לבוש אורח חיים תכג

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה

<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש החור על אורח חיים • סימן תכג | >>

סימן תכג בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

סדר קריאת התורה בראש חודש

ובו ארבעה סעיפים:
א • ב • ג • ד

סעיף א

אומר ש״ץ קדיש שלם ותתקבל על תפילת י״ח. ומוציאין ס״ת וקורין ד׳ גברי, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן, ואין מפטירין בנביא. וטעמא שאין פוחתין מהן הוא, לומר שהוא עדיף מב׳ וה׳ של חול, שקורין בהן ג׳ כנגד כהנים לוויים וישראלים. ואין מוסיפין עליהם, לומר שאין קדושתו כקדושת יום טוב, שאין קוראין אלא ה׳. ומה שקורין ביו״ט ה׳, לומר שהוא קדוש יותר מר״ח. וכן ביום הכיפורים קורין ששה, לומר שהוא קדוש יותר משאר י״ט. ובשבת קורין ז׳, לומר שקדושתו יותר מכולם, שהוא ראש לכל המועדות וזדונו סקילה, מה שאין כן בשאר מועדות. ומהאי טעמא נ״ל באותן המקומות שנוהגין לקרות בשבת יותר מז׳, כשחל יום טוב בשבת יש להם גם כן לקרות יותר כמו מנהגם בשאר שבתות השנה. ולא יפה עושין שאין קורין יותר מז׳, דאטו בשביל שיש בו שתי קדושות, קדושת שבח וקדושת יו״ט, נורידוהו מקדושתו של שאר שבתות השנה, שנוהגין לקרות יותר כפי מנהגם?

ועוד טעם אחר שאין קורין בראש חודש אלא ד׳, משום טורח ציבור, מפני שאין בטלים כולם ממלאכתם אלא הנשים, לפיכך לא הטריחו עליהם יותר. והוא הטעם גם כן שאין מפטירין בנביא. מכל מקום כיון שהנשים בטלים ממלאכתן הוסיפו חד גברא.

סעיף ב

וקורין בפ׳ פנחס פרשת תמיד ופרשת וביום השבת ופרשת ובראשי חדשיכם. ומה שקורין פרשת קרבן של שבת בראש חודש, מפני שעל כרחך צריכין לקרות יותר מפרשת ראש חודש כדי לקרות ד׳ גברי, ואין בפרשת ראש חודש אלא ה׳ פסוקים, ואנו צריכין ג׳ פסוקים לכל גברא. וכיון שצריכין להוסיף, מוסיפין פרשת התמיד, שהיא כתובה לפניה סמוך לה ושייכא בכל יום, ולא פרשת ובחדש הראשון הכתובה לאחריה, שאינה שייכא אלא לפסח. וכיון שקורין פרשת התמיד לפרשת ראש חודש, צריכין גם כן לקרות פרשת שבת שהיא בנתיים, שאין מדלגין בתורה בחד גברא, כדלעיל סימן קמ״ד.

ובקריאת הפרשה דולג. פירוש, כהן קורא ג׳ פסוקים, שהם וידבר צו ואמרת. ולוי חוזר וקורא ואמרת, וזה פירוש דולג, שדולג לאחריו. וקורא עוד שתי פסוקים, את הכבש ועשירית האיפה. ישראל קורא עולת התמיד עד ובראשי חדשיכם, ורביעי קורא ובראשי חדשיכם כולו עד סוף. והוצרכו לעשות כן, מפני שצריכין לקרות ד׳ גברי, ופרשיות אלו אין, בפרשת צו אינו אלא ח׳ פסוקים, ובפרשת וביום השבת ב׳ פסוקים, ובפרשת ובראשי חדשיכם ה׳ פסוקים. שהרי אין פוחתין לאחד מג׳ פסוקים, כדלעיל סימן קל״ז, אם כן לא ישארו בפרשה אלא ב׳ פסוקים, ואין משיירין בפרשה פחות מג' פסוקים משום היוצאים, כדלעיל סימן קלח. ואם יקראו פרשת צו כולה בשנים, וישאר עדיין ד׳ פסוקים לקרות בהן ב׳ אנשים, אי אפשר לחלקם. שאם יקרא אחד פרשת וביום השבת, שהיא ב׳ פסוקים, ופסוק אחד או שנים מפרשת ובראשי חדשיכם, אין מתחילין בפרשה פחות מב׳ פסוקים, משום הנכנסים, כדלעיל סימן קל״ח. ואם יקרא פרשת וביום השבת, וג׳ פסוקים מפרשת ובראשי חדשיכם, לא יישארו אלא שני פסוקים לרביעי, שהרי אין בפרשת זו אלא ה׳ פסוקים, ואין קורין לגברא פחות מב׳ פסוקים. ואין לומר נדלג לרביעי פסוק לאחוריו, דהא מכל מקום יש כאן חשש משום היוצאין, כדלעיל סימן קל״ז. ומפני כך צריכין לקרות ג׳ בפרשת צו, ואף על פי שאין בה אלא ח׳ פסוקים, כשדולג המאצעי פסוק אחד הוו להו ט׳. וקורא השלישי הג׳ פסוקים האחרונים של פרשת צו ופרשת וביום השבת כולה, כדי שיקרא הרביעי שהוא בא לתוספות קדושת היום פרשת ובראשי חדשיכם כולה לבדו, שהיא גם כן עניינא דיומא. ומה שדולג וחוזר וקורא הלוי בקריאתו של כהן, ואינו דולג הישראל בקריאת הלוי שהוא אחריו בפרשה, מפני שזהו יותר טוב, שהרי הטעם שאין משיירין בפרשה בפחות מג׳ פסוקים הוא מפני היוצאים, שיסברו שלא קראו לזה שקורין אחר יציאתם אלא ב׳ פסוקים. הלכך אם יקראו עם הלוי עד שישארו פחות מג׳ פסוקים מפרשה, יש כאן חשש היוצאין, ואין להם שם בחוץ מי שיאמר להם שידלגו לשלישי לקרוא עוד פסוק לאחוריו. אבל כשידלגו בלוי, ויחזרו לקרות פסוק ממה שקרא הכהן, אין כאן אלא חשש הנכנסים, שיסברו שלא קראו עם הכהן רק ב׳ פסוקים; ואותם יש להם תקנה, שישאלו לאותם שהיו שם ויאמרו להם שדולגין, דמאן דעייל שיולי שייל.

וכי תימא, אם כן בכל שבתות נמי נעביד הכי, לקרות פרשת וביום השבת, לפי טעם הראשון שנתבאר סימן רפ״ג, דמשום שיש בו ב׳ פסוקים אין קורין אותו? נקרי פרשת וביום השבת אע״ג שאין לה אלא אלא ב' פסקים, ונוסיף עמה פרשת התמיד השייכת בכל יום? י״ל דסוף סוף כיון שאין עיקר הפרשה אלא ב׳ פסוקים, ואנו צריכין ג' פסוקים לחד גברא, אין כאן תקנה; שאם נקרא לחד גברא ג׳ פסוקים בפרשת התמיד וב׳ פסוקים פרשת היום, הוה ליה הטפל יותר על העיקר. מה שאין כן בר״ח, דהא לפחות לחד גברא יש ג׳ פסוקים ויותר בפרשת היום.

סעיף ג

ואומר חצי קדיש על הקריאה, ומחזיר ספר תורה למקומו, ואומר אשרי ובא לציון וסדר קדושה. ואין אומרים למנצח יענך ה' ביום צרה, דלאו יום צרה הוא אלא יום שמחה. ועומדים להתפלל תפילת מוסף, אבות וגבורות וקדושת השם, ראשי חדשים, וחותם ברוך אתה י״י מקדש ישראל וראשי חדשים. ואין זה חותם בשתים, דהכי פירושו, מקדש ישראל, וישראל מקדשין ר״ח. וכן פירוש מקדש ישראל והזמנים דכל המועדים. וכן בברכת המזון, על הארץ ועל המזון, פירושו על הארץ שמוציאה המזון.

ואומר ג׳ אחרונות, ומחזיר ש״ץ התפילה. ואין אומרים נעריצך אלא נקדש, כיון שאינו יום טוב גמור. ונראה לי לפי שדרך להתפלל בראש חודש תפילת מוסף בבוקר קודם ג׳ שעות על היום ואין לומר עדיין כבודו מלא עולם, כי בג׳ ראשונות הוא יושב ומתבודד ועוסק בתורה, ובשנייה הוא יושב ודן את כל העולם כדאיתא פרק קמא דעכו״ם, ושייך לומר כבודו מלא עולם. וזהו דוקא בשבתות וי״ט, שמתפללים המוספים אחר ג׳ שעות על היום, אומרים אותו; אבל בר״ח, שמתפללין מוסף בבוקר קודם ג׳ שעות, אין שייך לומר אותו. וגם נראה לי שאין אומרים שמע ישראל ולא אני י״י אלהיכם במוספי ראש חודש כמו בשבת ויו״ט, שלא תקנוה בשבת אלא לזכר הנס המפורסם, שפעם אחת גזר יזדגרד מלך פרס שמד על ישראל שלא לקרות קריאת שמע, ותקנו שיהיה ש״ץ אומרה בהבלעה בעמידה בכל תפילת שחרית בין בחול בין בשבת והעם יענו אחריו כדי לצאת ידי חובת קריאת שמע. ובקשו רחמים, ובא תנין ובלע יזדגרד בבית משכבו ובטלה הגזירה. וכשנתבטל השמד בטלו לומר כן בכל התפילות וקבעו לאמרה בתפילת מוסף, מפני ב׳ דברים: האחד, מפני שאין בתפלת מוסף קריאת שמע; והשני, כדי שיתפרסם הנס לדורות ולהודות לש״י על ביטול השמד. ולפיכך לא תקנוהו בר״ח, שאין שם כל כך רוב עם בבית הכנסת כמו בשבת ויום טוב וליכא פרסומי ניסא כל כך.

סעיף ד

נוהגין לחלוץ תפילין כשרוצים להתפלל מוסף, שתפילת מוסף הוא במקום קרבן מוסף, ובעת הקרבת המוסף הוא כמו יום טוב ממש, ואין צריך אות. ולי נראה לחלוץ בעת קריאת הספר תורה קודם שקוראין "ובראשי חדשיכם", דלא גרע מוסף קריאת הספר תורה ממוסף דתפילה, נראה לי.