לבוש אורח חיים תיז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) · לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר · לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה


<< | עשרה לבושי מלכות · לבוש החור על אורח חיים · סימן תיז | >>

סימן תיז בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

הלכות ראש חודש
ובו סעיף אחד:

סעיף א[עריכה]

ראש חודש לא אסרה התורה בו מלאכה. (ועיין לקמן סימן תכ״ב סעיף ב). מ״מ יום שיש בו קדושה הוא יותר משאר ימי החול, כיון שמביאין בו קרבנות מוספין כמו בי״ט. לכך נוהגות הנשים שלא לעשות בו מלאכה, ומנהג טוב הוא כמו שיתבאר לפנינו; ואפילו אם יהיה ב׳ ימים ר״ח נוהגין שלא לעשות מלאכה בב׳ הימים. כי מצות ר״ח אמרו חז״ל שהיא מוטלת על הנשים יותר מעל האנשים, מפני שי״ט שלהם הוא שנתן להם הקב״ה שכרם, לפי שלא רצו ליתן נזמיהם לבעליהן במעשה העגל, שכן כתיב בתחילה: "ויאמר אליהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנותיכם והביאו אלי". ואח״כ במעשה כתוב: "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם", משמע באזניהם של העם שהם האנשים ולא באזני נשותיהן, שלא נתרצו דנשים לזה. ולפי שבתחילה קבע הש״י י״ב ראשי חדשי השנה כנגר י״ב שבטי ישראל הזכרים, והיא המצוה הראשונה ביציאת מצרים, שנאמר: "החדש הזה לכם" וגומר "ראשון הוא לכם" וגומר, ר״ל ראשון לי״ב חדשי השנה אשר אנכי מצוה לכם נגד י״ב שבטיכם, וזהו "לכם", כנגדיכם. וכשחטאו ישראל בעגל, והנשים לא רצו לסייע לאותו מעשה בנתינת נזמיהם, נטל הקב״ה קדושת ר״ח מן הזכרים ונתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו החטא (ועיין לקמן סי׳ תע״ג סעיף א׳). ואפשר שלכך לא אסרה התורה בשום מלאכה, מפני שהנשים הם כפופים תחת יד בעליהן ואין ספק בידם ליבטל ממלאכתם בלא רשות בעליהם. וי״א דמכל מקום מלאכה כבידה, כגון לחרוש ולזרוע, אסור אף לאנשים, וילפינן לה מדכתיב גבי דוד שאמר לו יהונתן: "אשר נסתרת שם ביום המעשה", ותרגום יונתן: "ביומא דחולא", והתם ביום ר״ח היה, וקרא לערב ר״ח "יום המעשה", אלמא ר״ח לאו יום המעשה הוא. ו"מעשה" מלאכה כבידה משמע. וגם הנשים לא נהגי איסור אלא במלאכות שעושות להשתכר בהן, אבל מלאכות שאין עושות להשתכר בהן, כגון לתפור ולתקן כלי הבית, אין נוהגות בו איסור, דמעיקרא לא קבילו עלייהו אלא כן, לשנותו מחול ממש, אבל לא לאסור בכל מלאכות שאינן עושין להשתכר כמו ביום טוב, דלזה לא קבילי עלייהו.