כרתי/יורה דעה/קח
אין צולין וכו' אעפ"י דקיימ"ל ריחא לאו מילתא מ"מ לכתחילה אסור ועמ"ש פלתי
בשר העלו האחרונים דוקא כשאחד מהן או איסור או היתר שמן דאזל היתר ומפטם לאיסור אע"ג דאין הנאסר יכול וכו' גבי ריח אמרינן דמפטם היתר לאיסור אבל בשניהם כחושים אף לכתחילה מותר דלא כרמ"א בת"ח דאוסר אף לכתחילה ועמ"ש פלתי דיש להחמיר לכתחילה
הרי זה מותר והא דלעיל סימן צ"ו פת שאפה עם צלי אסור לאכול בכותח התם הוי כלכתחילה דהפת יכול לאכול לכל דבר לצלי וכדומה ולכך אסור
מחזיק י"ב עשרונים היינו כמו בזמן התלמוד שהיה מדביקים הלחם בדופן התנור וא"כ בכל ארבע הדפנות היה מדביקין וא"כ אם בכל ד' דפנות היה יכול לדבק ביחד י"ב עשרונים הרי זו תנור גדול וכך היה קבלה מקדמונים שתנור גדול שיעורו י"ב עשרונים ולכך לא נתנו שיעור בגובה דזה ממעט הריח דכיון דכל הדפנות. מצטרפים וא"כ אם התנור גבוה דפנות התנור גדול ונבדק בהן לחם רב ואם התנור נמוך יקטנו הדפנות ודבקיות הלחם וא"כ כשיעור י"ב עשרונים הכל בכלל ואין שיעור כלל וכלל לרוחב וגובה התנורים
ופיו פתוח דעת הפר"ח להקל אפילו פתוח במקום שעשן יוצא ונכון הוא דהא הריח יוצא דרך החור ההוא לחוץ ונתמעט
ואינה נוגעי' עיין פלתי דאם נוגעים לא שאוסר כדי נטילה כדין איסור חם רק אסור כולו משום ריחא מילתא ועיין פלתי:
אין לו פת אחר והוא גברא דלא יכול לאכול פת לבדו או יש לו דבר בחלב שא"א לאוכלו בלא פת אם כן אם לא יאכל יפסיד מאכל החלב ה"ל דיעבד ושרי כן דעת רמ"א ודלא כפר"ח והא דשיעור תנור מחזיק י"ב עשרונים היינו מצה דאופן מי"ב עשרונים קמח מצות ולא חמץ ועמ"ש פלתי.
דבר חריף או שנעשה לריח אוסר אפילו בתנור גדול ופי התנור פתוח או"ה:
אפילו בדיעבד ופר"ח מסכים למהרש"ל להכשיר בדיעבד וכן הסכמתי בפלתי:
בדיעבד ומתוך דברי המ"א בסי' תמ"ז דטרח למצוא דבר חריף בפסח שהוא בארש"ט ש"מ דס"ל דחומץ שכר לא מיקרי דבר חריף ועמש"ל סי' ק"ג:
אפילו בבצק היינו שלא נילוש הבצק בשומן הא נילוש אסור אחרונים:
פת עם הבשר דעת הש"ך אם אינו כעין תורא דשרי לעיל סי' צ"ז אסור לאוכלו לגמרי ודעת פר"ח להקל בריחא ובהגהת ש"ד משמע כש"ך.
אפילו כל מה שבתנור דהא הריח הוא מתפשט לכל אפילו לא נגע והוא הדין צירוף לבטל:
ויש אומרים שאין לחלק ודעת המ"א בסי' תמ"ז להחמיר בחמץ של פסח ואני הארכתי לדחות ראיה שלו:
לבשלם וצלי קדר או כלי שמטמינים בשבת דעת הפר"ח להקל ועיין מה שכתבתי פלתי להחמיר:
כשאינו ב"י ולא גזרו אטו ב"י דלא אפשר וכי כל פעם ששופך עליו יעשה הכשר תוס' וכתב הפר"ח זה הכל אם המרדה של א"י אבל של ישראל גזרינן:
ולא קליפה דהוי תשמישו ע"י אור וצריך ליבון אחרונים:
של יי"נ אסור הפ"ת דעתו להתיר ועיין פלתי שיש לאסור ובפרט ביי"נ דאסור במשהו אבל בסתם יין דנהגו להתיר בששים ובמקום הפסד יש לסמוך אפר"ת כיון דרי"ף ורמב"ם מתירין:
מותר לשאוב ואף דקיימ"ל לעיל דלכתחילה אסור שאני הכא דאזוקי מזיק ועיין פלתי:
בפיו לפי משמעות רוב פוסקים אפילו בחוטם מותר להריח ופיו לרבותא נקט אף דנהנה בפיו מאיסור:
לטועמו אפי' באיסורי אכילה גרידא אסור: