לבוש אורח חיים טו

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה

<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש התכלת על אורח חיים • סימן טו | >>

סימן טו בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

דין להתיר ציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית

ובו ששה סעיפים:
א • ב • ג • ד • ה • ו

סעיף א

מותר להתיר ציצית מטלית זה וליתנם באחר, ואין בזה משום ביזוי מצוה לציצית או לבגד שמתירין ממנו, כיון שעושין מיד בטלית אחר. אבל להתירם מבגד זה ושלא לעשותם בבגד אחר אסור, שיש בזה משום ביזוי מצוה. ודווקא מטלית שהוא בר חיובא הוה ליה ביזוי מצוה, שמבזה אותם מלעשות עוד מצוה בהן; אבל מטליתות של מתים נוהגין להתיר אף על פי שאין עושין אותן בטלית אחר, דמתים לאו בני חיובא מצות נינהו. ונראה לי דווקא כשמתירם שלא על מנת לעשותם בבגד אחר, וגם אינו רוצה לעשות ציצית אחרות בבגד זה, דהוה ליה ביזוי מצוה לציצית או לבגד, אף על גב דקיימא לן ציצית חובת גברא הוא כמו שיתבאר בסימן יט בעזרת השם, מכל מקום אסור להתירם ממנו שלא לצורך כלל. אבל אם רוצה להתיר ציצית מן הבגד ולהשליכם ולעשות בו ציצית אחרות יפות מן הראשונות, נראה לי ודאי שהוא מותר, דהוי נוי מצוה וכתיב: "זה אלי ואנוהו".

סעיף ב

ואינו יכול ליקח הכנף כמו שהוא עם הציצית, לא מבעיא הכנף לבדו שאסור לתופרו בבגד אחר דהוה ליה "תעשה" ולא מן העשוי, אלא אפילו הוא נוטל עמו אמה על אמה ורוצה לתפרו בבגד אחר אסור, משום ד"על כנפי בגדיהם" בעינן, רצה לומר שיהא הכנף מן הבגד עצמו שהיה בו בשעת עשיית הבגד, וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשייה ואינו פוטר בגד זה.

סעיף ג

טלית מצוייצת כהלכתה, והיא גדולה מאד וחלקוה לשתים, ובכל חלק יש בו שיעור להתעטף בו ויש בו ארבע כנפות, ונשאר לכל אחת מהן ציצית אחת או שתים, יכול להשלים לכל אחת ציציותיה ואין בו משום "תעשה" ולא מן העשוי בפסול, שהרי מתחילה כשנעשו אילו לציצית נעשו בכשרות, וגם עכשיו כשנתחלקה נשאר כל אחת בטלית שהוא כשר לציצית, שיש בה ד׳ כנפות, ולא גרע מטלית חדשה שעושין בה ציצית בתחילה אחת ושתים ואחר כך מוסיפין עליהם להשלים, אף על פי שמפסיק זמן רב ביניהם, הכא נמי לא שנא.

סעיף ד

טלית שנקרעה תוך ג' אצבעות סמוך לשפת הכנף, אינו רשאי לתופרה. יש אומרים דטעמא הוא משום דחיישינן שמא ישתייר מחוט התפירה ויניחנו לשם ציצית ויוסיף עליו עוד ז' חוטין ויהיו עמו ח' חוטי ציצית, וזה פסול הוא משום "תעשה" ולא מן העשוי. ולפי זה אפילו נקרע כל שהוא לא יתפור, דמאי שנא, דהא אפילו בכל שהו איכא למיחש אם יתפור, שמא ישייר כו'. ודווקא בתוך שלש לקרן, אבל אם נקרעה חוץ לשלש אצבעות, יכול לתופרה, דליכא למיתש להכי, דהא שם לאו מקום ציצית הוא. והאידנא שתופרין כל בגדי צמר בחוטי קנבוס, אם הטלית של צמר, אפילו נקרעה תוך ג' אצבעות יכול לתופרו, דהא ליכא למיחש להכי, דקנבוס אינו ראוי לעשות ממנו ציצית הוא.

ויש אומרים, דטעמא הוא משום דחוץ לשלש אצבעות, שיש בו עוד ג' אצבעות על ג' אצבעות, עדיין שם בגד עליו, והציצית התלויים בו עודנה בכשרותה, לפיכך מותר לתופרו. אבל תוך ג' אצבעות לית ביה תורת בגד, וכמאן דליתיה דמי, ואף על גב דתפריה, כמאן דפסיק חשיב ולא רמינן ביה ציצית, דלאו בגד הוא, ואי עביד ביה ציצית אפילו אחר שתפרו לא פטר את הטלית, דלאו בגד הוא.

ויש אומרים, דווקא שנקרע עם הציצית ותפרו כן עם הציצית הוא שפסול, דהוה ליה "תעשה" ולא מן העשוי; אבל אם התיר הציצית אחר שתפרו וחזר וקשרו, או הטיל בו ציצית חדשים, כשר. ולפירוש זה, יש לחלק עוד ולומר דאם נקרע חוץ לשלש, בין באורך בין ברוחב, אפילו היה נקרע כל אותה הרצועה כולה, בין לארכה בין לרחבה, עדיין שם בגד עליו, וכשחזר ותפרו אפילו עם הציצית, חזר לכשרותו, דהא הכנף זה מבגד זה הוא. אבל אם נקרע תוך שלש אצבעות, אם נקרע כולו לשתי חתיכות ולא נשאר בו שלם כלום, אסור לחזור ולתופרו, דתפירה לא הוי חיבור, כיון שנקרע כולו ולא נשתייר אפילו כל שהוא. ואם נשאר בו כל שהוא, חיבור הוא, דעדיין שם בגד עליו, ומותר לתופרו אפילו עם הציצית.

ויש אומרים שאין נקרא חיבור אלא אם כן נשארו בו שלש אצבעות שלמים.

ויש לחוש לכל הפירושים האלה להחמיר.

סעיף ה

אם נקרע מנקב שהציצית תלוי בו ולמטה, אם קדם הטלת ציצית לקרע, שאותו ציצית היה שם בשעת הקרע, כבר נתבאר למעלה סימן יא שהיא כשרה, הואיל ונעשה בכשרות. ואם נקרע ונשתייר ממנו כל שהוא ותפרו, ואחר כך הטיל בו ציצית, אם הוא של צמר כשר אפילו לרש"י, דהא אין תופרין אותו אלא בקנבוס וליכא למיחש למידי. ואם הוא של שאר מינים, שדרך לתפור בחוטין של אותו המין, וגם דרך הציציות לעשות מאותו המין, לדעת רש"י לא יתפור, גזירה שמא ישייר חוט כו' כדלעיל. ולשאר הפירושים כשר, דכיון שנשתייר כל שהוא, גם התפירה שעמו הוה חיבור, חוץ מלדעת התוספות, שצריך להשתייר רוחב ג' אצבעות שלם. ואם נקרע כולו ותפרו ואחר כך הטיל בו ציצית, יש להסתפק וטוב להחמיר.

סעיף ו

התופר חתיכות בגד בכנפי הטלית כדי שלא יקרע, וכן מה שנוהגין לתפור סביב הנקב שהציצית בו, אם הטלית של צמר ותפרו בקנבוס, ליכא למיחש למידי. ואם הוא של שאר מינים ותפרו בחוטין של שאר צבעים, גם כן ליכא למיחש למידי, שאין אנו עושין ציצית אלא מלבן. ואם תופרו בחוטי לבן, יזהר לדעת רש"י שלא תהא שום תפירה למטה מג' אצבעות ולמעלה מקשר גודל שהוא מקום ציצית, שיש לחוש לגזירה שמא ישייר חוט התפירה כו' כדלעיל.