כרתי/יורה דעה/מב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

מרה שנקבה וכו' ואם אפשר לתלות בדבר מצוי תלינן כ"כ כל הפוסקים


והכבד סותמה הייינו סתומ' מעליא דאדוק בין כן משמע מלשון הרמב"ם ואם נקב הכבד להדא נקב טריפה כן מבואר בגמרא


נסרכה וכו' דאין סרכה אלא בריאה מיהו ביש בלא"ה ריעותא גם בזה יש להתיישב ע' לעיל ס"ס מ'


יטעמנו בלשונו ואף שלא נמצא כלום מהכוס עמש"ל בפלתי מזה כי צ"ע


ואם נאבד הכבד דעת עבודת גרשוני להתיר ועיין פלתי מ"ש מזה כי דעתי לחסור:


ואף עכשיו והא דמותר לטעום דבר איסור כתב הש"ך דרוב ניכר הטעימה בכבד וזה אינו ועיין בפלתי מ"ש מזה ומש"ע לא קשיא די"ל ע"י גוי קפילא. אבל נהוג עלמא נטעום בעצמו ובאמ' יש לתפש אצל טחול של עוף וסמוך לו ימצא על הרוב המרה קטנה עד למאוד ובחנם מטריפין תרנגולות הרבה


ואף עכשיו ואם כיס המרה קיים ונתרוקן הליחה בתוכו כתב הפר"ח בשם אהל מועד דכשר ועיין פלתי מ"ש מזה ראיה לניטל מרה טריפה:


יש להכשיר בבהמת ישראל אע"ג דרשב"א חוכך להחמי' עיין מ"ש בפלתי דלדידן כשר בלי פקפוק


שאין להם מרה עיין פלתי מ"ש בישוב הגהת הרא"ש.


מרה מ"מ בכבד בעינן זית במקום שראוי להיות מרה עיין פלתי מ"ש בסי' מ"א


ראשה חד עיין פלתי מ"ש ליישב דברי הב"י וטור ע"ש:


הוגלד פי המכה אם נפיחה מועיל במרה עיין מ"ש פלתי בזה ליישב קושית מהרש"א: