כרתי/יורה דעה/צט
עצמות איסור וכו' עיין פלתי מ"ש ליישב סוגי' דגמ'
עם ההיתר ע' פלתי בקושי' הפר"ח מ"ש מקדירה אטו דאיסורא בלע ודהתירא לא בלע
ההיתר ודעת רי"ו דוקא במין במינו וע' פלתי
שלא לצרף וכו' עצמות היתר מצטרפין להיתר
לבטל ועצמות הרכות נדונים כבשר ש"ך.
כי כן עיקר הקשה הב"ח ה"ל איסור דבוק ותי' הש"ך דלא אמרינן נ"נ הואיל דמועיל הגעלה ועמ"ש פלתי.
מצטרפת דאף היא מקבלת טעם איסור אבל אף שמצטרפ' להתיר המאכל חתיכה אסורה דאפשר לסחטו אסור וע"ל סי' ק"ו
ואין נוהגין כן וצריכין ס' נגד כל חתיכה וחתיכה מ"מ אסורה
ונתמעט דגם איסור היה יותר וג"כ נתמעט הא אם ידעינן כמות האיסור משערין גם מה שבלע ומהרש"ל פוסק בכל פעם משערין רק כמו שהוא לפנינו מבלי הבדל.
בשוגג היינו במקום דלא שייך חנ"נ אבל במקום דשייך נ"נ לא מהני הביטול
אסור למכרו ודעת הש"ך אם אין מוכר ביוקר לישראל מותר ועיין פלתי
לח בלח והש"ך השיג בב"ח מא"ל ועמ"ש פלתי דבאמת הטור דכתב דהמורה א"צ לחקור מיירי בשאר איסורים אבל בב"ח ודאי צריך לחקור
קודם שנודע ודעת האו"ה דגם חנ"נ לא אמרינן קודם שנודע תערובות והש"ך השיג וכתב דלכך השמיטו הרמ"א ועי' מה שכתבתי פלתי דגם דעת האו"ה בשאר איסורין ולא בבשר בחלב וישבתי קושיות הש"ך:
אבל אם נודע עי' מה שכתבתי פלתי בישוב קושי' הש"ך על או"ה:
במזיד אסור היינו למבטל עצמו אבל לאחרינא שרי:
מרבה עליו ומבטלו ובא"ח גבי מותר שמן פסק דאין יכול לבטלו עיין פלתי דיש חילוק בין לח ליבש וגם בין איסור מוקצה דהוא כשל תורה לשאר איסורים:
חוזר וניעור הפר"ח האריך בשורש הזה ועמ"ש פלתי בכל שיטת הפוסקי' ולדינא אין להקל נגד דברי רמ"א ע"ש:
שהרי נתבטל במים אפילו לדעת הר"ן בנדרים דהיתר בהיתר לא בטל מ"מ אין נעשה נבלה ואם כן כשנופל מן החלב אין נופל רק לפי ערך ואיכא ס' ומותר: