כרתי/יורה דעה/צב
טועם הא"י ע' לקמן סי' צ"א
ואותה חתיכה אסורה עמ"ש פלתי טעם אסורה אם טעם הא"י ולית ביה טעם חלב ע"ש: היורה דאז בולע ופולט רק לפלוט חיישינן והא טעמו א"י אבל אם נח א"כ י"ל דבשר בלעה חלב ונ"נ וחזר ופלטה א"כ אין מועיל טעימת א"י דמין במינו הוא וצריך ס' והא דסגי בס' ולא בעי ס"א וגם למה לא חיישי' דבלע' ופלטה זה פעמים רבי' עמ"ש פלתי. וגם מה שקשה ע"ז מדוכתי' אחרינא ומקדרה שבישל בה בשר וכו' ועמ"ש בפלתי ויתבאר הכל על מכונו: נאסרה עמ"ש פלתי הא דאוסר אותו חתיכה משום דיש בו קצת שמנונות והבל הקדרה ג"כ מצטרף יחד לפעפע באותו חתיכה ולא בכל הקדרה: אלא לבסוף א"כ מתחילה אותו חתיכה נ"נ וכשניעור לבסוף אוסרת כל קדרה ובעי בקדירה ס' נגד החתיכה: ועד סוף שיגרא דלישנא דגמ' נקט כי אם ניער מתחלה אין צריך ניער בסוף וכן בכיסה פר"ת וכן אם לא ניער אם החתיכה מקצתה בתוך הרוטב ונפל עליה טפת חלב שלא כנגד הרוטב לר"י כאלו נפלה בתוך הרוטב לרש"י כאלו נפלה חוץ לרוטב ובזו דעת הט"ז דאותו חתיכה נאסרה ואין שאר הקדירה מצטרף עמה לבטל החלב בס'. וכיון שנאסרה נ"נ ואוסרת אח"כ כל הקדיר' עד שיהי' ס' כגד כל חתיכה ודעת הש"ך דאין אוסרת כלל הקדירה רק חתיכה לבדה אסורה ומכ"ש שאין מצטרף עם החתיכה לבטלה וממ"ש פלתי דליתא לדברי ט"ז שאסור א"כ הקדיר' וגם אין מצטרף עם החתיכה לבטל' אבל מ"מ בעינן בקדיר' ס' עכ"פ נגד חלב שנפל' דאמרי' בשעת נפיל' תיכף מפעפע בכל הקדירה. אם יש ס' וכו': הש"ך מפרש דמונח חצי בתוך רוטב: ובעינן ס' בקדי' כר"י דמפעפע בכל קדירה רק אינו מצטרף לבטל דלמ' כרש"י דאין קדיר' מצטרף לבטל ועמ"ש פלתי אפי' לדעת רש"י צרי' ס' בקדר' כמ"ש באריכות ולק"מ ולא נודע וכו' ועיין פלתי דהבאתי דעת הש"ך דהואיל דלא נודע לא אמרינן חנ"נ וכתבתי דלא נהירא בספק תור' דבב"ח מהתורה נ"נ גם כתבתי י"ל דלא נודע פי' זה ספ' אם נפל תוך הקדירה ונ"נ או לא נפל ולא נ"נ והבאתי ראי' מש"ס דבכה"ג לא מחזקינן אסורא גם כתבתי דנתבטל היכף ברגע נפילה טרם בליעה חזר איסור להיתר. חהר"ל ובב"ח הוי איסור מחמת עצמו והוי חהר"ל: אלא בב"ח דהאי לחוד' שרי והאי לחודא שרי ובחיבור' חד אסור חוזרת להיות מותר' עמ"ש פלתי דל"ק ממ"ש המחבר לקמן בסי' ק"מ ע"ש: ונפל עליה אסור וניער אח"כ לאחר נפילה דאל"כ במה יאסור הקדרה אבל אם היינו דהדין כשיטת ר"י דהוי ככולו בתוך הרוטב ומתפשטת בכל הרוטב ומקצת חתיכה