כרתי/יורה דעה/פד
במים וה"ה לכל מיני משקה:
בורות שיחין ומערות וברכות גדולים מכונסין כיון דאין להם מוצא ובא:
אבל אסור לשאוב עי' פלתי כי אחרונים פי' לחלק בין שואב מכלי לכלי לשואב מבור לכלי רק הבדל יש בין עירה לשואב ע"ש:
ויש מתירין עי' פלתי מ"ש בישוב קושי' פר"ת מן דרשא דכלל ופרט וריבוי מיעוט:
שמא יחזרו פי' תחילה יפרשו ואח"כ יחזרו ואם עשה כן דעת פר"ח לאסור בדיעבר
וכן מותר לערות מן חומץ לתוך קדרה אבל אם אוכל בקדירה יש ליזהר בחומץ שיש בו תולעים כי אולי יפרשו מאוכל חוץ לאוכל פר"ח:
אפי' לא הגיע לארץ עיין פלתי דכתבתי פי' באויר דיצא מן פרי לגמרי וקלטה בפיו מן אויר אבל בפי' חוץ לנקב קצת לאויר והנשאר עדיין בתוך הנקב היינו בית' מותר ע"ש:
ואפילו חורו נקב ודעת אחרונים להתיר וכן כתבתי בפלתי ע"ש:
אפי' נקב לחוץ והפ"ח תמה למה חשש לפי' מקצתה באויר ועיין פלתי דק"מ:
בקמח ודעת הפר"ח אם הקמח מונח בכלי ולא ע"ג קרקע ממש מותר אף כי תולע פירש ועי' פלתי דכתבתי ח"ו להקל ואין בכל דברי פר"ת ממש וברור דאסור:
שמא יחזור וכו' עיין פלתי דכתבתי לעת הצורך להתיר למוכרו לא"י ע"ש וכ' הט"ז מאן דמכשי' בנקב בפרי ולא חייש דהתולע יפרוש דרך נקב ויחזור ה"ה בקמח לא חיישינן דיפרוש הרחש ויחזור למקומו עי' פלתי דאין דמיונו יפה וכאן יש לאסור. ודעת הט"ז לאסור אם נעשה מהקמח הנ"ל וכדומה יין שרף שמא יבא לאכלן בעינו וכבר השיגו הפר"ח דאין לנו לבדות מלבינו גזירות חדשות ונכון הוא:
והוא שריחש ודעת הפר"ח לאסור אפי' רחוש ועיין פלתי מה שכתבתי בזה באריכות ובהבנת כוונת רש"י דנראה להדיא מדבריו דבעי ריחש מ"מ יש להחמיר ע"ש:
כמין נקודה שחורה אע"פ דאין כאן ריחוש מזה הוכיח הש"ך דתולע עצמו אסר רמ"א אע"פ שלא פירש הואיל ולא נתבשל עדיין ואפשר ליטול הנקודה מחמירין אבל אם כבר נתבשל עם נקודה בדיעבד אין לאסור:
פרי שהתליע וכו' אם אין דרך להתליע מ"מ החמירו האחרונים לאסור ועיין פלתי כי לדעת רמ"א דמכשיר לגבינו' הנעשית מבהמ' טריפה דמכשירין קודם ג' ימים דאמרינן השתא הא דאתרע אף בזה אמרינן השתא בתלוש אתרע ומותר מיהו על תולע עצמו יש לפקפק דלית ליה חזקת היתר ע"ש:
ומ"מ צריך לבדקן היינו חוצה לפירות וכדומה שמא ימצא לחוץ ורוחשים והפירי וכדומה אסורים אם פי' הש"ך והט"ז מיקל בקמח וכדומה דא"צ בדיקה כלל ואין נראה דטבע ריחוש המילוואן לרחוש ממקום למקום וא"כ קרוב לודאי שירחשו עי' פלתי:
לאחר יב"ח דתוך י"ב חודש אין מועיל צונני' וגם אין מועיל מים חמין דהתולע במותו ג"כ אסור כנ"ל פי' מת. וגם לפעמים טבע תולעת מבלי לזוז מהפרי והוא אדוק בו בתכלית האידוק ולא ירחוש בשביל מים צוננים והוא בעצמו אסור אפי לא יצא לחוץ דהוא מחובר אבל לאחר יב"ח אם אין טבע התולע לזוז מפרי פשיטא דמותר דאין כאן פירש ואי טבע לזוז וחיישינן דיפרו' לתבשיל א"כ אף על מי צוננים יפרשו ובשפיכת מי חמין לא סמכינין ביש הרבה תולעים רק אם ע"י מי צונן נתמעטו וא"כ הוי ס"ס ספק לא נשאר לאחר צוננין כלום ואת"ל דנשאר דלמא מת בחמין אבל זה אינו נכנס לספק דלמא לא הי' כלל דודאי יש במינים הללו:
אם לאו מותר הש"ך ואחרונים ס"ל בדבר דרחש מצוי אינו נכנס בגדר ספק דלמא לא הי' וא"כ הוי רק חד ספק דלמא נמוח ואסור ומילווין השכיחי' עיין לקמן סי' ק' דיש לצדד התירא:
ויש מי שאומר ותולעים שהם בפירות שעברו יב"ח א"כ חשש מחמת דלמא פירשו ורחשו דעת הש"ך להקל והנכון אתו.
מאכל דא"א להסר עובדא הי' במוכר שמכר רוזאני לאשה א' והיא עשתה ממנו מאכל ואח"כ מכר לאחרי' ג"כ ובדקוהו מה שביד המוכר ולוקחי' ושכולם הרחיש מילוואן ולא נודע אם גם רוזאני מה שהי' ביד האשה ג"כ מילווחן והתיר הרב ט"ז מס"ס ספק לא הי' ואת"ל היה שמא נימוחו עכ"ל. ובנה"כ ופר"ת השיגו ובאמת אם קרה מקרה כמו בזמנים שחם ביותר וא"כ הרחש מאוד מצוי אסור ואם לא הסכמתי בפלתי עם הט"ז דמותר בלי פקפוק:
אשה שנמצא ודעת מהרש"ל מבלי לסמוך בבדיקות הללו על נשים והרמ"א כתב דמנהג לסמוך עליהם ובאמת כעת יותר לסמוך על בדיק' נשים מאנשים שהם נמהרים ובעלי עסק אין משגיחי' כ"כ והחוש מעיד. ובאמת לאכל ירקות חי כגון סלא"ט וכדומה והרי כאן ספק תורה כי לא שייך בטול דיכול לבדוק פעמי' ושלש עד שימצא להתולע וא"כ ה"ל ספק תור' וח"ו להקל וקשה לי לומר להאמן לנשים או לאנשים מהירים במלאכתן. אבל במבושלי' יש לסמוך דהא אם בדקוהו עכ"פ מועיל בדיקתם להוציא מידי ודאי דיש שם רחש רק ספק וא"כ ה"ל ס"ס. נשאר לאחר בדיקה או לא נשאר ואת"ל נשאר דלמא נמוח. וגם לאחר בישול א"א להכיר התולע או להתירו ומהתורה בטל רק מדרבנן ברי' לא בטילה וא"כ יש להקל בשל דרבנן. וכך מנהגי מיום עומדי על דעתי מבלי לאכול ירקו' חי מסלאטין וכדומה על סמך בדיקת הנ"ל וכן נכון לכל בעל תורה כי רבת המכשלה:
להעמיד הדברים היינו שלימים אבל חתוכים לפעמים אינו מעמיד:
ויסננו ואין כאן ביטול איסור כיון דמסננין ומסיר האיסור
מותר לכתחלה שהקול והנדנוד רחיים מגרש כל תולע ואם יהיה שם תולעים מתים יהיה על הרוב נטחנים וכ"כ אותן שלא נתפרשו מתנועת הרחיים ויש לכתחיל' לטוחנן ברחיי' גדול דמי' משמיע קול גדול ולא רחיים דיד
אוסרין אותו מפני מראית עיין.
כי יש מתירין הוא הראבי"ה דס"ל דוקא בגדולי קרקע שייך פי' אבל בשר וגבינ' וכיוצא בו לא שיך פירש ופר"ח ערער דטעו בדברי ראבי"ה ולא דק ועי' פלתי דבררתי דברי ראבי"ה והבאתי ראיה מגמ' ולכן כל בעל נפש יחמיר לעצמו אבל אין למחות ביד הנוהגים היתר ויש להם יתד לתלות בו.