כרתי/יורה דעה/עב
דבולעו וכו' אע"ג דבדם בעין אינו שייך כבכ"פ מ"מ מהני לב שיע שיהי' כדין דם פליטה ככב"פ או דהדם מתייבש בתוך הלב ועי' פלתי נ"מ אם נפל על הלב בחוץ דלב שיע מהני לצד החיצון ועי' פלתי דהוכחתי עיקר משום שיע' ע"ש
בלי קריעה אסור דבבישול לא שייך שיע
עד שיהי' ס' אפי' נמלח והודח צריך ס' נגד הלב הואיל נמלח רק מצד א' וגם נגד חללו כי לא ידעי' כמה מחזיק חללו וע"פ דהעלתי בעוף משערין בשביל חללו כזית שהוא שליש ביצה:
וכו' ואינו מפורש דעת המחבר כשיש ס' אי אף הלב מותר דלא כתבו הרמ"א בלשון וי"א אבל באמת דעת מחבר ביש ס' להתיר גם הלב ודעת רמ"א דאסור. והטעם דאסור לא מחמת איסור דבוק רק דדם נתייבש בקרבו ואין יוצא חוצה כלל.
ויקלוף פי' אף שנתבשל עם הלב והחתיכה ס' אפ"ה צריך קליפה כיון דכבר נמלח עמו צריך קליפה:
וטוב לחוש אפי' אין דבוק מ"מ צריך קליפה והא דבכבד א"צ קליפה משום דלב הוי דם בעין וגם כבד הוי כולו דם ורחמנא שריא
ואין חילוק בין בשר וכו' פי' דבמליחה אין חילוק היכי דאמרינן בלב עצמו כבכ"פ ה"ה בבשר שעמו פר"ח
ואינו וכו' וברקנטי נתן טעם על פי סוד
אין עוף וכו' דאם אין בו ס' צריך צירוף לעוף לבטל הלב כי אף דל"ל להמחבר איסור דבוק מ"מ צירוף בעי לבטלו בס' אך הואיל דבעוף ודאי ס' א"כ א"צ עוד צירוף והלב בטל במיעוטו
כנגד וכו' אפי' אינו נמלח מ"מ הוי ס' ואווזא כשהופש' עורו אינו בחזקת ס'
וליכא ס' ודעת מהרש"ל דאם אין הלב דבוק בתולדה רק ע"י בישול נצטמק באיזה אבר ונדבק דעת מהרש"ל דהוי איסור דבוק והאחרונים אינם מסכימים וכן עיקר:
י"א דחנ"נ הטעם מפני שדבוק ממהרת לבלוע מאינך כך כתבו אחרונים אבל בראשונים דגזרינן דפעמי' אותה חתיכה לבדה בתוך הרוטב ויטריף לכן בעינן ס' באותו חתיכה לבד: