורה שאחר הקריאה מגביהין את התורה וכו' ונוהגין לקנותו בדמים יקרים כמו שכתוב בשלחן ערוך (סימן קמ"ז ס"א). כי מבואר בהתורה הנ"ל שאפילו כשמקשרין כל הרצונות לשורש הרצון, לפעמים מתגבר ח"ו מצח הרצון שהוא שורש הרצון. ואזי חוזרים ומתגברים קול החיות רעות שהם הדעות זרות של חכמי הטבע וכו'. ולזה צריכין צדקה כי על ידי מצות צדקה מוציאין החיות של מצח הנחש שיונק חיותו מזקני הדור שאין בהם שלימות. ועל ידי מצות צדקה מוציאין החיות ממנו וחוזר ומתגבר התגלות מצח הרצון ואזי נשמע קול הקריאה של יום טוב שמגלה את הרצון וכו' עיין שם כל זה היטב. וזהו בחינת מצות הגבהה אחר קריאת התורה שקונין אותו בדמים יקרים. כי אחר קריאת התורה שאנו מקשרין על ידיה את כל הרצונות לשורש הרצון, עדיין צריכין תיקון שלא יתגבר ח"ו מצח הנחש וכו' כנ"ל. ובשביל זה מגביהין את התורה להורות שאנו מגביהין את התורה שכלולה מכל המדות ומכל הימים ומכל החכמות שבעולם. הכל אנו מגביהין למעלה להשם יתברך. כי אנו מראין הכתב לעם והכל קוראין ומעידין כי זאת תורתינו הקדושה. וזאת התורה אשר שם משה וכו' לידע ולהודיע ולהוודע שורש הרצון שהוא שורש התורה הוא מהשם יתברך בעצמו להכניע ולעקור ולבטל מצח הנחש שמטיל פגם וכפירה בשורש הרצון בעצמו ח"ו. כי ההגבהה הוא בידים והוא תיקון לפגם חטא העגל שהוא פגם הרצון כנ"ל, שעל זה נאמר וישלך משה מידיו את הלוחות. כי היו כבדים עליו מחמת שכפרו ברצון וכמו שאמרו רז"ל (תנחומא עקב פרק י"א) ועכשיו אנו מתקנים זאת ומגביהים התורה בידים וקוראין ומודיעין שהתורה ניתנה מאת השם יתברך, נמצא שאנו מעידין על שורש הרצון שהוא התורה שהוא מהשם יתברך, ועל ידי זה ממילא אנו מקשרין כל הרצונות לשורש הרצון. כי על ידי התורה מקשרים כל הרצונות לשורש הרצון שהוא שורש התורה כנ"ל. ועל כן הגולל ספר תורה שהוא המגביה הוא כנגד כולם כמו שאמרו רז"ל (מגילה ל"בכ). כי זה העיקר התיקון של כל קריאת התורה. כי על ידי ההגבהה מכניעין מצח הנחש ומגלין מצח הרצון כנ"ל. וזה שכתב בשלחן ערוך שנוהגין לקנות מצוה זאת של הגבהה בדמים יקרים. כי עיקר הכנעת מצח הנחש הוא על ידי צדקה כנ"ל. ועל כן נותנין ממון הרבה בעד מצוה זאת. כי הממון שנותנין הוא בחינת צדקה שעל ידי זה מכניעין מצח הנחש שזהו עיקר הגבהת התורה כנ"ל:

אות ה

ועתה מבואר ומובן מה שנוהגין לגזור תענית בשני וחמישי לאחר יום טוב. ואיתא שהטעם שמא מחמת שמחת יום טוב באו לידי איזה חטא ח"ו. ולכאורה אין שייך לגזור ולחשוש חששא כזאת, הלא שמחת יום טוב היא מצוה גדולה מן התורה, וישראל קדושים שמחים אז בהשם יתברך ובתורתו הקדושה שעשה עמנו נסים ונפלאות והוציאנו ממצרים ונתן לנו את התורה וקרבנו לשמו הגדול כמו שאנו אומרים בימים טובים אתה בחרתנו מכל העמים וכו', ואיך שייך לחשוש חששא זאת שמא באו לידי חטא על ידי זה ח"ו. אך על פי הנ"ל מבואר היטב. כי עיקר שמחת יום טוב נמשך על ידי התגלות הרצון בחינת ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ וכו' כמבואר בהתורה הנ"ל. אבל יש קול החיות רעות הנ"ל שהם קול חכמי הטבע שהם רוצים להתגבר כנגד קול הקריאה של יום טוב ח"ו, וכשהם מתגברים ח"ו על ידי זה נשבת שמחת יום טוב כמו שכתוב שם עיין שם, על כן אחר יום טוב אנו חוששין שלא יתגברו ח"ו קול החיות רעות הנ"ל. כי זה כלל כי את זה לעומת זה עשה אלקים. ותיכף שמתגבר סטרא דקדושה מתגבר כנגדה הסטרא אחרא. וכל זמן שהיתה הקדושה נחה ולא נתגברה לגלות הרצון, היו גם הם נחים. אבל תיכף כשמתחילין להתגבר לגלות הרצון אזי מתחילין גם הם להתגבר ומתחילין לשאוג בקולם כנ"ל. כי הענין הוא כמו שני בני אדם הנלחמים, שכשאחד מתחיל להתגבר אזי מתחזק השני כנגדו ביותר כמבואר במקום אחר. ועל כן אנו מתייראין אחר יום טוב שמא מתוך שמחת יום טוב בא איזה פגם. היינו שמא מתוך שמחת יום טוב שבא על ידי קול הקריאה של יום טוב שמגלה את הרצון, שמא על ידי זה דייקא בא איזה פגם ח"ו. כי מחמת התגברות התגלות הרצון שזהו עיקר שמחת יום טוב כנ"ל, יכול להיות שמחמת זה התגבר כנגדו קול החיות רעות עד שנכנס איזה מחשבה רעה ח"ו שנמשכת מדעות חכמי הטבע. כי מחמת שהתגבר קול דקדושה של יום טוב התגברו הם כנגדם כנ"ל, ועל כן אנו גוזרין תענית שני וחמישי אחר יום טוב. שני וחמישי דייקא, כי הם ימי רצון שבהם קבל משה לוחות האחרונות ותקן חטא העגל שהוא פגם הרצון כנ"ל. ועל כן על ידי תענית של שני וחמישי מתגבר הארת הרצון ונתתקן שמחת יום טוב שנמשך על ידי התגלות הרצון כנ"ל. כי עיקר מצח הנחש יניקתו מנחש הקדמוני שהתגבר על ידי חטא ופגם אכילה שהוא אכילת עץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת התגברות חכמת הטבע. כי אדם הראשון כפר בעיקר כמו שאמרו רז"ל. ועל כן על ידי התענית שני וחמישי מתקנים פגם האכילה ואז מתגבר הארת הרצון. כי בהם קיבל משה הלוחות אחרונות שהם בחינת תיקון חטא העגל שהוא פגם הרצון וכנ"ל. ועל כן קורין בהם ויחל שהוא תפלת משה שהתפלל להמתיק הכעס והחרון אף של חטא העגל שעל ידי זה ביטל הכעס והפכו לרצון והמשיך הארת הרצון בעולם שהוא בחינת שלש עשרה מדות של רחמים שנתגלה לו אז שרואין אותן ביום התענית כי י"ג מדות של רחמים הם בחינת רצון. ועל כן הם י"ג מדות כנגד תליסר תיקוני דיקנא כידוע, שזהו בחינת זקן דקדושה שעל ידו מתגבר מצח הרצון כנ"ל. גם התענית הוא בחינת צדקה, בחינת אגרא דתעניתא צדקתא. וכמו שכתוב בהתורה דרשו (סימן ל"ז) בליקויט חלק א' עיין שם. ועל ידי הצדקה עיקר הכנעת מצח הנחש, על כן מתענין אחר יום טוב וכנ"ל:

מתוך: ליקוטי הלכות/חלק אורח חיים/הלכות קריאת התורה/הלכה ה (עריכה)

הלכות קריאת התורה הלכה ה' נכללת בהלכות נשיאת כפים הלכה ה'

מתוך: ליקוטי הלכות/חלק אורח חיים/הלכות קריאת התורה/הלכה ו (עריכה)

הלכה ו

אות א

על פי התורה תקעו תוכחה בלקוטי תנינא סימן ח':

וזה בחינת קריאת התורה בצבור בספר תורה כשרה בניגון ובטעמים. ועיקר הקריאה הוא בשבת ויום טוב שאז תיקן משה לקרות בתורה. אך כשהלכו ישראל בלא מים ג' ימים, עמדו הנביאים שביניהם ותקנו הקריאה בשני וחמישי כדי שלא יעברו ג' ימים בלא תורה. ועזרא תיקון בשבת במנחה כמבואר בדברי רז"ל בגמרא ופוסקים:

כי עיקר הקריאה בתורה הוא בשבת שאז ניתנה תורה כמו שאמרו רז"ל. כי מבואר בהתורה תקעו הנ"ל, שעיקר בירור האמונה הקדושה שהוא אמונת חידוש העולם הוא על ידי רוח נבואה שמברר המדמה שבזה תלויה האמונה הקדושה. וזה בחינת מתן תורה שאז זכו כולם על ידי משה לרוח נבואה, ואז נתבסס ונתקיים העולם וכו'. דהיינו שנתגלה אז אמונת חידוש העולם וכו'. דהיינו שנתגלה אז אמונת חידוש העולם וכו'. וכן בכל דור ודור בהכרח שיהיו צדיקים שיש להם בחינת רוח נבואה בחינת רוח הבא מן הקדש וכו'. שעל ידי זה עיקר המשכת אמונת חידוש העולם וכו' עיין שם. ומבואר שם שעל ידי אמונת חידוש העולם זוכין לחידוש העולם של לעתיד וכו'. ועל ידי זה נתעורר שיר של נפלאות שהוא שיר פשוט כפול משולש מרובע שיתער לעתיד שיתנגן על ע"ב נימין וכו'. שעל ידי קול השיר הזה דייקא יכולין להוכיח בבחינת נרדי נתן ריחו וכו' עיין שם כל זה היטב. ועל כן עיקר קריאת התורה בשבת. כי שבת מורה על חידוש העולם כי זה עיקר מצות קדושת שבת להודיע כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וכו' כמו שכתוב ברית עולם ביני ובין בני ישראל וכו' כי ששת ימים עשה ה' וכו'. וכן חידוש העולם של לעתיד הוא גם כן בחינת שבת כי אז יהיה יום שכולו שבת וכו'. וזה בחינת כל השירות והזמירות והנגונים שמתעוררין בשבת שאז נוהגין כל ישראל להרבות בנגונים ובזמירות ושירות שהכל נמשך מקול השיר והניגון הנ"ל שיתער לעתיד בעת חידוש העולם שהוא יום שכולו שבת. ועל כן עיקר קריאת התורה בשבת כי כל הנ"ל הוא בחינת קריאת התורה. כי על ידי התורה זוכין לכל זה לברר אמונת חידוש העולם של תחלת הבריאה ולזכות לחידוש העולם של לעתיד וכו'וכנ"ל שכל זה הוא בחינת שבת כנ"ל:

אות ב

אבל כשהלכו ישראל ג' ימים בלא תורה, עמדו הנביאים שביניהם ותקנו שיהיו קורין בשני וחמישי. והנביאים דיקא. כי מבואר בהתורה הנ"ל שכשהסטרא אחרא יונקת מהרחמנות וכו', אזי צריכין בעל כח גדול שיתפלל תפלה בבחינת דין וכו'. שעל ידי זה נעשין כל התקונים המבוארין שם עד שזוכין לבחינת רוח נבואה שעל ידי זה עיקר בירור האמונה שהוא אמונת חידוש העולם וכו' עיין שם כל זה היטב היטב. וזהו בחינת כל הנביאים ובעלי רוח הקדש עמדו לישראל בכל דור ודור אחר מתן תורה על ידי משה רבינו שהוא רבן של כל הנביאים.כי עיקר ובירור האמונה הוא על ידי משה שנתן לנו את התורה שהיא עיקר הנבואה שהיא קיימת לדורות לנצח ועליה אין להוסיף ולא לגרוע כמו שאמרו רז"ל (מגילה ב') שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. אך כל הנביאים והצדיקים בעלי רוח הקדש שעמדו אחר משה עד היום הזה, כולם לא באו רק להוכיח את ישראל על עונותיהם בבחינת קולו של משה שנמשך על ידי רוח נבואה וכו' כמו שכתוב שם עיין שם, שזהו בחינת כשופר הרם קולך הנאמר לענין נבואה. וכל זה הוא מחמת בחינת הנ"ל המבואר בתורה הנ"ל שהוא מה שלפעמים הסטרא אחרא יונקת מהרחמנות, ואז נתמעט הרחמנות אצלינו וכו' עד שבאין כל הקלקולים המבוארין שם והתיקון הוא על ידי הבעל כח המתפלל תפלה בבחינת דין שעל ידי זה נתתקן הכל עד שזוכין לרוח נבואה שהוא בחינת קבלת התורה וכו' וכל זה נעשה בכל דור ובכל עת בכמה בחינות. כי אף על פי שכבר קבלנו את התורה על ידי משה רבינו הוא עיקר התיקון לכל הנ"ל, אף על פי כן הסטרא אחרא וחיילותיה הם אורבים וחותרים בכל עת לקלקל ח"ו כל התקונים הנמשכין על ידי התורה שכל זה הוא בחינת מה שכתוב שם בתחלת התורה (ב אות ב') שלפעמים הסטרא אחרא יונקת מהרחמנות שעל ידי זה כל הקלקולים ח"ו. כי נתמעט הרחמנות אצלינו ונעשה אכזריות וכו', עד שנקטן הדעת ונתקלקלין המוחין שהם מחיצות פרוסות בפני תאות ניאוף. כי הג' מוחין הם מחיצות פרוסות בפני זאת התאוה וכו'. היינו כי עיקר הדעת שהוא עיקר הרחמנות היא התורה הקדושה שנתן לנו באהבתו ובחמלתו עלינו בבחינת חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו הנאמר לענין התורה וזהו בחינת (משלי ל"א) ותורת חסד על לשונו. והוא עיקר הדעת והמוחין שהם מחיצות פורוסות בפני זאת התאוה בבחינת אורייתא מגינה ומצלי וכמו שכתוב מזמה תשמור עליך. וכמו שאמרו רז"ל (קידושין ל') בראית יצר הרע בראתי תורה תבלין. אך כשהסטרא אחרא יונקת מהרחמנות הזה, אז נתקלקל הרחמנות וכו'. היינו שבכל פגם מתגברת הסטרא אחרא וחילותיה לינק מהרחמנות והדעת שהיא התורה הקדושה שהוא עיקר הדעת והמוח, כי אין חכמה כחכמת התורה. וכל החכמות חיצוניות אף על פי שנראים כחכמות, באמת הם כסילות כנגד חכמת התורה כמו שכתוב בהתורה דרשו ה' וכו' (סימן ל"ז חלק א') וכמו שכתוב (ירמיה ט') אל יתהלל חכם בחכמתו וכו'. אבל הסטרא אחרא מתגברת לינק מהרחמנות האמתי שהיא התורה, ורוצים להמשיך לעצמם הרחמנות. שזהו מה שאנו רואים שהם חותרים להכניס זרה בבית ה'. להכניס חכמות חיצוניות לתוך התורה הקדושה ולפרש התורה על פי דרכיהם הרעים שמגלים פנים בתורה שלא כהלכה ומהפכים דברי אלהים חיים לדרכיהם ומחציפים פניהם ואומרים שכל כוונתם לטובת ישראל שיש להם רחמנות גדול על ישראל על שהם נבוכים כל כך לפי דעתם הרעה, דהיינו מה שמדקדקים רק במצות וכל לימודם הוא רק גמרא ופוסקים וספרי מוסר וכו', והם שוקדים לתקנת ישראל ברחמנות המר והמרור שלהם, ורוצים לפתות ולהסית ולהכריח את ישראל שילכו ח"ו בדרכיהם אשר כבר ראינו מה שנמשך על ידי הרחמנות שלהם של מי שנמשך אחריהם פורק עול לגמרי כמבואר בכל הספרים הקדושים שצועקים על זה בקול מר ונמהר, וכמבואר בדברינו כמה פעמים. וכל זה כלול בדיבור הקדוש הזה שכתב אדמו"ר ז"ל שלפעמים הם יונקים מהרחמנות. כי כך מורגל בלשונם הטמא ומובא בספריהם הרעים שהם רוצים רק באמת, כי יש להם רחמנות על נערי בני ישראל ורוצים להדריכם בדרך ישרה על פי פירושי התרוה שלהם לשאול ולאבדון וכו' רחמנא ליצלן. וזה הקלקול מצוי בכל דור בכמה בחינות שונות כי תיכף אחר מתן תורה קודם שירד משה מן ההר נתקבצו על אהרן לעשות להם את העגל שאמרו גם כן שהוא מצד הרחמנות שלהם כמובן בפרשה שם שאמרו קום עשה לנו אלהים כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו, שדבריהם אלו בוטים כמדקירות חרב. שמתקבצים בקיבוץ גדול לפקח על תקנת ההמון ומרחמים עליהם ומבקשים להם מי שילך לפניהם להדריכם בדרך שהם רוצים כמו שכתוב שם אשר ילכו לפנינו. וכן הוא בכל דור ודור בפרט בדור הזה כמובן למי שבקי קצת דבריהם ודרכיהם הרעים שאומרים בפיהם וממלאים בידיהם להדפיס ספרים על זה, וכל זה הוא בחינת הנ"ל מה שכתוב לעיל שלפעמים הם יונקים מהרחמנות וכו' ועל ידי זה בא תאות ניאוף ונתקלקל התפלה ח"ו. והתיקון הוא על ידי הבעל כח הנ"ל וכו' שמתפלל תפלה בבחינת דין וכו' עד שנמשך רוח נבואה וכו'. וזהו בחינת כל הנביאים שעמדו אחר משה שבאים רק להוכיח את ישראל לקיים את התורה באמת כי עיקר התיקון על ידם. כי כל נבואתם נמשך מהבעל כח הנ"ל שעל ידו עיקר התיקון. וכן בכל דור ודור כל הצדיקי אמת יש להם בחינת רוח נבואה גם עתה וכו' כמבואר שם היטב.וכל כן הנביאים כשראו שהלכו ישראל במדבר ג' ימים בלא מים. שהוא מחמת שנתמעטו מימי הדעת שהם בחינת כמים לים מכסים שהוא בחינת התורה שזזה נמשך רק מהרחמנות דסטרא אחרא הנ"ל. על כן עמדו ותקנו שיהיו ישראל קורין גם בשני וחמישי כדי שלא יעברו ג' ימים בלא תורה. ועל כן תקנו בשני וחמישי דייקא. כי בשני וחמישי אז הוא בחינת דינים כמובן בכוונות שיום שני הוא בחינת גבורה, ויום חמישי הוא בחינת הוד שהוא גם כן ענף הגבורה כידוע. ועל כן בהם בתי דינין יושבין ועל כן צריכין אז ביותר להמשיך על כעצמו כח התפלה בבחינת דין של הבעל כח כדי שלא תינק הסטרא אחרא מהדינים וכו' כמו שכתוב שם. ועל כן נוהגים להרבות התחנונים ותפלות הרבה בשני וחמישי כדי להמשיך עלינו כח של הבעל כח הנ"ל שיכול בכחו הגדול להתפלל תפלה בבחינת דין וכו'. כי אז צריכים תפלות ותחנונים הרבה מאד שלא תתגבר הסטרא אחרא לינק מהתפלה על ידי הדינים. רק נזכה על ידי ריבוי התפלות והתחנות לעורר רחמיו עלינו. שימשיך עלינו כח הבעל כח הנ"ל שיודע להתפלל תפלה בבחינת דין שעל ידו נתתקן כל התקינוים הנ"ל עד שזוכין לבחינת רוח נבואה שהוא קיום התורה שעל ידי זה נתתקן הכל. על כן עמדו הנביאים דייקא ותקנו לישראל שיהיו קורין בתורה בשני וחמישי דייקא שהם ימי דין וכו'. כדי שכל ישראל ימשיכו עליהם על ידי קריאת התורה בצבור כח הבעל כח הנ"ל שמשם נמשך הרוח נבואה שהוא בחינת התורה. כדי לזכות גם בימי החול להמשיך קדושת שבת לזכות לברר אמונת חידוש העולם עד שיהיה נמשך בחינת חידוש העולם שלעתיד. עד שיהיה נמשך בחינת הקול המשקה את הגן שהוא בחינת קול הניגון שיתער לעתיד שהוא שיר פשוט כפול וכו' שעולה ע"ב וכו'. שעל ידי זה יכולין להוכיח את ישראל ונתתקן הכל כמו שכתוב שם. ובשביל זה צריכין לקרות בתורה בניגון ובטעמים כדי להמשיך על עצמו קול הניגון הנ"ל שנמשך על ידי התורה כנ"ל שהוא גבוה מן הכל. כי יש בהתורה טנת"א, והטעמים שהם בחינת ניגון גבוהים מן הכל כמבוא. כי הטעמים שהם בחינת ניגון הנ"ל הם בבחינת שם ע"ב כמובא שזהו בחינת השיר והניגון הנ"ל שעולה ע"ב כמנין חסד כמו שכתוב שם:

אות ג

ובשביל זה קורין בשני וחמישי שלשה כהן לוי ישראל שהם בחינת חכמה בינה דעת לתקן בחינת הג' מוחין הנ"ל שי היו מחיצות פרוסות וכו' שהם בחינת ג' מיני רחמנות בחינת ג' תפלות ביום כמו שכתוב שם:

אות ד

וזה בחינת קריאת התורה בשבת במנחה. כי אז במנחה הוא סמוך לאפוקי שבתא סמוך לימי החול, על כן קורין אז בתורה להמשיך קדושת שבת שאז עיקר קבלת התורה עיקר בירור אמונת חידוש העולם וכו', להמשיך כל הקדושות האלו לימי החול שיהי לנו כח גם בימי החול לברר האמונה הקדושה שעל ידי זה כל התיקונים הנ"ל. כי במנחה בחול דינא תקיפה שלטא. אבל בכח מנחה של שבת שהוא עת רצון על ידי זה זוכין שיתהפך הדין לרחמים גדולים, והכל בכח הבעל כח הנ"ל שהוא בחינת ג' צדיקים שנסתלקו אז בשבת במנחה שעל ידי זה זוכים לתקן הכל כנ"ל, שזהו בחינת קריאת התורה כנ"ל. ועל כן נוהגים כל הצדיקים והיראים לומר תורה ומוסר בסעודה שלישית של שבת ביותר כי אז נתעורר קול הנגון הנ"ל שעל ידי זה יכולין להוכיח את ישראל בבחינתקולו של משה שנסתלק אז וכנ"ל:

אות ה

וזה בחינת מה שאמרור ז"ל לענין מנין גברי העולים לתורה. בשני וחמישי וכו' ג', בראש חדש וכו' ד', ביום טוב ה', ביום כפור ו', בשבת שבעה. והקדשו (בגמרא מגילה פרק הקורא דף כ"ג) הני ג' חמשה שבעה כנגד מי. חד אמר כנגד ברכת כהנים וחד אמר כנגד שלשה שומרי הסף וחמשה מרואי פני מלך ושבעה רואי פני המלך. ואחר כך הקשו על ששה של יום כפור כנגד מי וכו'. והוא תמוה תיכף בתחלת העיון מפני מה לא הקשו על ד' של ראש חדש וחול המועד. וכן הקשו התוספות שם ויישבו בדוחק שבראש חדש הסברא נותנת להוסיף אחד עיין שם, ואף אנו נאמר על פי הנ"ל. שבודאי על פי טעם הנ"ל על קריאת התורה בצבור הוא להמשיך עלינו קדושת מתן תורה שצריכין להמשיך עלינו בכל דור בכל עת, והעיקר בימים קדושים שעיקרם הוא שבת קדש שבו ניתנה תורה. וכן יום טוב וחול המועד שמקבלים כל קדושתם משבת שהוא תחלה למקראי קדש וכו'. וכן ראש חדש שהוא גם כל בחינת קדושת יום טוב בבחינת (תהלים ק"ד) עשה ירח למועדים. כי מראש חדש מונין המועדין ובהם עיקר תיקון קריאת התורה כמו שאמרו רז"ל שם משה תיקון להם לישראל שיהיו קורים בשבת ובמועדים וכו'. ועיקר קדושת מתן תורה שאנו ממשיכין עלינו על ידי קריאת התורה הוא בשביל להמשיך עלינו בירור המדמה וכו', שעל ידי זה נתברר אמונת חידוש העולם שכל העולם תלוי ואינו מתקיים בכל דור ובכל עת כי אם על ידי אמונת חידוש העולם שישראל ממשיכין עליהם על ידי קריאת התורה כנ"ל. ועל ידי זה זוכין לחידוש העולם שלעתיד שאז יתער השיר חדש שהוא שיר פשוט כפול משולש מרובע וכו'. ועל כן צריכין לקרות בתורה בטעמי ובניגון וכנ"ל. ועל כן לא הקשו רז"ל על מנין ד' גברי של ראש חדש וכו'. כי בודאי עיקר הקריאה של כל הימים הקדושים ראוי להיות מנין ד', כי עיקר הקריאה בשביל לעורר השיר חדש הנ"ל שהוא בבחינת ד', כי הוא שיר פשוט כפול משולש מרובע שנמשך מד' אותיות השם שעיקר שלימות השיר הוא כשהוא מרובע. ועל כן בודאי היה ראוי לקרואת תמיד בכל הימים הקדושים מנין ד'. כי עיקר הקריאה בשביל רבוע הנ"ל. ועל כן לא הקשו כלל על מניין ד' של ראש חדש וכו'. כי עיקר הקריאה צריכה להיות מנין ד'. ועל כן באמת בראש חדש שהוא תיקון המועדות אז מזכירין בתפלת מוסף ומתפללין לזכות לשירי דוד מכמו שכתוב ובשירי דוד עבדך וכו'. כי עיקר השיר הנ"ל נזכה על ידי בחינת דוד מלך ישראל שוא בחינת משיח שהוא בחינת השיר הנ"ל, כי עסק כל ימיו בזמירות שירות ותשבחות וכו'. כי הוא נעים זמירות ישראל שוהוא בבחינת שלימות המרכבה ששלימותה על ידי רבוע דייקא דהיינו ד' רגלי הכסא וכו' כי דוד ברגל רביעי כמו שאמרו רז"ל. וכל עיקר קדושת ראש חדש שהוא בשביל המועדים הוא בבחינת דוד כמבואר בדברי רז"ל, ועל כן אומרים בשעת קידוש לבנה דוד מלך ישראל חי וקים. כי ביומי דדוד ושלמה קיימא סיהרא באשלמותא כי עיקר השיר הנ"ל שהוא בחינת אמונת חידוש העולם של תחלת הבריאה שעל ידי זה נזכה לחידוש העולם שלעתיד עיקרו נזכה על ידי דוד שהוא משיח שיהא תיקון העולם בימיו, והוא עתיד לבא ולתקן העולם עד שיזכה לשיר הזה בשלימות כמו שאמרו רז"ל לי נאה לברך וכו' שזה יהיה כל הקיבול שכר של הצדיקים והכשרים וכו' ודוד הוא בבחינת ראש חדש שהוא תיקון המועדות כנ"ל שאז הוא בחינת חדתותי דסיהרא שאז בעת חדתותי דסיהרא כל נושאי הכסא מתקנים שיר חדש כשמביאים הארון לבית שמש שהוא שיר ששרו פרות הבשן אז כשנשאו הארון לבית שמש הוא מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה וכו'. (שכל זה מבואר ברמזים נפלאים בסוף המעשה של ב' הבנים שנחלפו עיין שם היטב והבן) וזה השיר הוא בעצמו השיר הקדוש והנורא הנ"ל שהוא שיר פשוט כפול ומשולש ומרובע שבשביל זה קורין בתורה כנ"ל, וכמו שכתוב שם בסוף התורה תקעו תוכחה שיר הנ"ל הוא בחינת שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה וכו' עיין שם. כי ראש חדש שהוא חדתותי דסיהרא הוא בחינת חידוש העולם כמו שכתוב בברכת קידוש הלבנה וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה וכו', ועל כן מצות קידוש הלבנה יקר מאד מאד וכמו שאמרו רז"ל אלמלא לא זכו ישראל להקביל פני אביהם שבשמים אלא פעם אחת בחדש דים וכו':

אות ו

ועל כן עיקר קידוש הלבנה הוא כשאין עננים מכסין אותה. כי עיקר תיקון השיר הנ"ל הוא על ידי התפילה בבחינת דין של הבעל כח הנ"ל שעל ידי זה העננים כלים בבחינת (ישעיה י') מחיתי כעב פשעיך וכו' כמו שכתוב שם עיין שם. ובשביל זה הרבה מדקדקים יותר מדאי שלא לקדשה עד שיעברו העננים לגמרי. אבל הם טועים בזה כאשר שמענו מכמה צדיקים ומאדמו"ר ז"ל, ובפרט בעת שהזמן דחוק שסמוך לסוף חצי החדש, בפרט בחורף שבודאי הוא שטות גדול לדחות מצוה נוראה כזאת בשביל דקדוק קל שלא נזכר בגמרא כלל. כי לא אמרו רק הרואה לבנה בחידושה מברך וכו'. שמובן שתיכף כשרואין אותה צריכין לברך, רק שבפוסקים מבואר שכשהיא מכוסה בעננים לא יברכו, והוא דבר אמתי מובן בודאי. אבל תיכף כשרואין אותה אפילו כשהעננים סביבה והיא נראית מתוך ענן קלוש בודאי מחוייבים לקדשה וכמבואר בפירוש שם בסימן תכ"ו אם יש עליה ענן קלוש וכו', ואין נוכל להחמיר בפרט כשהזמן דחוק, לדחות מצוה כזאת בשביל דקדוק קל. ובאמת זה הטעות נמשך מחמת גודל חביבות המצוה שיקרה מאד אצל ישראל וכמו שאמרו רז"ל. והיא מרמזת על חידוש העולם שישראל עתידין להתחדש כמותה. על כן הכל חפצים שתהא זכה לגמרי. אבל לא כיוונו יפה בזה, כי הם שוכחים שאנו עתה בזה העולם השפל והחשך. בפרט עתה בדורות הללו באחרית הימים האלה שהגלות, בפרט גלות הנפש, מתגבר ומתפשט מאד מאד בכלל ובפרט על כל אחד ואחד. על כן עתה כל המאורות אינם מאירין כראוי. כי מיום שחרב בית המקדש חשכו המאורות. כי אז נאמר (שם י"ג) חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו. ואנו מחיין עצמינו במעט דמעט אור המאיר עלינו מתוך עומד החשך אפילה הזאת. ועל כן בכל המצות ובכל הקדושות אם נרצה ח"ו להמתיק עד שנוכל לקיים המצוה בבהירות ובזכות ובצחות גדול כראוי. כבר בטלה כל התורה והמצות ח"ו ח"ו. כי בודאי אין בידינו לקיים שום מצוה בשלימות עתה בכל הדקדוקים והפרטים, ובפרט בזכות וצחות המחשבה שהוא העיקר. אבל אף על פי כן אנו צריכין לקיים כל המצות כפי מה שנוכל, ורק בזה אנו מחיין עצמינו ומשיבין נפשינו בגלות המר הזה, בפרט כפי מה שיודע כל אחד מרירת נפשו ונגעי לבבו וכו', על כן בודאי חלילה לנו למנוע ממצות ברכת הלבנה בשביל דקדוקים הנ"ל, רק לקיים כמו שאמרו רז"ל בגמרא ופוסקים שמבוא שחייבים לקדשה אפילו כשרואין אותה מתוך ענן קלוש וכנ"ל. ועיין היטב בדברי אדומו"ר ז"ל בכמה מקומות ובמה שעזרנו השם יתברך לבאר ולחדש בהם, מבואר ומובן היטב שעתה כל קיומינו וחיותינו הוא רק על ידי הנקודות טובות שאנו חוטפין מתוך הענן והחשך וכו', והבן היטב האמת לאמתו. כי יש בה הרבה לדבר הנוגע לכלל קדושת איש הישראלי ובפרט להקטנים במעלה להחלושי כח שבישראל ובפרט כמו שיודע כל אחד בנפשו. אם ירצו עוד לדקדק ולהחמיר בחומרות יתירות יכולים להכשל וליפול על ידי זה יותר ח"ו ח"ו וכמבואר בדברינו הרבה בזה:

אות ז

ונחזור לענינינו. שבשביל זה לא הקשו רז"ל על מספר ארבע קרואים שבראש חדש וחול המועד. כי אדרבא עיקר תיקון הקריאה הוא רק בחינת ארבע שהוא בחינת שיר הנ"ל כנ"ל, ועל כן הקשו רק על שאר המספרים כנגד מי הם, והשיבו שביום טוב הוא כנגד ה' רואי פני המלך ובשבת כנגד ז' רואי פני המלך. כי עיקר השיר הנ"ל שיזכה המלך האמתי של ישראל שהוא מלך המשיח שיבא במהרה בימינו שהוא בחינת דוד המלך, וכל סמוכים אליו ביותר שהם רואי פני המלך הם יזכו ביותר לנפל אות נעימת השיר הזה ומהם יקבלו כל ישראל כל אחד כפי קירובו לרואי פני המלך ועל כן תקנו קריאת התורה שהוא בשביל השירה כנ"ל כנגד רואי פני המלך שהם ה' וז' וכנ"ל:

אות ח

ועל כן אמרו שג' שבחול הם כנגד ג' שומרי הסף. כי בחול בודאי רחוקים משיר הזה שהוא מתעורר רק בשבת וים טוב וראש חדש הוא גם כן יום טוב שהם בבחינת יום שכולו שבת יום שכולו טוב. שכל ענג שביתתו וטובו יהיה השיר הזה. אבל בחול רחוקים מזה, רק צריכים להתייגע בחול להמשיך קדושת שבת כדי לזכות על ידי זה לקדושת שבת ויום טוב בבחינת מי שטרח בערב שבת וכו', ואז כל עיקר תיקון הקריאה הוא בכח הבעל כח גדול הנ"ל שיכול לתקן הג' מוחין על ידי תפלתו בבחינת דין וכו'. על כן עיקר הקריאה אז הוא רק בבחינת שמירת הג' מוחין הנ"ל שנזכה בכח התורה שיהיו ג' מחיצות פרוסות כנגד התאוה הנ"ל וכנ"ל, על כן תקנו בהם ג' קרואים כנגד שלשה שומרי הסף שהם שומרי הסף והפתח של המלך שלא יכנוס בהם זר, היינו בחינת שמירת הג' מוחין שיהיו מחיצות פרוסות בפני הרהורי התאוה הנ"ל שלא יכנוס זר בבית ה' שהם המוחין שהם בחינת קדושת הבית המקדש בבחינת (ברכות ל"ג) כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו:

אות ט

וזה בחינת ברכת התתורה שתקנו לקורא בצבור, ברכה לפניה ולאחריה אפילו אם כבר בירך ברכת בתורה בבקר. כי עיקר קריאת התרוה בציבור הוא להמשיך קדושת מתן תורה שאז נמשך רוח נבואה על כל ישראל על ידי משה רבינו וכו'. שעל ידי זה מתברר המדמה שעל ידי זה זוכין לאמונה שלימה וברורה שהעיקר הוא אמונת חידוש העולם וכו' כנ"ל. וכן הוא בכל דור וכו' כמו שכתוב שם. ומבואר שם שכנגד זה יש בחינת נביאי שקר שהם בחינת זוהמת הנחש בחינת מנחשים ומעוננים וכו'ש על ידם מתבלבל המדמה יותר ובאים לכפירות ח"ו. על כן צריכין לברך תחלה וסוף כשקורין בתורה שמברכין אשר בחר בנו מכל העמים וכו'. היינו שמודיעין ומפרסמין שהתורה הקדושה שלנו לא נמשכה ח"ו משכל אנושי אפילו משכל אנושי של גדולי המחקרים והפילוספים או של המנחשים והמעוננים וכו'. רק שתורתנו היא תורת אמת שנמשכה רק מרוח הקדש ונבואה ברורה של משה רבינו עליו השלום שעל ידי זה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. היינו שמודיעים שבנו בחר מכל העמים שמקבלין נימוסיהם ותורתיהם מהחכמים והמחנחשים הנ"ל. אבל כל תורתנו הקדושה נתן לנו רק על ידי שבחר בנו מכל העמים. כי אנו מובחרים ומובדלים מהם ומדעותיהם כי כל תורתנו היא תורת משה אמת שניתנה רק על ידי רוח נבואה אמתיית שמברר המדמה וכו'. וזהו שמברכין לאחריה אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו, שעיקר תורתנו הקדושה תורת אמת שנתן לנו הוא לזכות לחיי עולם שהוא קיבול השכר של לעתיד שעיקרו הוא השיר הקדוש הנ"ל שהוא שיר פשוט כפול משולש ומרובע שנזכה בעת חידוש העולם של לעתיד על ידי שזכינו להאמין בחידוש העולם של תחלת הבריאה שכל זה אי אפשר לזכות כי אם על ידי תורת אמת שקיבלנו שהוא בחינת רוח נבואה אמתיית וכ' וכנ"ל:

אות י

ועל כן באמת אמרו רזל שבשעת קריאת התורה צריכין לעמוד באימה ויראה ורתת וזיעה כאלו ניתנה עכשיו ממש כמבואר בכל הספרים הקדושים. כי עיקר קריאת התורה בצבור הוא להמשיך בחינת נתינת התורה ממש וכנ"ל:

אות יא

וזה שאמרו רז"ל (ב"ק פ"ב) שקריאת התורה בשני וחמישי תקנו מחמת שהלכו ג' ימים וכו' כדי שלא יעברו ג' ימים בלא תורה. ג' ימים דייקא. כי העיקר הוא לתקן הג' מוחין שיהיו ג' מחיצות פרוסות בפני זאת התאוה של משגל וכו' כמובן שם בהתורה הנ"ל. והעיקר הוא על ידי הדעת שהוא המוח הג' מהג' מוחין חכמה בינה דעת שצריכין ליזהר ביותר לבלי לפגום בו כלל.כי כל הפגמים הם על ידי פגם הדעת בבחינת פגם עץ הדעת טוב ורע שפגם אדם הראשון שעיקר הפגם היה בהדעת כמובא. ומשם היינו מהדעת הוא עיקר התיקון. כי עיקר תיקון המחשבה הוא על ידי הדעת שיודע בבירור האמת שאין צריכין להרהר ח"ו ולחשוב מחשבות חוץ. ועל כן אין צריך להתחיל ליכנוס בטוען ונטען כלל וכו' (וכמובא בספר הא"ב אל תכנוס עם פיתויך בטוען ונטען וכו'). וכמו שכתוב במקום אחר בספריו הקדושים שהעיקר לבלי להתחיל לחשוב כלל וכלל. כי אף על פי שבאמת בודאי שהחכמה והתבונה מחוייבין לבטל התאוה וכו'. אבל מריבוי פגם המוחין על כן אי אפשר עם חכמה ותבונה לבטלם כי אם על יד הדעת. שיודע סוף הדבר אחר כל החקירות וההתבונות שכך הוא האמת ועל כן אין צריכין עוד לחשוב בזה כלל וכנ"ל. וגם בעיקר האמונה הקדושה העיקר הוא הדעת שיודע האמת בלבבו כי ה' הוא האלקים וכו' בלי שום חקירות כלל רק כפי מה שקיבלנו מאבותינו הקדושים שביררו לנו האמונה קדושה שעיקרה היא אמונת חידוש העולם על ידי התורה הקדושה שהוא רוח נבואה וכו' כמו שמבואר שם. ועל ידי זה אנו יודעים בידיעה ברורה כי ה' הוא האליקם וכמו שכתוב במקום אחר שעיקר הידיעה הברורה האמתיית הוא על ידי אמונה וכמו שכתוב (הושע ב') וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'. ועל זה נאמר (דברים ד)' וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים. וכתיב (דברי הימים א' ח') דע את אלקי אביך שפירושו הוא הידיעה הברורה שהיא על ידי אמונה שקבלנו מאבותינו כמובא בספרי קדש בפרט בדברינו עיין שם. וזה שאמר להם משה רבינו (דברים ד') אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים. לדעת דייקא. כי זה הפסוק נאמר שם אחר שהאריך להזכיר את כל המופתים נוראים והתגלות אלקות שהכניס בהם ביצירת מצרים וכו' ובמתן תורה וכו'. ואמר להם שעתה אחר כל מה שראיתם ראוי לכם לדעת בידיעה ברורה בלי שום חקירה עוד לכל כי ה' הוא האלקים וכנ"ל. כי מוח השלישי שהוא הדעת עולה למעלה למעלה מאד ויורד עד למטה מטה מאד כמובן למשכיל בספרי קבלה הקדושה כי הדעת בבחינת כתר כמובא:

אות יב

נמצא שעיקר הוא שמירת הדעת שיודע אמתת סוף הדבר שעל ידי זה יכולין להציל את עצמו מכל תוקף מצולות ים השוטפים על האדם ח"ו. שהעיקר הוא להציל את עצמו הוא על ידי פנימיות הדעת שיוע האמת כי ה' הוא האלקים ואסר לנו בתורתו להרהר וכו'. ועל ידי זה יודע לבלי להתחיל לחשוב כלל וכו'. ומה שנעשה עמו ממילא שרודפין אחריו המחשבות רעות בעצמן אל יסתכל על זה כלל ויעשה עצמו אינו יודע ואל יסתכל לאחוריו כלל וכמבוא מזה הרבה בדבריו הקדושים. ואי אפשר לבאר כל זה רק שצריך להבין בעצמו איך לברוח על ידי הדעת מכל המחשבות רעות. והכל בכח הצדיק האמת הבעל כח הנ"ל. ועל פי דרכי עצותיו והתחזקותו שמשיב כל נפש בשבעה משיבי טעם מאין סוף עד אין תכלית:

אות יג

ועיקר שמירתה דעת הוא על ידי התורה הקדושה שניתנה על ידי משה רבינו שהוא בחינת דעת כמובא כי הוא הודיע לנו תכלית סוף הדעת האמתי שהוא לקיים התורה והמצות ולבלות ימינו על זה שעל ידי זה ניצולין מכל רע וזוכין למה שזוכין עין לא ראתה וכו'. ועל כן תיקנו קריאת התורה בצבור בשני וחמישי שלא יעברו ג' ימים בלא תורה כדי שיהיו נשמרין הג' מוחין שהעיקר הוא מוח הג' שהוא הדעת וכנ"ל:

אות יד

וכבר מבואר שעיקר קריאת התורה בצבור בניגון ובטעמם הוא לעורר ולהמשיך בחינת נתינת התורה. כי צריך בשעת קריאת התורה לעמוד באימה וביראה וכו' כאלו היום ניתנה בסיני וכנ"ל (ב אות יו"ד וכו') ועיקר הדבר כדי שנתעורר בכל יום ובכל עת ועת שיהיו דברי תורה חדשים אצלינו בכל יום כאלו היום ניתנו שבשביל זה ניתנה התורה מתחלה בסיני כמו שפירש רש"י כל פסוק (שמות י"ט) ביום הזה באו מדבר סיני שנאמר הזה וכו' שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאלו היום ניתנו. וכן מבואר בדברי רז"ל במקומות הרבה מאד כמו שפירש רש"י על פסוק אשר אנכי מצוך היום בכל יום יהיו בעיניך כחדשים וכן הרבה. כי אורייתא שמא דקודשא בריך הוא כי עיקר כלל העבודה הוא לשמו יתברך להגדיל ולקדש שמו יתברך בבחינת (מלאכי א') בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי וכו'. וכמו שכתוב (שמות ט') ולמען ספר שמי בכל הארץ. וכן בפסוקים הרבה וכמובא הרבה מזה בדברי רז"ל. ובשביל זה ניתנה תורה שהיא שמא דקודשא בריך הוא כדי שעל ידי התורה והמצות נזכה להכיר שמו יתברך ולגדל ולקדש שמו ברבים כמו שתוב (דברים כ"ח) לעשות את כל דברי התורה הזאת וכו' ליראה את השם הנכבד והנורא הזה וכו'. ועל כן בתחלת שליחות משה להוציא את ישראל ממצרים כדי שיקבלו את התורה שאל משה תיכף (שמות ג') ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם והודיעו השם יתברך שמותיו הקדושים כמו שכתוב שם זה שמי לעולם וכו':

אות טו

וזהו (נחמיה ט') ותרא את עני אבותינו במצרים ואת זעקתם שמעת על ים סוף ותתן אותות ומופתים בפרעה וכו' כי ידעת כי הזידו עליהם ותעש לך שם כהיום הזה, שהשם יתברך כביכול עשה לעצמו שם על ידי ה אותות והמופתים הנוראים שעשה ביציאת מצרים ומתן תורה שעל ידי זה נתגלה שמו יתברך בעולם מדור לדור עד היום הזה. וזהו ותעש לך שם כיום הזה, כיום הזה דייקא. כי צריך כל אדם להמשיך הגדלת שמו יתברך בכל יום ויום מחדש שזה עיקר קבלת התורה שצריכין לקבל על עצמו בכל יום מחדש כנ"ל. וזהו ותעש לך שם כיום הזה, כיום הזה דייקא. שעשיית שמו יתברך צריך להיות בכל יום מחדש שזה בחינת כיום הזה שנאמר על כל יום ויום של כל אדם שעומד בו בכל דור ודור:

אות טז

וכל זה זוכין רק על ידי הצדיק הגדול הבעל כח שיכול להתפלל תפלה בבחינת דין שעל ידי זה נעשה כל התקונים הנאמרים שם עד שזוכין לבחינת רוח נבואה שהוא בחינת מתן תורה שעל ידי זה נתגלה אמונת חידוש העולם וכו' שעל ידי זה זוכין לחידוש העולם שלעתיד וכו'. שעל ידי זה זוכין לניגון הנ"ל שעל ידי זה יכולין להוכיח את כל אחד בבחינת התוכחה שעל משה שעל ידי זה הפך עונות לזכיות והוסיף בהם ריח טוב בבחינת נרדי נתן ריחו וכו' שבשביל זה צריכין לחפש הרבה ולבקש מהשם יתברך הרבה שיזכה למוצא את הצדיק הבעל כח הזה וכו' כמו שכתוב שם, ואזי כל אחד כפי מה שזוכה לקבל כח דקדושה מהצדיק זה כמו כן ממשיך על עצמו קדושת אמונת חידוש העולם וכו' שעל ידי זה זוכה שתהיה התורה והעבודה אצלו בכל יום מחדש (כמבואר מזה במקום אחר) וזהו ואת זעקתם שמעת על ים סוף ותתן אותות ומופתים בפרעה וכו'. כי כל קריעת ים סוף וה אותות והמופתים שנתן בפרעה וכו' הכל היה על ידי המטה עוז שהוא בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח הנ"ל. כמו שכתוב שם על פסוק ויפלל שהוא ראשי תיבות והשלך לפני פרעה יהי לתנין וכו'. ועל ידי זה זכו לקבלת התורה על ידי כל התיקונים הנ"ל שעל ידי זה זוכין לבחינת חידוש העולם וכו' שעל ידי זה זוכין שיהיו דברי תורה אצלו בכל יום כחדשים וכנ"ל. וזהו שנסמך לזה ותעש לך שם כהיום הזה, כי על ידי זה אנו זוכין להגדיל שמו יתברך בכל ום מחדש שזהו בחינת כהיום הזה שהוא כל יום ויום שהאדם עומד בו כל ימי חייו וכנ"ל, שכל זה זוכין על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח שעל ידי זה עשה כל ה אותות והמופתים וכו'. ועל כן נסמכו זה לזה וכנ"ל:

אות יז

הכלל שכל מי שרוצה לחוס על עצמו ולחשוב על תכליתו הנצחי, כל תקנתו שאיך שהוא איך שהוא יהיה בעיני עצמו בכל יום ויום כבריה חדשה ממש וכמו שמבואר בשלחן ערוך ובפוסקים לענין כל ברכות השחר שמברכין בכל יום שכולם הם בשביל שנעשה כבריה חדשה כמו שמברכין המחזיר נשמות לפגרים מתים וכו'. וכן הנותן ליעף כח שנאמר על התחדשות הנשמה שהוא השכל וכו'. ועל כן איך שהוא צריך שתהיה העבודה שעוסק בכל יום חדשה אצלו לגמרי. כי כל אחד מישראל איך שהוא כל זמן שם ישראל נקרא עליו הוא עושה כמה מצות בכל יום. כי מניח ציצית ותפילין ואומר ברכת השחר וקריאת שמע ותפלה, והרבה אומרים תהלים ולומדים תורה מעט או הרבה. אך העיקר שיראה ליישב דעתו בכל יום שזה היום שעומד בו עדיין לא היה בעולם, וכן לא יהיה עוד יום הזה בעולם. והעבודה להשם יתברך שצריכין בזה היום היא חדשה לגמרי, ורק האדם שעומד ב אותו היום ב אותו הדור צריך לעסוק בזה. (וכמו שכתוב בשערי ציון השייך ליום ו') כי עליך נפל חובת היום. ואפילו אם יודע בעצמו שמעשיו מקולקלין הרבה וכו', וכבר נכשל במעשיו פעמים אין מספר, אף על פי כן זה היום הוא חדש לגמרי ויכול גם ממקומו שהוא שם להגדיל ולקדש שמו יתברך. כי בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי (מלאכי א'), בכל מקום דייקא אפילו במקומות הטמאים לגמרי של העובדי עבודה זרה כמו שאמרו רז"ל (מנחות ק"י) על פסוק זה. מכל שכן איש הישראלי אפילו הגרוע שבגרועים, מאחר שעתה כוונתו לשמים ורוצה עתה להניח טלית ותפילין ולהתפלל וכו' שבודאי הוא מגדל ומקדש שמו יתברך מחדש כפי אותו היום שזאת העבודה אינו יכול להשלים שום מלאך ושרף וכו'. ואפילו נשמות קדושות של ישראל שבגן עדן העליון אינם יכולים להשלים העבודה הזאת. כי לא המתים יהללויה וכו'. כי במתים חפשי כתיב, וכמו שאמר חזקיהו (ישעיה ל"ח) חי חי יודוך כמוני היום אב לבנים יודיע אל אמתך, כמוני היום דייקא. היינו כמו אני היום באיזה מדריגה פחותה מאחר שאני חי, אני דייקא צריך להודות לך. אדרבא כל מה שיודע בנפשו שהוא גרוע ומקולקל ביותר, על ידו דייקא יתגדל ויתקדש שמו הגדול ביותר בבחינת כד אתי יתרו וכו' כדין איסתלק ואתייקר שמא דקודשא בריך הוא עילא ותתא. כמו שאמר אדמו"ר ז"ל (בסימן יוד חלק א') שעיקר גדולתו של השם יתברך כשהרחוקים מתקרבים וכו'. ומביא שם מאמר זה של הזוהר הקדוש. וכן במקומות הרבה. וזהו (נחמיה ט') כי ידעת כי הזידו עליהם ותעש לך שם כהיום הזה שדייקא על ידי מה שהזידו עליהם וכבשו אותם בגלות מר כזה בגוף ונפש וכו', על ידי זה דייקא ותעש לך שם כהיום הזה. כי כל מה שהבעל דבר מתגבר על האדם ביותר, כשהאדם חזק בדעתו וחזק עצמו בכחו של הבעל כח הנ"ל, אזי אדרבא נתהפך הכל לטובה בבחינת נרדי נתן ריחו הנ"ל, שעל ידי זה נתגדל ונתקדש שמו יתברך ביותר על ידו דייקא וכנ"ל:

אות יח

ובשביל זה תיקנו לנו משה רבינו והנביאים לקרות בתורה בצבור כדי להזכיר אותנו בכל פעם מתן תורה כדי שנזכה לקבל עלינו קבלת התורה בכל יום מחדש כנ"ל. ועל כן עיקר קריאת התורה בשבת ויום טוב שבו ניתנה תורה וכו' כנ"ל אבל אחר כך כשהלכו ג' ימים וכו', תקנו לקרות בצבור גם בשני וחמישי. כי ראו שאין מספיק להזכיר בשבת לבד על כל ימות השבעת על כן תקנו לקרות גם בשני וחמישי, להזכיר בתוך כל ג' ימים מתן תורה בסיני שניתנה לג' ימים. כי הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר (איוב ל"ג). כי בהכרח שיעברו על כל אדם עליות וירידות הרבה מאד. והכל בשביל התחדשות הנ"ל שבשביל זה נברא יום ולילה אור וחשך, והוא יתברך מאפיל ומאיר בגשמיות וברוחניות בכלל ובפרט בכל אדם ובכל זמן וכמו שפירש רשי על פסוק (דברים כ"ט) אתם נצבים היום וכו' שנאמר אחר התוכחות, כיום הזה שהוא מאפיל ומאיר, כך עתיד להאפיל ולהאיר לכם. וכל התוכחות וכו', הן הן המציבין אתכם וכו' כי לעולם ידו על העליונה וגומר ברחמיו תמיד כרצונו. ועל כן יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. וכמו שכתוב במדרש רבה (פרק צ"א) על פסוק (בראשית מ"ב) ויאמר להם יוסף ביום השלישי וכו' שלעולם אין הקדוש ברוך הוא משהה הצדיקים בצרה ג' ימים וכו'. וכן לדוד וליונה וכו'. כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידיו תרפאנה. וכתיב (שמואל א' ב') ה' ממית ומחיה מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם מוריד שאול ויעל (ועיין לקמן בסוף הלכה זאת). ובשביל כל זה קורין בתורה בצבור בניגון ובטעמים בכל ג' ימים. כי להזכיר אותנו בתוך כל ג' ימים יום מתן תוה בסיני לשלשת ימים וכו', כדי שעל ידי זה נזכיר בכל יום ויום שתהיה התורה והעבודה אצלינו מחדש שזה העיקר וכנ"ל:

אות יט

וזה מה שכתוב בשלחן ערוך מקום שמפסיקין בשבת בשחרית משם מתחילין בשבת במנחה ובשני ובחמישי ובשבת הבאה. ודין זה הוא מהמשנה (מגילה פרק ג') ששנו שם בשבת במנחה ובשני וחמישי קורין כסדרן ואין עולים להם מן החשבון. והוא פלוגתא בגמרא בין ר' מאיר ור' יהודה, והלכה כר' יהודה שצריכין להתחיל בכל פעם מתחלת הסדר בשבת במנחה ובשני וכחמשי ובשבת הבאה

ובזה מרמזין לנו כל הנ"ל. וזה בחינת מה ששאל משה (שמות ג') הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלקי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ויאמר אלקים אל משה אהיה אשר אהיה. ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם ויאמר עוד וכו'. ולכאורה אינו מדוקדק הלשון שאל ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם היה לו לשאול כפשוט שיודיעו השם יתברך שמו כדי שיודיעו לישראל, ומהו הלשון מה אומר אליהם שנראה בזה אמירה ושיחה ופלפול נאה שידע איך להשיב להם תשובה מקובלת על שאלתם הגדולה. וגם קשה על גוף השאלה ואמרו לי מה שמו. הלא כבר הודיעם משמו כמובא בזה הפסוק בעצמו שהזכיר ואמרתי להם אלהי אבותיכם שלחני אליכם, וכי אינו מספיק זה השם הקדוש שהוא אלהי אבותיכם. גם התשובה של השם יתברך אינו מובן היטב שהשיב לו אקי' אשר אקי', ואחר כך אמר לו עוד הפעם אקי'. מהו ענין ג' פעמים אקי'. וגם הלא השם אקי' הקדוש אינו עיקר השם שציוה עלינו להזכירו לעולם, כי עיקר שמו יתברך שאנו מזכירין תמיד הוא שם הוי' בכינוי אדנ"י, וכמו שסיים שם בעצמו ויאמר עוד אלקים אל משה וכו' ה' אלקי אבותיכם שלחני אליכם וכו' עד זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור. הרי צוה בפירוש שעיקר שמו לעולם הוא שם הוי' ברוך הוא, ומה זה שלא אמר לו תיכף זה השם רק אמר לו תחלה ג' פעמים אקי'. אך חדא קושיא מתורצת בחברתה. שזהו בעצמו שאלת משה שדקדק בלשונו והאריך בשאלתו. הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלקי אבותיכם שלחני אליכם ואף על פי כן ואמרו לי מה שמו לא יספיק להם מה שאמרתי להם אלקי אבותיכם, על כן אני שואלך מה אומר אליהם. כי בודאי יש להם כוונה עמוקה בשאלתם מה שמו אף על פי שכבר אמרתי להם אלקי אבותיכם. ועתה השיבני נא מה אומר ואשיב להם על שאלתם הגדולה הזאת. והשיב לו השם יתברך תחלה אקי' אשר אקי' וכו' ואחר כך הודיע עיקר שמו שהוא שם הוי' ברוך הוא שהוא שמו לעולם וכו': ווהענין על פי מה שכתבנו לעיל שעיקר העצה לקיום התורה הוא להתחיל בכל יום מחדש ובשבל זה הזהירם בתחלת נתינתה שיהיו דברי תורה בעיניו בכל יום כאלו היום ניתנה כמו שכתבו על פסוק ביום הזה וכו' וכנ"ל. כי עיקר קבלת התורה הוא שנזכה לקימה, כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. ולהכניס קיום התורה בעולם זה קשה וכבד מן הכל. כי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום וכמו שאמרו רז"ל (קידושין ל'). וצריכין לזה עצות עמוקות מאד מאד בכל דור ודור ובכל יום ויום. וזה עיקר הוויכוח והפלפול הארוך שהיה בין משה ובין השם יתברך כל שבעת הימים שמיאן משה בשליחותו. כי כל עיקר קוטב טענותיו היה שאינו רוצה לילך בשליחותו מחמת ריבוי החולקים שמערבבין העולם שהם בחינת דתן ואבירם, ויצר לב האדם של כל אחד ואחד רע מנעוריו, ועל כן אני יודע שיקלקלו בכל פעם וכמו שרמז לו השם יתברך בפסוק (שמות ג') ראה ראיתי וכו' רואה אני שסופן לחטוא וכמו שאמרו רז"ל (שמות רבה פרק ג'). ועל כן לא רצה להתחיל לילך. וכמו שכתוב (שם) שלח נא ביד תשלח, ופירש רש"י יודע אני שאיני מכניסם לארץ ואיני גואלם לעתיד וכו'. וכל זה מחמת ריבוי הקלקולים שלהם אז ואחר כך בכל דור. כי אז במדבר נסו אותו יתברך עשר נסיונות.וכן בכל דור שעל ידי זה כל אריכת הגלות. ועל כן שאל ואמרו לי מה שמו וכו'. היינו מאחר שכבר אמרתי להם אלקי אבותיכם שלחני אליכם, ואף על פי כן ישאלו מה שמו, שמובן כוונתם שאין מספיק להם ידיעת השם הזה לבד שהוא אלקי אבותיכם, רק הם שואלים עדיין מה שמו שנראה כוונתם במה יתקיים שמו יתברך אצלם לעולם שיזכרו אותו תמיד ולא ישכחוהו. ועל כן אני מבקש מה אומר להם. השיב לו השם יתברך אקי' אשר אקי' וכו'. והענין כי מבואר בהתורה קרא את יהושע בסימן ו' שכשהאדם רוצה לעשות תשובה הוא בבחינת אקי' שהוא בחינת אנא זמין למיהוי שמתחיל שיהיה לו הוי' בעולם וכו' עיין שם היטב. ומבואר שם שצריכין לעשות תשובה על תשובה. כי אפילו בשעה שאומר חטאתי אינו זך בלי פניה וכו'. ואפילו מי שכבר עשה תשובה שלימה צריך גם כן לעשות תשובה על השגתו הראשונה וכו' עיין שם כל זה היטב. נמצא שאקי' מרמז שצריכין להתחיל בכל פעם מחדש בבחינת אנא זמין למיהוי כאלו לא היה לו עדין שום הוי' בעולם וכנ"ל. וזהו עיקר העצה לקיום התורה שהוא שמו יתברך על כן השיב לו אקי' אשר אקי'. שמרמז שצריכין להתחיל להזמין עצמו בכל פעם שיהיה לו הויה צריכין להתחיל התחלה אחר התחלה. וכמו שכתוב לעיל שצריכין לעשות תשובה על תשובה:

אות כ

וזה בחינת אקי' השלישי שאמר לו עוד כה תאמר וכו' אקי' שלחני אליכם. כי אם תדקדק בדברי התורה קרא את יהושע הנ"ל תראה שמדבר שם בכלל מג' מיני תשובות. כי בתחלה מבאר שם שהתשובה הוא בחינת אקי' אנא זמין למיהוי וכו'. ואחר כך כתב שם שצריכין לעשות תשובה על תשובה. כי אפילו בשעה שאדם אומר חטאתי וכו' גם זה אי אפשר לומר בלי פניה וכו'. נמצא שצריך לעשות תשובה על תשובה. ואחר כך כתב ואפילו מי שעשה תשובה שלימה אף על פי כן צריך לעשות תשובה על תשובה. דהיינו שצריך בכל פעם לשוב על השגתו הראשונה וכו' שזהו בחינת שבת בחינת עולם הבא וכו' עיין שם היטב. נמצא שבדרך כל מזכיר כאן ג' תשובות. דהיינו תשובה הראשונה, ואחר כך מה שצריך לעשות תשובה על תשובה מחמת שהתשובה הראשונה לא היתה עדיין בשלימות כראוי כנ"ל, וזהו בחינת תשובה ב'. ואף על פי שיש בזה אלפים ורבבות מדריגות ובחינות שצריך בכל פעם להתחיל ולשוב על תשובה הראשונה שלא היתה כראוי. אבל כל זה נכלל בב' תשובות שהוא תשובה הראשונה שהתחיל להתקרב להשם יתברך, ואחר כך מה שמחזק את עצמו בכל פעם ואינו מניח את עצמו ליפול ומתחיל בכל פעם מחדש שזהו בעצמו בחינת בקי ברצוא בקי בשוב שמבאר שם אחר כך (ועיין בדברינו בזה במקום אחר). כל זה הוא בחינת תשובה ב'. אבל אחר כך כשזוכה לתשוב שלימה באמת כראוי בתכלית השלימות בלי שום פניה, ואף על פי כן הוא עושה תשובה על תשובה דהיינו על השגתו הראשונה וכו' כמו שכתוב שם, זהו ענין אחר לגמרי. וזהו בחינת תשובה ג'. וכל תשובה ותשובה הנכללין בג' תשובות כנ"ל היא בחינת אקי' שהוא בחינת אנא זמין למיהוי שצריך להתחיל להכין את עצמו בכל פעם מחדש כנ"ל. וזהו בחינת ג' פעמים אקי' שגילה השם יתברך למשה אז, שגילה לו שיוליך את ישראל בדרך זה שיתחלו בכל פעם מחדש. ואפילו אם אין יכולין לעשות כלו מגודל התגברות הגלות בגוף ונפש ופרנסה.אף על פי כן יתחילו בכל פעם להכין ולהזמין את עצמם בבחינת אקי' אנא זמין למיהוי וכו'. ועל ידי דרך זה בודאי יוציא אותם מזוהמתם וטומאתם שזה עיקר הגלות ויקרב אותם לשמו יתברך. ועל כן תיכף אחר כך גילה לו מיד עיקר השם הקדוש שהוא שם הוי' ברוך הוא כמו שכתוב שם ויאמר לו אלקים עוד כה תאמר וכו' ה' אלקי אבותיכם שלחני אליכם וכו'. כי זה ידוע שכל התורה והמצות שבהם תלוים כל העלמות כולם כלולים בשם הוי' ברוך הוא שהוא עיקר ושורש כל השמות כולם. ועל כן בכל הברכות וההוד אות ובכל התפלות ובכל המצות אנו מכוונים העיקר לשם זה. וכל התיקונים שנעשים בכל העולמות על ידי תורה ומצוה, וכן להיפך ח"ו כל הפגמים שפוגמים על ידי כל עבירה או ביטול מצוה. כל הפגמים והתיקונים עיקרם בשם זה כמובן בכל הספרים הקדושים. נמצא שעיקר ההתקרבות להשם יתברך בתורה ומצות ותפלה וכו' הוא על ידי שם זה. אבל אי אפשר שיתקיים זה השם אצלו לעולם כי אם על ידי בחינת אקי' שהוא בחינת אנא זמין למיהוי שהוא להתחיל בכל פעם מחדש כנ"ל. ועל כן אחר שגילה לו ג' פעמים אקי' שהוא עיקר כלל כל העצות והדרכים והנתיבות להתקרב לשמו הגדול יתברך שהוא על ידי שיקבלו על עצמן להתחל להזמין ולהכין עצמן בכל פעם מחדש. אז דייקא גילה לו מיד עיקר שם העצם שהוא שם הוי' ברוך הוא שבו תלוי הכל כל התקונים וכו'. ואמר לו זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור. כי עתה בודאי יתקיים שמו וזכרו לעולם לדור ודור מאחר שכבר הקדים לגלות העצה הנ"ל שהוא בחינת שהקדים הרפואה למכה כדרכו יתברך כמו שאמרו רז"ל (מגילה י"ג) שהוא מה שגילה לו סוד ג' פעמים אקי' שהוא להכניס בלב ישראל להתחיל בכל פעם מחדש שעל ידי זה ישארו קיימים בקדושת ישראל תמיד יהיה איך שיהיה בכל מה שיעבור עליהם בכל הגליות בגוף ונפש ופרנסה בכלל ובפרט וכו'. ועל כן על ידי זה נתקרבו לשמו הגדול שהוא שם הוי' ברוך הוא. ויתקיים אצלם לנצח בבחינת זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור וכנ"ל:

אות כא

ועתה נוכל לומר שבשביל זה תקנו רז"ל להתחיל כל סדר וסדר ג' פעמים בכל שבוע. דהיינו בשבת במנחה ובשני וחמישי שבכל אלו הג' פעמים חוזרים לאחוריהם ומתחילין הסדר מתחלתו ואחר כך בשבת הבאה חוזרים ומתחילין הסדר מתחלתו וגומרים אותו. וכן בכל שבת ושבת. כי כבר מבואר שקריאת התורה בצבור הוא להזכיר ולעורר את האדם שיתחיל בכל פעם מחדש שזה עיקר קבלת התורה כנ"ל, על כן מתחילין כל סדר ג' פעמים בכל שבוע, כנגד ג' פעמים אקי' הנ"ל שגילה השם יתברך למשה בתחלת הגאולה שעיקרה היה מתן תוה שהם מרמזין שצריכין להתחיל בכל פעם מחדש כנ"ל, וזה מרמז מה שמתחילין הסדר ג' פעמים ובכל פעם חוזרים ומתחילין אותו מחדש כנגד ג' פעמים אקי' הנ"ל וכנ"ל. ואחר כך חוזרים ומתחילין בשבת הבאה וגומרים הסדר בשלימות. כי על ידי כל אלו ההתחלות הכלולים בג' כנ"ל, על ידי זה זוכין אחר כך להתחיל ולגמור בשלימות. כי לית רעותא טבא דאיתאביד. מכל שכן עובדא ועשיה טובה שעושין בכל פעם שמתחילין בעבודת ה' וכולם מתקרבין ומתקבצין לעזרתו עד שזוכה להתחיל ולגמור עבודתו כראוי שזהו בחינת מה שאחר אלו הג' פעמים שמתחילין הסדר מתחלתו בכל פעם ואין גומרין אותו. אחר כך מתחילין אותו בשבת וגומרין אותו. כי כן הדבר בעבודת ה' שהוא בחינת קבלת התורה וכנ"ל:

אות כב

וכל זה הוא בחינת שיר פשוט כפול ומשולש ומרובע שהוא הניגון הקדוש שזוכין על ידי בחינת קבלת התורה שהוא בחינת נבואה שנמשך על ידי כל התיקונים המבוארים שם. כי שיר פשוט כפול ומשולש ומרובע הוא בחינת שם הוי' ברוך הוא באחוריים שכותבים תחלה היוד, ואחר כך י"ק, ואחר כך יק"ו וכו'. נמצא שחוזקים בכל פעם לאחוריו לתחלת השם. וזהו בחינת מה שחוזרם בכל פעם ומתחילין מחדש. (וכן מבואר בהורה ויסב אלקים בסימן ס"ב חלק א' שההתחלה בכל פעם זה בחינת השם שכותבין באחוריים וכו' עיין שם(. וכן הוא ג' פעמים שהוא בחינת שיר פשוט כפול ומשולש שהוא י' י"ק יק"ו, שבכל אלו הג' פעמים חוזרים לאחוריים לתחלתו ואין גומרים השם, ואחר כך מתחילין אותו וגומרים שהוא בחינת מרובע שהוא שם הוי' בשלימות, זה בחינת הנ"ל שאחר כך בפעם הרביעי שהוא בשבת הבאה מתחילין סדר וגומרים וזוכין לבחינת קבלת התורה בשלימות שהוא שמא דקודשא בריך הוא שעל ידי זה נשלם השיר והניגון הנ"ל, שהוא שיר פשוט כפול ומשולש ומרובע. כי פשוט כפול משולש נמשך בג' פעמים שקראו קודם שבת, ומרובע נמשך בשבת שהוא ההתחלה והגמר וכנ"ל, ואז נתקיים זה שמי לעולם וכו' וכנ"ל. וכל זה הוא בסדר של שבוע זאת, ואחר כך תיכף בשבת במנחה חוזרים ומתחילין הסדר השני ומתנהגים בו כנ"ל. וכן בכל שבת ושבת עד שגורמים בכל שנה כל התורה כולה מבראשית עד לעיני כל ישראל שהכל המשיך אמונת חידוש העולם בכל העולם כולו וכנ"ל, ואחר כך תיכף שגומרים אותה בשמיני עצרת ושמחת תורה חוזרים ומתחילים אותה מיד בראשית, כי כן הדבר שצריכין בכל דור ודור ובכל שנה ושנה ובכל שבוע ושבוע ובכל יום ויום להתחיל בתורה, וכמה וכמה פעמים צריכין להתחיל ואין גומרים. וכל זה כלול בג' פעמים אקי' וכנ"ל ואחר כך כשגומרים כפי הגמר כן זוכין ליחד שם הוי' ברוך הוא שם עיקר התיקון וכנ"ל:

אות כג

גם מבואר בכתבי האר"י ששם אקי' הוא בחינת שם יק"ו שהם ג' אותיות ראשונות של שם הוי' ברוך הוא שעולים כל אחד כמו מספר אקי'. נמצא ששיר פשוט כפול משולש שהוא רק עד אותג' משם הוי' ברוך הוא, הוא בבחינת אקי' שזה זוכין על ידי הג' פעמים שקורין קודם שבת הבאה. ואחר כך בשבת הבאה קורין כל הסדר מתחלתו ועד סופו, ואז נשלם שם הוי' בבחינת שיר פשוט כפול משולש מרובע שהוא בחינת הניגון הנ"ל שזוכין על ידי קבלת התורה וכו' וכנ"ל:

אות כד

ועל כן בשמחת תורה כשמסיימין התורה עוסקים אז בשיר וניגון בשמחה גדולה. כי כל זה נמשך משמחת הניגון הקדוש הנ"ל שזוכין על ידי קבלת התורה וכנ"ל:

אות כה

ועתה מדוקדק היטב לשון הקדוש של המשנה הנ"ל. בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן ואין עולין להם מן החשבון, שמרמז שקיום התורה צריכין להתחיל בכל פעם וכנ"ל.וזהו ואין עולין להם מן החשבון שפירושו בפשיטות, שהקריאה שקראו ג' פעמים בשני וחמישי ובשבת במנחה אינו עולה להם מן החשבון כלל כאלו לא התחילו לקרות הסדר כלל. רק צריכין להתחיל בשבת הבאה מתחלת הסדר וכן הוא ממש לענין העצה הנוראה לקיום התורה הנ"ל שהוא בחינת אקי' להתחיל להכין את עצמם בכל פעם מחדש וכו' כנ"ל, שזהו בחינת ההתחלות שמתחילין בכל פעם מתחלת הסדר ואחר כך מתחילין וגומרין אותו כנ"ל. וזהו ואין עולין להם מן החשבון, שצריך האדם לסלק מדעתו בכל יום ובכל פעם כל מה שעבר עליו עד אותו היום ואותו השעה, ואל יעלה אצלו בחשבון כלל כאלו לא התחיל עדיין מעולם כלל. כי אם תשכיל ותבין בענין הירידות והנפילות שעוברין על כל אחד, עיקר נפילתו בדעתו של כל אחד הוא מחמת שנדמה לו בדעתו שכבר נסה את עצמו והתחיל קצת בעבודת ה' ונפל מזה, ואחר כך התחזק להתחיל עוד ונפל עוד הפעם וכן היה כמה פעמים. על כן מסיתו הבעל דבר לייאש את עצמו ח"ו לגמרי ואומר לו בלבו הלא אתה רואה כי אפס תקוה וכו', כידוע כל זה למי שעוסק בלימוד הקדוש הזה של התקרבות בני הנעורים לעבודת השם יתברך. אבל מי שזוכה להתחבר לחברים כשרים ואמתיים תמיד עד שיזכה לקבל ולקבוע בלבו עצה הקדושה הנ"ל לשכוח בכל פעם כל מה שעבר עליו, על פי שכבר התחיל אלפים ורבבות פעמים בלי מספר, רק עתה יתחיל מחדש להכין ולהזמין את עצמו בכל מה שיוכל, הן לצעוק אל ה' מעומק הלב כמו שצריך עתה באותה שעה, הן להתחיל ללמוד ולהתפלל ולעסוק במצות, הן לשמח את נפשו במה שלא עשני גוי וכו', והבדילנו מן התועים וכו', ולהפוך היגון ואנחה לשמחה וכו' וכו', על ידי כל זה ישאר קיים בקיום התורה תמיד. שזהו בחינת ואין עולין להם מן החשבון שכל ההתחלות בתורה ועבודה שהתחיל עד עתה לא יעלה לו מן החשבון כאלו לא התחיל עדיין מעולם. כי זה ידוע לכל שאפילו אם חטא כל ימיו ושב באחרונה מוחלין לו הכל כמו שאמרו רז"ל (קידושין מ'), וכמבואר בכל ספרי מוסר. וכן כבר נמצאו כמה בעלי תשובות בעולם שלא שבו בתשובה עד סוף ימיהם. כי בודאי מי ששב בימי נעוריו אין למעלה הימנו. אבל אם כבר נתרשל ח"ו ולא שב עד סוף ימיו, גם כן אשרי לו מה ששב בסוף ימיו על כל פנים. אבל עיקר הנפילה בדעתו של הרבה בני אדם שכבר התחילו כמה פעמים ונפלו וכו', עיקר נפילתם הוא מחמת שראו שכבר התחילו כמה פעמים ונפלו, על כן רוצה הבעל דבר להסיתם לייאש את עצמו ח"ו. על כן צריכין לילך בדרך הנ"ל להתחיל מחדש באיזה בחינה שהוא וישכח מדעתו לגמרי כל מה שעבר עליו, בבחינת ואין עולין להם מן החשבון, שכל ההתחלות שהתחיל עד הנה שכלולים בג' פעמים שמתחילין הסדר בכל שבוע כנ"ל, כל זה לא יעלה לו מן החשבון, כי עתה צריך להתחיל מחדש לגמרי. וכן לעולם עד שיזכה לבחינת תשובה של שבת (עיין בהתורה בטח בה' סימן ע"ט חלק א') שאז יתחיל ויגמור בשלימות כראוי וכנ"ל. כי בכלל ישראל מרמזין על זה ג' פעמים בכל סדר שמתחילין ג' פעמים בכל שבוע, כנגד ג' פעמים אקי' הנ"ל ובשבת מתחילין וגומרין כנ"ל. ודעת לנבון נקל שאצל כל אדם בפרטיות מרמזין לו על ידי זה, שיתחיל בכל פעם מחדש כמה וכמה פעמים בכל שבוע ובכל יום ויום וכו'. וכמו שאמר אדומו"ר ז"ל שהיה לו כמה וכמה התחלות ביום אחד כמובא בשבחיו הקדושים. ועל ידי זה דייקא זכה אחר כך למה שזכה וכנ"ל. והבן היטב:

אות כו

וזה בחינת קריאת מפטיר שתקנו לקרות בנביא אחר קריאת התורה בשבת ויום טוב שז עיקר הקריאה. והטעם מובא בפוסקים.כי פעם אחת גזרו שלא לקרות בתורה והיו קורין בנביאים וכו', ואחר כך נתבטלה הגזירה ונשארה תקונה במקומה שגם כשקורין בתורה יקראו אחר כך בנביא מעין הפרשה שהוא קריאת המפטיר, היינו על פי המבואר בתורה תקעו הנ"ל, שבכל דור יש צדיקים שיש להם איזה בחינת רוח הקדש הוא בחינת רוח נבואה וכו' שעל ידי זה עיקר בירור המדמה שהוא בירור האמונה. וצריך כל אחד הרוצה לחוס על תכליתו הנצחי לחפש ולבקש מאד מאד אחרי הצדיקים כאלה. כי כל האמונה הקדושה שעיקרה היא אמונת חידוש העולם תלוי בזה וכו' כמו שכתוב שם. וכבר בארנו שזהו בחינת קריאת התורה בצבור שהוא בחינת המשכת קבלת התורה וכו' כנ"ל. ועל כן אחר קריאת התורה קורין בנביא למפטיר, להודיע ולהורות שעיקר המשכת קדושת האמונה הקדושה שהוא בחינת קבלת התורה, עיקרה נמשך בכל דור על ידי הנביאי אמת שהם בחינת בעלי רוח הקדש שבכל דור שעל ידיהם לא תשתכח התורה מישראל. ועל כן המפטיר קורא בתורה תחלה ג' פסוקים משום כבוד התורה ואחר כך מברך על ההפטרה וקורא בנביא להורות שעיקר הוא התורה שניתנה על ידי משה רבינו שהוא רבן של כל הנביאים ואין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. אך כל הנביאים שאחריו לא באו רק לחזר דברי תורה ולהמשיך בירור האמונה בכל דור ודור על ידי רוח הקדש שלהם שזה אינו נפסק לעולם כנ"ל. ועל כן אפילו בעת שמלכות הרשעה התגברו וגזרו שלא לקרות בתורה, כי רצו להשכיח ח"ו התורה מישראל. נתייעצו בני ישראל הקדושים ועשו תקנה נפלאה לקרות בנביאים. כי על ידי המשכת הנביאים לא תשתכח התורה. כי הנביאים הם מבררים האמונה שזה עיקר קבלת התורה כנ"ל. ועל כן גם עתה שנתבטלה הגזירה נשארה התקנה במקומה לקרות בנביאים למפטיר, להורות שגם עכשיו כל תקותינו שתתקיים התורה ולא תשתכח עוד הוא על ידי בחינת הנביאים שהיו בכל דור שהמשיכו ברוח קדשם בירור המדמה שהוא בירור האמונה. וכן עתה בכל דור ודור, כל קיומנו הוא על ידי הצדיקים בעלי רוח הקדש שהם מבררים האמונה כנ"ל. ועל כן אומרים בברכת ההפטרה ומספרין בשבח נוראות גדולתו יתברך שבודאי יגמור הכל כרצונו עד שיבא משיח כמו שאומרים בברכות שלאחריה צור כל העולמים צדיק בכל הדורות האל הנאמן האומר והעושה המדבר והמקיים שכל דבריו אמת וצדק וכו' ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם וכו' וכן על כסאו לא ישב זר וכו' כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד וכו'. כי כל זה נזכה על ידי כח הצדיקים בעלי רוח הקדש שבכל דור ודור שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם עד שזוכין לבחינת חידוש העולם של לעתיד וכו', שעל ידי זה זוכין לקול השיר הנ"ל שעל ידי זה גדילין כל הריחות והיראות שהם בחינת התנוצצות משיח וכו' כמו שכתוב שם. וזהו בחינת צדיקי בכל הדורות, כי השם יתברך מגלה אלקותו וצדקתו בכל הדורות על ידי צדיקי אמת בעלי רוח הקדש שבכל דור שעל ידם עיקר בירור האמונה שעל ידי זה עיקר התגלות אלקותו יתברך בכל דור ודור:

אות כז

וזהו לשון הפטרה ומפטיר שהוא לשון גמר. כי עיקר הגמר והפטור מכל השיעבודים והחובות והצרות שעיקרם צרות הנפש הוא על ידי בחינת הנביאים שמכניסים קיום התורה בעולם שהם הצדיקי אמת שבכל דור בעלי רוח הקדש שעל ידם לא תשתכח התורה והאמונה מישראל וכנ"ל. ועל כן נקרא הפטרה, כי על ידם תתקרב הגאולה שלימה לגאלינו ולפוטרינו מכל הצרות בגוף ונפש במהרה בימינו אמן סלה:

גם הפטרה הוא לשון התחלה כמו שפירש רש"י על פי פטר רחם שהוא לשון פתח והתחלה כמו פוטר מים וכו'. ושניהם אמת. כי קריאת ההפטרה מרמז על התהחלה ועל הגמר. כי עיקר קריאת ההפטרה שקורין בנביא אחר קריאת התורה הוא בשביל להמשיך קדושת קבלת התורה בכל דור שעיקרה הוא שנזכה להתעורר להתחדש בכל יום ויום להתחיל בכל יום חדש וכנ"ל, וזהו לשון הפטרה שהוא לשון התחלה כנ"ל. ועל ידי זה בעצמו נזכה לגמר הגאולה לפטור כל הצרות וכל השיעבודים כי על ידי כל אלו היראים שילכו בדרך זה לבלי להניח להפיל את עצמו בשום אופן בעולם, רק להתחיל בכל יום מחדש, על ידי זה נזכה לביאת משיח שנמשך על ידי כל הבחינות הנ"ל כמו שכתוב שם על פסוק וירא מנוחה כי טוב וכו' עד ויהי למס עובד וכו' עיין שם. נמצא שעל ידי שמתגברין להתחיל בכל יום מחדש נזכה לגמר טוב שהוא גמר הגאולה שלימה. וכל זה זוכין על ידי בחינת הנביאים שהם בחינת צדיקי אמת שבכל דור כנ"ל. ועל כן קורין בנביא אחר קריאת התורה כנ"ל, ועל כן נקרא הפטרה לשון התחלה ולשון גמר וכנ"ל:

ועל כן בשבועות שהוא קבלת התורה שהעיקר לקבל התורה מחדש באופן שנזכה לקיימה, על כן נוהגין שמתחילין ההתחלה מכל ספר ומסיימין הגמר. היינו בחינת הנ"ל. שעל ידי שמתחילין בכל פעם מחדש על ידי זה זוכין לגמור כנ"ל. כי בכל שנה ושנה בשבועות שהוא זמן מתן תורתנו צריכין להמשיך עלינו מחדש הארת קדושת כל הצדיקים שהתחילו תקונים נוראים וגמרו שהם בחינת ספריהם הקדושים שגילו בעולם. והעיקר הוא ספרי תנ"ך וש"ס משניות שהם כלל כל התורה שבכתב ובעל פה. על כן אומרים ההתחלה והסוף מכל ספרים הנ"ל כדי להמשיך עלינו מחדש התחלת תקונם שעל ידי זה זוכין לגמור בכי טוב וכנ"ל:

אות כח

וה בחינת (ברכות ח') לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו עטרות ודיבון וכו'. תרגום בחינת בירור המדמה שהוא בבחינת שינה ותרדמה שהוא בחינת תרגום כי תרגום בגימטריא תרדמה כמו שכתוב בהתורה תפלה לחבקוק (סימן י"ט חלק א' עיין שם). כי כבר מבואר שקריאת התורה בצבור הוא להמשיך על כל אדם שמטה אזנו היטב לשמוע קריאת התורה הקדושה להמשיך עליו בחינת נתינת התורה ממש מחדש וכנ"ל. ועל כן אין קוראין בתורה בפחות מיוד כי צריכין לקרות בצבור דייקא. כי עיקר קבלת התורה שהוא בחינת כלליות רוח הנבואה נמשך רק מצבור שהם קיבוץ נפשות ישראל רבים יחד ולפחות עשרה, כי אכל בי עשרה שכינתא שריא. וכמבואר שם בהתורה הנ"ל, שהנבואה נמשכת מנפשות ישראל וכמו שכתוב שם על הפסוק בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה וכו'. (וגם זה בחינת מה שכתבו שם מענין המעלה המופלגת מתוספת שכנים וכו', שזה בחינת התיקון הנעשה על ידי התפלה בבחינת דין וכו'. כי כל מה שנתרבה נפש יותר אל הקיבוץ הקדוש וכו', יש כח יותר להמשיך רוח נבואה שהוא בחינת קבלת התורה שנמשך מקיבוץ הרבה נפשות ישראל יחד. ועיין מזה במקום אחר). אבל אף על פי שעיקר קריאת התורה הוא בצבור. אף על פי כן בודאי צריך גם כל יחיד ויחיד ללמוד ולהגות בתורה בכל יום בפני עצמו כמו שכתוב (יהושע א') והגית בו יומם ולילה וכו'. וכן אפילו מי שזוכה ללמוד אצל קיבוץ ישיבה קדושה אמתיית שהוא מעלה גדולה. כי תלמוד תורה דרבים יקר מאד מאד כמו שאמרו רז"ל (מגילה ג'). אף על פי כן בודאי אי אפשר לפטור עצמו בזה לבד. כי צריך גם להרבות בתורה בפני עצמו. כי לימוד תורה דרבים אי אפשר שיהיה בקביעות כל היום רק איזה שעות ביום כנהוג. כי אי אפשר שיהיו מקובצים כל היום מכל שכן גם בלילה. אבל בפני עצמו הוא מוחויב ללמוד תמיד כנ"ל, על כן צריך לאחוז בזה ללמוד ברבים, וגם מזה אל תנח ידך להגות בתורה בפני עצמו. כי באמת צריכים שניהם דייקא. כי בודאי עיקר קבלת התורה הוא על ידי קיבוץ נפשות רבים מישראל כנ"ל שזהו בחינת קריאת התורה בצבור כנ"ל. אבל צריכין לזה זכיה גדולה שיזכה להתחבר ולכלול נפשו בתוך נפשות ישראל של בני צבור הגונים אשר על ידם נמשך בחינת רוח נבואה אמתיית שהוא בחינת נתינת התורה כנ"ל.וזהו בחינת מה שכתוב שם בתורה הנ"ל (ב אות ח') שצריכין לחפש ולבקש מאד מאד את הצדיק האמת שיכול להמשיך בחינת רוח נבואה על ידי קיבוץ נפשות ישראל וכו' עיין שם. כי בשעה שעומדים לשמוע קריאת התורה צריכים לעמוד באימה ויראה ברתת וזיע ולהטות אזנו היטב לכל דיבור ודיבור של התורה הקדושה כאלו הוא עומד תחת הר סיני (כמובא בספרי קדש וכמבואר לעיל מזה) ולכווין להמשיך על עצמו קדושת קבלת התורה שניתנה בסיני על ידי משה רבינו עליו השלום, על ידי קיבוץ נפשות ישראל יחד כמו שכתוב (שמות י"ט) ויחן שם ישראל נגד ההר ופירש רש"י כולם יחד כאיש אחד וכו'. כי אז היתה גם נפשו שם כמו שכתוב (דברים כ"ט) את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה וכו' וכמו שאמרו רז"ל (תנחמא פקודי ג') שכל נפשות ישראל של כל הדורות העתידין לבא כולם עמדו על הר סיני. וכן בכל דור ודור שנמשכה התורה אלינו על ידם כמו שכתוב (אבות פרק א') משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים וכו' עד היום הזה, בכולם היה עיקר המשכת התורה על ידי קיבוץ הישיבות הקדושות אצל רבם האמתי שעל ידי זה נכללו נפשותם יחד שעל ידי זה נמשך בחינת קבלת התורה בכל דור ודור. ועל כן בכל עת שבאים לשמוע קריאת התורה בצבור צריכין לכווין שתהיה נפשו נכללת בכל נפשות ישראל שהצדיקים אמתיים שבכל דור ודור עוסקים לקבצם ולכוללם יחד שמשם נמשך בחינת קבלת התורה בכל דור ודור כנ"ל שזה עיקר בחינת קדושת הצבור כשהם מקובצים ומחוברים ולכולים נפשותם יחד על ידי הצדיק הרבי האמתי שבכל דור ודור שהוא נקרא רועה ישראל בחינת (ישעיה מ') כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל. ומהצדיקים הרועים האמתיים האלו שבכל דור מקבלים כל צבור וצבור בכל מקום שהם מתקבצים לקרות בתורה ולעסוק בה. אבל כל יחיד ויחיד צריך לכין את עצמו הרבה לזה שיזכה שתהיה נפשו נכללת בתוך הצבור הקדוש הזה שנכללים יחד על ידי הרבי האמת שבכל דור וכנ"ל. וזה בחינת לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור. שכל יחיד ויחיד אף על פי ששומע בכל שבת קריאת התורה בצבור אף על פי כן אינו יוצא בזה לבד וצריך לקרות בעצמו הפרשה תחלה כמבואר לשון זה בשלחן ערוך אורח חיים (סימן רפ"ה ס"א). כי צריך להכין את עצמו קודם שבת לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום כדי שיזכה להכלל יחד בתוך נפשות הצבור הקדוש בעת קריאת התורה כנ"ל עד שימשיך על עצמו בחינת קבלת התורה מחדש ממש כנתינתה מסיני על ידי זה על ידי קיבוץ הנפשות יחדיו וכנ"ל. ועתה מדוקדק היטב הלשון לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור ולא אמרו לעולם יקרא אדם הפרשה תחלה. אך דקדקו ואמרו לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור. כי כל כוונת קריאת הפרשה תחלה הוא כדי שישלים פרשיותיו עם הצבור שיהיה נשלם ונכלל חלקו בתורה כפי שורש נפשו שזהו בחינת פרשיותיו, שהם פרשיות התורה שלו של נפשו כנ"ל, שיהו נשלמים עם הצבור שיהיה נשלם ונכלל עמהם יחד על ידי שהכין את עצמו לזה מקודם כנ"ל. וכמו שכתוב במתן תורה (שמות י"ט) והיו נכונים ליום השלישי וכו' וכתיב (שם) היו נכונים לשלשת ימים. כי צריכים הכנה רבה לקבלת התורה שיזכה להכלל עם הנפשות יחד וכנ"ל. שזהו בחינת הכנה רבה דשבת בחינת (שם ט"ז) והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה, שמרמז גם על קריאת הפרשה שנים מקרא וכו' כמובא. כי עיקר קריאת התורה בשבת שאז ניתנה תורה, ועל כן צריכין הכנהנ רבה שזהו בחינת לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור וכנ"ל:

אות כט

וזהו בחינת שנים מקרא ואחד תרגום. כי עיקר המשכת רוח נבואה שהוא בחינת קבלת התורה מחדש בכל דור ובכל יום הוא על ידי הצדיק הבעל כח שעוסק לתקן הג' מוחין על ידי כל התיקונים המבוארים שם. וזהו בחינת שנים מקרא ואחד תרגום שהם בחינת תיקון הג' מוחין שהם חכמה בינה דעת. כי שנים מקרא הם בחינת חכמה ובינה שהם תרין רעין דלא מתפרשין. ואחד תרגום בחינת מוח הג' שהוא הדעת שם צריכין עיקר התיקון לברר הדעת מאחיזת עץ הדעת טוב ורע שחטא בו אדם הראשון ביום הששי שעל ידי זה נתבלבל המדמה על ידי זוהמת הנחש שעל ידי זה כל הקלקולים. והעיקר הוא בלבול אמונת חידוש העולם שצריכין הצדיקים לברר ולתקן בכל דור ודור וכמבואר לעיל (ב אות י"א י"ב) שעיקר התיקון צריכין בבחינת המוח הג' שהוא הדעת. וזהו בחינת ואחר תרגום כי תרגום בגימטריא תרדמה בחינת תיקון המדמה שהוא בחינת שינה ותרדמה שתקונו על ידי בחינת תרגום שנאמר ברוח הקדש על ידי אונקלוס הגר. כי על ידי הגרים נתתקן ביותר כל הנ"ל עד שנמשך בחינת קבלת התורה שנכתבה בפרשת וישמע יתרו. כי יתרו שמע ונתגייר על ידי ששמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק שנמשך מהתפלה בבחינת דין של הבעל כח וכו' כמבואר שם היטב שעל ידי זה נתרבה כבודו יתברך וכו' עד שזכו לקבלת התורה כמו שכתוב שם עיין שם שעל ידי זה נתברר המדמה שהוא בחינת תרגום. ועל כן נאמר התרגום על ידי אונקלוס הגר דייקא וכנ"ל:

אות ל

ועיקר בחינת קבלת התורה הוא לברר המדמה כדי שנזכה לאמונה שלימה שעיקרה הוא אמונת חידוש העולם שעל ידי זה זוכין לחידוש העולם שלעתיד שעל ידי זה נמשך השיר הנ"ל.וזה זוכין על ידי תיקון המוחין כנ"ל. כי הב' מוחין חכמה ובינה הם בחינת י"ה כידוע. ועל ידם נברא העולם הזה והעולם הבא כמו שכתוב (ישעיה כ"ו) כי ביה ה' צור העולמים כמו שאמרו רז"ל (מנחות כ"ט) שזהו בחנית חידוש העולם של תחלת הבריאה שהוא בחינת בריאת העולם הזה, וחידוש העולם של לעתיד שהוא בחינת בריאת העולם הבא. כי כל העולם הבא יזכה כל אחד בעת חידוש העולם לעתיד. ועל כן על ידי תיקון המוחין זוכין לשני עולמות שהם בחינת אמונת חידוש העולם הזה וחידוש העולם שלעתיד. אבל אי אפשר לזכות לזה כי אם על ידי בירור עץ הדעת טווב ורע. כי האדם נברא ביום השישי כדי שעל ידו יהיה נכלל כל הבריאה בשבת. והעיקר היה תלוי על ידי שיהיה נזהר מפגם אכילת עץ הדעת טוב ורע. כי כל הבריאה שנבראה בששת ימי המעשה מיום א' עד יום הששי, כל זה הוא חידוש העולם זה שנבראה באלו הימים. ושבת הוא בחינת עולם הבא בחינת חידוש העולם של לעתיד. ועיקר התיקון שיהיה נכלל העולם הזה בהעולם הבא, ששת ימי המעשה בשבת. כי אי אפשר לזכות ליום שכולו שבת שהוא חידוש העולם של לעתיד כי אם מי שטרח בערב שבת כמו שאמרו רז"ל (עבודה זרה ג'). ועיקר הטירחא בערב שבת שהוא כלל העולם הזה הוא לעמוד בנסיון בזה העולם שכל הנסיונות נמשכין מבחינת עץ הדעת טוב ורע. ועל כן צריכין ביום הששי דייקא לקרות שנים מקרא ואחד תרגום כמובא בכתבי האר"י. כי אז ביום הששי נברא האדם, ואז צריכין לכלול העולם הזה בהעולם הבא על ידי תיקון הב' מוחין י"ק שבהם נבראו שעיקר התיקון על ידי שמבררין המוח הג' שהוא הדעת שמחברם יחד כידוע שם עיקר כל נסיונות כי שם אחיזת עץ הדעת טוב ורע שהיה צריך האדם לבררו אז אם היה נזהר שלא לאכול ממנו. ועתה עוסקים כל הצדיקים והיראים הנלוים אליהם לעסוק בתיקון זה בכל דור ודור, וכפי התיקון כן זוכין לחבר ולכלול העולם הזה והעולם הבא יחד שהם בחינת ב' המוחין הנ"ל. כי על ידי אמונת חידוש העולם הזה זוכין לחידוש העולם של לעתיד שזה נמשך על ידי תיקון המוחין כנ"ל נמצא שעל ידי תיקון המוחין נכללין יחד. כי כן הדבר כי שרשם מב' המוחין הנ"ל. ועיקר התיקון על ידי בירור המוח הג' שהוא הדעת ששם כל הנסיונות וכו' שעל ידי זה נכללין יחד כפי מה שזוכין לברר על ידי כל הבחינות הנ"ל. ועל כן כל העולם היה תלוי עד ששי בסיון שנרמז בה' דהששי דייקא (שבת פ"ח). כי עיקר התיקון על ידי בחינת יום הששי דיקא שאז הוא בחינת לחם משנה. כי אז צריכין לכלול שני העולמות יחד העולם הזה והעולם הבא על ידי שממשיכין אמונת חידוש העולם של עכשיו שהוא בחינת העולם הזה שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם של לעתיד שכל זה תלוי בקבלת התורה שעל ידי זה נתברר המדמה וכו' וכנ"ל:

אות לא

ועל ידי ה' דהששי נשלם השם הקדוש הוי' ברוך הוא שהוא בראשי תיבות יום הששי ויכלו השמים, שמשם מתחילין הקידוש בשבת שאז נכללין ששת ימי המעשה בשבת שהוא בחינת חידוש העולם של לעתיד שעל ידי זה זוכין לשיר פשוט כפול משולש מרובע שהוא בחינת ד' אותיות הוי'. וזהו בעצמו בחינת ע"ב תיבות של קידוש. כי שיר פשוט וכו' עולה ע"ב כנל, כי הקידוש על היין הוא בבחינת שיר הנ"ל בבחינת (ברכות ל"ה) אין אומרים שיר אלא על היין. היינו שיר פשוט וכו' שעולה ע"ב בחינת ע"ב תיבות דקידוש עם הב' תיבות יום הששי כמבוא שהכל כלול בשם הוי' שמרומז בראשי תיבות יום הששי ויכלו השמים וכנ"ל גם תיבות ויכלו עולה ע"ב כמובא. כי ויכלו לשון תכלית שבסוף יום הששי כלתה מלאכתו של יוצר בראשית שעיקרה בשביל התכלית שהוא שבת שהוא תכלית שמים וארץ שעיקר התכלית הוא השיר והניגון הנל שעולה ע"ב שיתער אז וכו' וכנ"ל:

אות לב

שייך לעיל וזהו (אבות פרק א') אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי. היינו ענין הנ"ל שצריכין שניהם דוקא לקרות בחבור ולהשלים פרשיותיו בפני עצמו כדי שעל ידי זה יזכה להכלל בתוך נפשות הצבור הקדוש שזה עיקר בחינת קבלת התורה כנ"ל. וזהו אם אין אני לי מי לי שאם לא אשתדל בעצמי ללמוד ולהגות בתורה ועבודה מי לי כי חובת האדם של כל אחד ואחד אין מי שיפטור אותו מזה. וכשאני לעצמי מה אני כי בודאי תורתי ועבודתי בעצמה אינה נחשבה. כי עיקר בחינת קבלת התורה שמחויב כל איש ישראלי לקבל בכל דור שהוא רק על ידי שיתחבר ויכלול בתוך הצבור הקדוש כנ"ל. ואם אומר שלא ללמוד ולהתפלל כי אם כשאזכה לבא ולהתחבר לצבור הגון העוסקים בתורה ועבודה, על זה משיב לעצמו ואם לא עכשיו אימתי. כי ח"ו יכלה זמן ימי חייו ולא יזכה לזה כי לימוד ועבודה של הצבור אינו קבוע בתמידות כנל, ובתוך כך יאבד הרבה מימי חייו בלא תורה ועבודה. וגם כי לא בנקל זוכין למצוא צבור הגון שיזכה להשלים עבודתו על ידם. וכל כוונת התנא להורות לאדם הרוצה לפקח על ימי חייו שלא יאבד ימיו ח"ו. שצריך להשתדל לבקש ולחפש מאד ולהתפל להשם יתברך שיזכה למצוא רבי אמתי עם צבור הגון שהם תלמידיו הנלווים אליו, ויאחז בזה וגם מזה אל תנח ידך להתחבר בכל עבודתו בתורה ותפלה עם הצבור ההגון כנ"ל. וגם בפני עצמו יעסוק בתורה ותפלה בעת שאינו יכול להתוועד עם הצבור, וגם אז יהיה מקושר עמהם בפנימיות לבבו שכל כוונתו בעוסקו בתרוה ותפלה יהיה שיזכה להכלל תמיד עם הצבור הקדוש הנכללים בהרבי האמתי שיש לו בחינת רוח הקדש וכו' שעיקר התיקון על ידו וכנ"ל:

אות לג

וזהו מה שהזכירו אצל האזהרה להשלים פרשיוטתיו עם הצבור שמות ואפילו עטרות ודיבון. ולמה תפסו עטרות ודיבון דייקא, הלא יש עוד פסוקים שאין להם תרגום כגון ראובן ושמעון וכו' אך בזה רמזו לנו ענין נפלא המרומז בדבריהם על פי מה שכתוב בתורה תקעו הנ"ל בסופה שכל מה שנאמר שם הכל הוא בחינת מלחמת עוג מלך הבשן עיין שם היטב. כי עוג הוא בחינת הקליפה שרוצה לינק מהרחמנות והדעת וכו', והכנעתו על ידי הבעל כח הנ"ל וכו' וכו' שהוא בחינת משה שקבל התורה והרג אותו על ידי זה וכו' כמו שכתוב שם. ועל כן תפסו עטרות ודיבון וכו' שהם העיירות של עבר הירדן שהיה של סיחון ועוג. כי עיקר התיקון של קריאת הפרשה שמו"ת שהוא בשביל לזכות לבחינת קבלת התורה שהוא בחינת קריאת התורה בצבור כנ"ל העיקר הוא לזכות לשיר הנל שיתער בעת שיהיה חידוש העולם שעל ידי זה מכניעין עקב עשו שהוא בחינת קליפת עוג בבחינת ומחייה בקרסולי' וקטלי' כמו שכתוב שם. ומבואר שם שחידוש העולם הוא בבחינת ארץ ישראל וכו', ועיירות של סיחון ועוג היו סמוכין לארץ ישראל והיו יונקים מקדושת ארץ ישראל הרבה, ועל כן היה קשה מאד להכניעם. כי הם עמדו על גבול הקדושה שהוא ארץ ישראל ולא רצו להניח את ישראל לכנוס לתוכה והיה בלתי אפשר להכניעם כי אם על ידי משה רבינו שהיה בעל כח גדול וכו' וכנ"ל. ועל כן הזכירו עטרות ודיבון שהם עיירות של עבר הירדן שהיו של סיחון ועוג שהיו סמוכים לארץ ישראל שצריכים בשעת קריאת הפרשה שמו"ת לקרואת גם שמות אלו העיירות כדי להכניע ולבטל מהם קליפות סיחון ועוג כדי לכובשם בקדושת ישראל:

אות לד

ועל כן אחר שכבש משה ארץ סיחון ועוג שהוא עבר הירדן, אז התפלל הרבה לכנוס לארץ ישאל. כמו שכתוב (דברים ג') ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר. אתה החילות להראות וכו'. ופירש רש"י שסבר מאחר שכבש סיחון ועוג כבר נתבטלה הגזרה ויוכל לכנוס לארץ ישראל וכו'. היינו על פי הנ"ל. כי סבר מאחר שכבר כבש סיחון ועוג שהם הקליפות שסמוכים לארץ ישראל שאי אפשר להכניעם כי אם על ידי התפלה של הבעל כח וכו' עד שזוכין לבחינת חידוש העולם של לעתיד שהוא בבחינת ארץ ישראל וכו'. על כן מאחר שהוא כבר זכה לזה לכבוש ארצם ולהכניעם על כן עתה בודאי יוכל לכנוס לארץ ישראל. כי הלא כבר זכה לבחינת קדושת ארץ ישראל הוא בחינת חידוש העולם של לעתיד שעל ידי זה הכניעם כנ"ל. אבל השם יתברך השיב לו (שם) רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. ועיקר העיכוב היה מחמת שבני הצבור לא היו באחדות עמו בשלימות כמו שכתוב ויתעבר ה' בי למענכם וכו'. והעיקר היה על ידי מי מריבה אשר רבו בני ישראל וכו'. כי עיקר העיכוב מה שאין הצדיקים אמתיים יכולים להכניס את ישראל לארץ ישראל הוא מחמת קלקול הצבור והעיקר על ידי המחלוקת. ועל כן אמר לו השם יתברך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. כי לבי' לפומי' לא גלי כי צריכים עוד בעלי כח הרבה שיעסקו בתקונים הנ"ל, עד שיכניסו נקודת האמת בלב ישראל עד שיחפשו באמת אחרי הצדיקי אמת עד שימצאו אותם עד שיבררו המדמה ויחזו אמונת חידוש העולם בלב כל ישראל עד שיזכו לכל הנ"ל עד שיכניסו כל ישראל לארץ ישראל:

אות לה

וזהו (תהלים מ"ב) אלקי עלי נפשי תשתוחח על כן אזכרך מארץ ירדן וחרמונים מהר מצער. שדוד המלך עליו השלום צועק בקול מר עבור אריכת הגלות של עכשיו ואומר עלי נפשי תשתוחח שנפשי תשתוחח עלי מגודל הכליון עינים שאנו מצפים על הגאולה ועדיין הקץ סתום מאתנו ועיקר דאגותינו הוא על כן אזכרך מארץ ירדן וחרמונים מהר מצער שהוא הר סיני שם קבלנו התורה היינו שנפשינו עלינו תשתוחח ואנו דואגים ומתאוננים מתי נזכה לגאולה שלימה מאחר שאנו זוכרים אותך מארץ ירדן וחרמונים שעשית לנו נסים ונפלאות ונוראות כאלה לכבוש כל ארץ עבר הירדן ששם הר חרמון ששם היו קליפות חזקות וקשות מאד שהם סיחון ועוג ואף על פי כן כבשם משה בכחו הגדול. וכל זה היה מהר מצער שהוא הר סיני ששם קבלנו התורה שעל ידי זה זכה משה להכניעם כנ"ל. ואחרי שהיה לנו כבר בעל כח כזה שהכניע קליפות סיחון ועוג, ואף על פי כן עדיין לא נכנסנו לארץ ישראל עד שגרם החטא שנחרב הבית ב' פעמם ואנו בגלות הארוך הזה זה כמה, על כן עלי נפשי תשתוחח מתי מתי נוכל לזכות לגאולה שלימה. כי הלא אחרי כל הנסים והישועות האלה שעשית לנו בארץ ירדן וחרמונים וכו' כנ"ל, אחרי כל אלה עברו עלינו צרות ותלאות בלי שיעור מאז ועד הנה. כי (שם) תהום אל תהום קורא שצרה קוראה לחברתה כמו שפירש רשי וכל משברך וגליך עלי עברו שכל מיני צרות עברו עלינו, ועתה מתי נזכה למצוא הבעל כח הזה שיוכל לגמור התיקונים הנ"ל ולהכניסנו לארץ ישראל. ועלכן נסמך לזה יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי וכו', יומם יצוה חסדו זה בחינת להגיד בבקר חסדך שהוא בחינת חידוש העולם של לעתיד כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל. ובלילה שירה עמי, בלילה זה בחינת הזמן של עכשיו שגם עתה שירה עמי. כי בכח שאנו מאמינים בחידוש העולם על ידי זה נמשך עלינו הארת קדושת חידוש העולם של לעתיד שאז יתער שיר חדש שמשם אנו מקבלים כל השירות והתשבחות שאנו עוסקים בזהם עכשיו לשיר ולשבח אותו יתברך בשירות ותשבחות אשר רק הם חיינו ומשיב נפשינו להתקיים במרירת הגלות הזה. וזהו תפלה לאל חיי, כי על ידי זה יש לנו כח להתפלל להשם יתברך ולצעוק לפניו על אריכת הגלות. וזהו אומרה לאל סלעי למה שכחתני וכו' וכו'. ועל כן סיים מה תשתוחחי נפשי ותהמי עלי הוחילי לאלהים כי עוד אודנו וכו', כי עדיין יש לי תקוה לחלות לה'. כי השם יתברך ברחמיו שולח לנו צדיקים אמתיים בעלי כח גדולים בכל דור ודור שעל ידי זה יגמור התיקון שהתחיל משה עד שיעקרו ויבטלו קליפת עוג לגמרי שהוא בחינת זוהמת הנחש בחינת עקב עשו עד שיגמרו הגאולה שלימה ויכנסיו כל ישראל לארץ ישראל במהרה בימינו אמן:

אות לו

וזהו שהזכיר קריאת התורה בשם פרשיות כמו שהזכירו שם במאמר הנ"ל לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור. כי כל ענין וענין שנזכר בתורתנו הקדושה נקרא בשם פרשה, על שם הוא מפורש ומוציא לאור מהעלם אל הגילוי אמונתו הקדושה שעיקרה הוא אמונת חידוש העולם שאי אפשר להשיג בשום שכל כי אם על ידי התורה הקדושה. כי התורה מעידה על השם יתברך שעל כן נקראת עדות (וכמבואר מזה בהלכות עדות עיין שם). כי חידוש העולם אי אפשר להבין איך נמשך היש מאין כי אם על ידי אמונה הקדושה שמתחזקת על ידי התורה הקדושה שנקראת פרשיות על שם שפירשה והוציאה מהעלם גמור אל הגילוי שבזה אנו רואין עין בעין יציאת יש מאין. כי מי שרוצה להסתכל על האמת יכול להבין שאי אפשר לגלות תורה קדושה כזאת עם כל החידושים נוראים ונפלאים שגילו חכמינו ז"ל עד שהיום הזה, כי אם על ידי הבורא היחיד הקדמון יתברך שמו ויתעלה שהופיע רוח קדשו על הצדיקים אמתיים והוציא חכמות התורה מאין ליש ממש. ועל ידי התגלות התורה מאין ליש אנו יכולין להבין ולהתחזק באמונת חידוש העולם שהמציא כל הבריאה מאין ליש כמו שאנו רואין שנתן לנו התורה הקדושה עם כל חידושיה וכו' מאין ליש ממש כנ"ל:

כי כל החכמות החיצוניות אף על פי שיש מהם כמה חכמות גדולות, אבל כולם הם יש מיש. כי כולם מיוסדים על מושכלות הראשונות, ועל הראות החושים ומהם המציאו חכמתם. ובאמת אנו מאמינים שגם חכמתם נמשך רק מהשם יתברך המלמד לאדם לדעת. רק שנתן להם כח בחכמתם להטות דעתם כמו שירצו עד שיכולם להתפקר ח"ו והכל בשביל הבחירה. כי הבחירה יש לה כח גדול. כי הכל נברא בשביל הבחירה כמו שכתוב במקום אחר, אבל חכמות התורה עולה על הכל. וכל החכמות חיצוניות הם כסילות וחשך נגד האור חכמות התורה ששנמשכת רק מאין ליש ממש. וזה שאמר איוב לענין הטענות שטען עם חביריו שהוא חזק באמונתו יתברך וענה ואמר כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו ברזל מעפר יקח וכו', עד שמסיים והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה וכו' ונעלמה מעין כל חי. היינו שאמר שמעלת החכמים שהמציאו עשיית כסף וזהב מעפר הארץ וכו' אינו כלום נגד חכמות התורה שעליה סיים והחכמה מאין תמצא וכמו שפירשו רז"ל. היינו אף על פי שהיא חכמה גדולה למצוא עשיית כסף וזהב וכו', אבל הכל הוא יש מיש. כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו וכו' רק שהם בחכמתם חקרו עד שמצאו הזהב והכסף שהיה נעלם בעפר הארץ וכן שאר כל מיני חכמות. אבל החכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה. כי חכמות ותבונות התורה היא נמשכת מאין גמור כנ"ל, ועל כן על ידה זוכין לאונת חידוש העולם וכנ"ל:

וכל זה מרומז סוד המעשה של היום ג' מהמעשה של הז' בעטלירש שהתפאר הכבד פה שחכמתו עולה על כל החכמים שהתפארו בחכמתם שזה המציא עשיית מין מתכות פלוני וזה מין מתכות פלוני וזה המציא כסף וזה זהב וכו' וכו', אבל הוא יודע מהיכן נתהוה הזמן מהיכן נמשך היום שבא בשירים ושבחים שבהם כלולים כל החכמות וכו' וכו' עיין שם היטב והבן:

אות לז

ועוד לאלקי מלין. בענין דברי רז"ל הנ"ל לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור וכו'. שכל דבריהם עמוקים מאד ובכל דיבור ודיבור יש בהם רזין עמוקין. והענין לעולם ישלים אדם וכו', לעולם דייקא. שבכל דרגא שהוא צריך לעולם להשלים פרשיותיו עם הצבור. כי אם אפילו הגיע כבר למעלה גדולה מאד שלימודו בעצמו גבוה ויקר אצלו השם יתברך מאד, אף על פי כן צריך לקשר עצמו עם הצבור כדי להעלות הצבור לקשרם אליו כדי שיוכל להמשיך בחינת קבלת התורה מחדש בכל פעם. כי אפילו משה רבינו בעצמו שקדושתו ומעלתו היתה גבוה מאד מאד אף על פי כן לא היה יכול לעלות לה' ולהמשיך תורה כי אם על ידי קיבוץ נפשות ישראל אליו וכמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ב) על פסוק לך רד כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל. וכל הפגם שלו בענין הכאת הצור שעל ידי זה לא זכה לכנוס לארץ ישראל היה בענין זה שסילק אז תפלתו ולא קשרה כראוי עם כלל נפשות ישראל (כמבואר בהתורה ט' תיקונין וכו' עיין שם) מכל שכן וכל שכן אנשים פשוטים, מכל שכן הנמוכים והגרועים ביותר שכל תקונם שיבקשו מהשם יתברך תמיד ויכוונו בכל עבודתם שיזכו להתקשר עם הצבור הקדוש וכו' כנ"ל. וזה שאמרו במדרש רבה (דברים ב') בתוכחות על עון יסרת איש זה משה דכתיב בי' והאיש משה שבשביל עון אחד קל של הכאת הצור יסרת אותו. ותמס עכש חמודו, שהמסת ובטלת חמדתו וחמד מאד ליכנוס לארץ ישראל. אך כל הבל כל אדם נצב סלה, שאר בני אדם הם בודאי כל הבל. הבל הבלים וכו' היינו כנ"ל. שכוונת המדרש להזכיר ולהזהיר את האדם שיפקח על דרכיו ויחוס על עצמו לבקש תחבולה לנפשו להנצל ממש שצריך להנצח בעלמא דין ובעלמא דאתי. וזה שהזהירו שילמוד ק"ו ממשה רבינו שבשביל עון קל לא נכנס לארץ ישראל, וכל פגמו היה שלא קישר את עצמו עם הציבור כנ"ל, מכל שכן וכל שכן כל אדם שמלא עונות הוא בודאי הבל. ועל כן בודאי כל תקנתו שישתדל כל ימיו לבקש על נפשו להיות נכלל בתוך הצבור בתוך נפשות ישראל המקושרים להצדיק האמת העוסק תמיד לקבצם ולקשרם אליו יחד. כי רק על ידי זה יש לו גם כן תקוה גדולה כי הן אל כביר לא ימאס, ובתוך הכלל יעלה הצדיק גם נפשו אף אם היא פגומה בעונות מאד וכמבואר בדבריו ז"ל הרבה בזה (וכמו שכתוב בהתורה אשרי העם השגחה סימן י"ג על פסוק אריתי מורי עם בשמי וכו' עיין שם) וכמו ששמעתי מפיו הקדוש בזה:

אות לח

וזה בחינת מה שכתוב בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קל"ח ס"א) שאסור להתחיל להקורא ב' פסוקים סמוך לפרשה שלפניה, וכן אסור לסיים ב' פסוקים סמוך לפרשה שלאחריה. והטעם אמרו בגמרא (מגילה כ"ב) משום הנכנסים והיוצאין שלא יטעו הנכנסין שקראו לזה שלפניו רק ב' פסוקים וכן שלא יטעו היוצאין שיקראו לשלאחריו רק ב' פסוקים. והנה נראה מדברי רז"ל שהאיסור לקרות רק ב' פסוקים חמור מאד עד שמחמת זה גזרו גזירה שלא להתחיל ולסיים ב' פסוקים סמוך לפרשה, והענין על פי הנ"ל שצריכן לשמור מאד את הג' מוחין שיהיה מחיצות פרוסות בפני זאת התאוה. והעיקר הוא מוח הג' שהוא הדעת ששם אחיזת עץ הדעת טוב ורע שעל ידי זה עיקר הנסיון והבירור, ועל ידו עיקר התיקון וכנ"ל (ב אות י"א י"ב). שזהו בחינת קריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. כי אי אפשר לזכות לשיר הנ"ל שיהיה בעת חידוש העולם לעתיד שהוא תכלית שעשוע עולם הבא כי אם על ידי בירור הדעת מאחיזת עץ הדעת טוב ורע שזהו בחינת תרגום שזוכה לזה כל אחד מישראל כפי מה שעמד בנסיון וצירוף בתאוה הנ"ל. וכפי מה שזכה לחפש ולבקש את הצדיק האמת הבעל כח הנ"ל שעל ידו עיקר בירור המדמה וכו' וכנ"ל. וכנגד זה הם בחינת ג' פסוקים שבתורה שמחויב כל אחד מהקוראים לקרות לפחות. וזה כל בחינת שלשה ושלשה של התורה כמו שאמרו רז"ל (שבת פ"ח) בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי וכו'. כי הכל כנגד בחינת השלשה מוחין הנ"ל שעיקר הוא המוח השלישי שהוא הדעת ששם עיקר הבירור שהוא בבחינת תרגום וכו' וכנ"ל. ועל כן צריך לידע כל אחד מישראל שרוצה לחוס על נפשו ולצאת מזוהמתו ולהתקרב לצדיקי אמת וכוונתו באמת לשוב להשם יתברך, צריך לידע שבהכרח שיעברו עליו כמה וכמה משברים וגלים ובחינות ונסיונות וצירופים. ואם לא יהיה שוטה ופתי וכסיל ולא יניח את מקומו בכל מה שיעבור עליו בודאי יזכה לאחרית טוב לנצח. וזהו בחינת מה שכתוב בסימן ו' שמי שרוצה לשוב בתשובה צריך שיהיה בקי בהלכה בקי ברצוא בקי בשוב בבחינת זכאה מאן דעייל ונפיק וכו' עיין שם היטב. וכל זה הכח מקבלין רק מהצדיק האמת שהוא בחינת משה שהוא מוסר נפשו תמיד בשביל חלושי כח שבישראל, ועושה כמה תחבולות בחכמה נפלאה כדי להחיות ולקיים את כל הנפשות החפצים להתקרב כמבואר בדברי אדמו"ר ז"ל הרבה בזה. וזהו בחינת ההפסקות שבתורה שבין פרשה לפרשה שהם הפתוחות והסתומות. כי מבואר בדרי רז"ל ומובא בפירוש רש"י בפרשת ויקרא ומה היו הפסקות משמשות, ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין ק"ו להדיוט הלמד מן הדיוט עד כאן לשונו. והעיקר מה שהיה צריך משה ריוח להתבונן בין פרשה לפרשה הוא מחמת עכירת המעשים של העולם שמחמת זה קשה מאד להצדיק שהוא בחינת משה להמשיך תורה להעולם מההעלם אל הגילוי שזהו בחינת פרשה כנ"ל. כי יש כמה וכמה קטרוגים על זה כמבואר בדברי רז"ל (שם) כמה קטרגו המלאכים על קבלת התורה. וכן הוא בכל דיבור ודיבור ובכל ענין וענין שהיה צריך משה לקבל. ומחמת זה נתייגע מוחו בעת שקיבל הדיבור עד שהיה צריך ליתן לו רווח להתבונן בין פרשה לפרשה וכו'. ובזה הרווח שהיה מפסיק ומתבונן וכו', על ידי זה עשה טובה נוראה להעולם הצריכים לקבל ממנו. כי זה ההפסק הוא בבחינת ביטולה של תורה זהו קיומה. שזהו בחינת מה שכתב אדמו"ר ז"ל על מאמר רז"ל ודמיא עיניו כתרי סיהרא וכו' עיין שם (בסימן ט"ז) וכן במקומות אחרים. ומבואר מהם שעל ידי הביטול של הצדיק שמבטל עצמו מהשגתו בין ענין לענין על ידי זה הוא מחיה ומקיים את כל העולם את כל האנשים הפשוטים הן אנשים פשוטים ממש הן הלומדים והיראים שמבטלים לפעמים וכו' (כמבואר בסימן עח לקוטי תנינא ובמקום אחר) נמצא שעל ידי ההפסקות שבין הפרשיות שהם סימני הפרשיות, על ידי זה דייקא יכולים להתקיים כל הרחוקים הבאים להתקרב שצריכים לקבל בחינת בקיאות הנ"ל בחינת בקי ברצוא בקי בשוב בקי בעייל בקי בנפיק וכו', שמקבלים כל זה מהביטול של הצדיק שזהו בחינת ההפסקות שבין פרשה לפרשה וכנ"ל. כי עלידי הצדיק מבטל עצמו מהתורה בין ענין לענין על ידי זה מתבונן איך להכניס הפרשה והענין הזה לתוך העולם באופן שיתקיים אצלם ויתחזקו על עמדם בכל מה שיעבור עליהם. כי דייקא על ידי הביטול וההפסקה מכניס בהם התחזקות הזה כנ"ל, וכמובן בדבריו ז"ל בכמה מקומות. וכל אלו המקורבין הזוכין להתחזק כנ"ל על ידי זה עיקר הבירור שלהם שהוא בחינת בירור עץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת מוח השלישי שבשביל זה צריכין לקרות ג' פסוקים דייקא כנ"ל:

אות לט

ועתה תראה שזהו מרומז בדברי רז"ל שאמרו שאסור להתחיל ולסיים פחות מג' פסוקים סמוך לפרשה משום הנכנסין והיוצאין, רמזו בזה שכל מי שרוצה לקבל על עצמו בחינת קבלת התורה שזהו בחינת קריאת התורה כנ"ל, שההכרח שיקרא דייקא לפחות ג' פסוקים שהעיקר לתקן מוח הג' כנ"ל ששם כל הנסיון והבירור כנ"ל. על כן אסור להתחיל ולסיים פחות מג' פסוקים סמוך לפרשה משום הנכנסין והיוצאין שלא יטעו וכו' כנ"ל. היינו שלא יטעה הנכנס להתקרב להשם יתברך שיכולין לכנוס בתורה ולהתקרב להשם יתברך על ידי בחינת ב' פסוקים לבד בלי בירור מוח הג', שבו אחיזת עץ הדעת. כי אז ח"ו אם יטעה בזה לא יתקרב לעולם כנ"ל. כי תיכף כשיעבור מה שבהכרח לעבור עליו יוכל יפול לגמרי ח"ו. וכן היוצא צריך ליזהר ביותר שלא יטעה שיקראו לאחריו רק ב' פסוקים. היינו שבהכרח שימצאו גם יוצאים. כי אי אפשר להיות בפנים תמיד, ובהכרח לצאת לחוץ קצת, אבל אז צריך ליזהר ביותר שלא יפול לגמרי ח"ו שזהו בחינת אזהרת הבקי אות הנ"ל בחינת בקי בעיל בקי בנפיק בחינת זכאה מאן דעייל ונפיק. ועל כן צריכים ליזהר שלא לסיים ב' פסוקים סמוך לפרשה שלא יטעה היוצא שאפשר להתקרב אל התורה והעבודה על ידי בחינת ב' פסוקים בלבד בלי בירור הדעת שהוא בחינת ג' פסוקים דייקא. כי אם יטעה בזה ח"ו יוכל לצאת לגמרי וכנ"ל, ועל כן רמזו כל זה בהדין של ההפסקות שבין פרשה לפרשה שלא להתחיל ולסיים ב' פסוקים סמוך להם. כי כל עיקר ההפסקות שבין הפרשיות היה בשביל זה, בשביל להחזיק ולקיים את הנכנסין והיוצאין שישארו על עמדם בבחינת זכאה מאן דעייל ונפיק וכנ"ל:

אות מ

וזה בחינת (איוב ל"ג) הן כל אלה יפעל אמר לו פעמים שלש עם גבר. וזה בחינת יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו (הושע ו') שבשביל זה מתארך עתה הגלות השלישי כל כך בשביל לברר המוח הג' לברר בחינת עץ הדעת וכו', שזה נעשה עיקרו על ידי בחינת יעקב שהוא שלישי לאבות, שהבית השלישי שאנו מקווים יהיה נבנה על ידו כמו שאמרו רז"ל, שזהו בחינת (קהלת ד') והחוט המשולש לא במהרה ינתק. וכמו שהוא בכלליות כן הוא בפרטיות אצל כל אדם שהעיקר לברר המוח הג' כנ"ל, שזהו בחינת קריאה בתורה ג' פעמים דייקא שזה אי אפשר לברר כי אם על ידי כמה עליות וירידות שהם בחינת עייל ונפיק. ועל כן גזרו שלא להתחיל ולסיים פחות מג' פעמים סמוך לפרשה בשביל הנכנסין והיוצאין וכנ"ל:

אות מא

וזהו שרמזו רז"ל בדבריהם הנ"ל שאמרו לענין ההפסקות שהיה ליתן ריווח למשה וכו' וסיימו שם ק"ו להדיוט הלמד מן ההדיוט. היינו שההפסקות של שמשה שהיה להתבונן וכו' עיקרם היה בשביל שילמדו ק"ו ההדיוטות שישימו ריווח בין ענין לענין להתבונן כו'.ומאלו הבחינות של ריווח שצריכין ליתן בשביל ההתבוננות משם נשתלשל ונמשך כל בחינת עייל ונפיק הנ"ל שצריכין להפסיק ולבטל מן הלימוד כל אחד לפי בחינתו. וכמו שהוא בענין הלימוד כמו כן הוא בדרכי עבודת ה' שהוא העיקר שבהכרח שיעברו עליו עליות וירידות הרבה שהם בחינת עייל ונפיק שעיקר הכח להתחזק בהם הוא על ידי בחינת ההפסקות הנ"ל וכו' כנ"ל:

אות מב

וזה בחינת שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם, שהעיקר הוא הכתוב השלישי שהוא המכריע שהוא בחינת המוח הג' הנ"ל ששם עיקר הצירוף והבירור וכו' כנ"ל. כי עיקר ההכחשה שבין ב' הכתובים הוא מצדינו, מחמת חסרון דעתינו. כי בודאי משפטי ה' ישרים צדקו יחדיו, ובאמת בודאי אין בהם שום הכחשה ח"ו רק מחמת חסרון דעתינו נראין ב' הכתובים כמכחישין זה את זה. וכל זה מחמת שלא נתברר עדיין מוח הג' שהוא הדעת ששם עיקר הבירור הנ"ל, שזהו בחינת הכתוב השלישי כנ"ל. ועל כן ההכרעה והתיקון הוא על ידי הכתוב הג', המכריע בין ב' כתובים המכחישין זה את זה. כי עיקר שלימות ידיעת התורה הוא על ידי הדעת ששם עיקר הבירור שהוא המוח הג' בחינת הכתוב השלישי וכנ"ל. (ועיין לעיל ב אות י"ח בסופו):