דמחמירין כדעת רש"י דהוי שלא כנגד הרוטב. אם נתערב דלח בלח לא שייך בי' בליעה ועמ"ש פלתי דבזה דלא יהי' סתירה נגד דברי התו' בכמה דכתי' וע"ש מ"ש אם חנ"נ בשאר איסורי' מדאורייתא או מדרבנן וכתבתי דתלי' במחלוקת ר"ת ור"ח כהן בטעם כעיקר. ע"ש יבש ביבש היינו שלא ע"י בישול בשום איסור ובמליחה וכבישה משמע כמה פעמים במקום שאין הפסד גדול דחנ"נ בשר עוף בחלב נרא' מדעת הרמב"ם דלא אמרינן חנ"נ אך זהו הכל לר"א דלא אמרי' חנ"נ בשאר איסורי' אבל למ"ר אמרינן משום לתא דבב"ח א"כ ה"ה איסור מדרבנן ועיין פלתי חמץ בפסח שאיסורו במשהו דנאסרה במשהו אם יפול אח"כ משהו שזה לקדירה אי אוסר ע"ש: א"צ דאם מפעפע וזז ממקומו הי' מפעפע לתוך רוטב ותבשיל והקדירה מ"מ אסורה היינו אם כלי שדרכו להשתמש בו דבר מועט דאל"כ דישתמש בו דבר מרובה לעולם יתבטל: ובמקום וכו' פי' וחוששין שמא יפעפע עד נ"ט טיפת ונ"נ ובעינן ס' פעמים ס': ולא יגע אבל אין לנקוב הקדירה מתחתיו שיזוב התבשיל דע"י נענוע עולה הרוטב למעלה ונוגע: אבל חדשה דאע"ג דעכשיו עולה רתיחה אמרינן בממ"נ אם עולה רתיחה למקום בליעת טיפה כ"כ ירד הטיפה ממקומה לתוך הרוטב אי אין יכול לעלות אף מקום טיפה א"י להתפשט וה"ה ישנה והיא אינו ב"י ה"ל כחדשה ישנה ואם הקדירה מכוסה בשעת נפילה סגי רק בס' נגד הטיפה: נהגו העולם היינו דקדרה ישינה דיש לחוש דלפעמים עלה רתיחת הקדירה לתוך התבשיל ונתנה הטיפה טעם אבל חדשה או אינו ב"י או שיש ס' פעמים ס' לא נהגו איסור ועמ"ש פלתי: שלא כנגד הרוטב ואם אפשר לו להמתין עד שיצטנן ימתין ואם א"א כי שעה עוברת יערה לצד אחר אחרונים: אינו אצל האש דאם הוא אצל האש הוי תתאי גביר ונפסק קילוח מי' פלתי לחלק בין דבר צלול לדבר גוש וע"ל סי' ק"ה: אפי' וכו' דהקדרה עומדת במקומו וזה זב עליו הוי עירוי: דינה וכו' ומהרש"ל חולק וכ"כ הט"ז דלמא באותו פעם דנפלה טפה לא יהי' כ"כ רתיחה ועמ"ש פלתי דאין להחמיר: והוא וכו' אבל לא התחיל להרתיח נדון ככל דבר בצונן: בעינן ס' אזיל לטעמי' דלא בעינן ס' פעמי' ס' אבל למאן דמצרי' לא סגי בזה בס': של שעוה דוקא בכה"ג דהוי נפסק הקלוח דאין חומו גדול אבל חלב שיש לרופאים שמקיזי' דם שקורין שרעפין וכדומה הוא חם גדול ויש להחמיר וכ"כ אם נפלה הנר בעצמו ונכבה שם דהוי כלא נפסק הקלוח ויש להחמיר מיהו בנרות שלנו דהחלב עומד ימים רבים ומוסרת למאוד טרם שנעשה נרות הוה נותן טעם לפגם יש להקל: