כרתי/יורה דעה/כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אסור לאכול לרמב"ם ד"ת והוא בלא תעשה לא תאכלו על הדם ואין לוקין משום דהוי לאו שבכללות ורש"י ס"ל רק איסו' דרבנן וקרא אסמכת' בעלמא ועיין פלתי מ"ש מה ראה רש"י על ככה


ממנה ואם שחט ונתנבלה בשחיטה עיין פלתי שהארכתי דלכ"ע אסור למכור הבני מעיים לנכרי. אבל אי לא נתנבלה תלוי בדעת הרמב"ם ורשב"א דלרמב"ם יש להחמיר למכור לנכרי ולרשב"א מותר. והמנהג כרשב"א כי לא ראיתי ולא שמעתי מעולם לדקדק בזה למכור לנכרי בני מעיים וכיוצא בזה. אף כי הוא חשש איסור תורה. ועיין פלתי שטרחתי ליישב דברי רמב"ם בסיום הסימן כתב הט"ז דין נשבר המפרקת ורוב בשר עמו והחוט קיים דכשר וקצת אחרונים פקפקו בזו ובפלתי הסכמתי עם הט"ז בכל אופן. גלל כן עוף הבא וצווארו עקום כאילו היה המפרקת נשבר ונתרפא בודקין ואם החוט בתוכו שלם ואין בו ריעותא ורקבון וכדומה הכל כשר ואם יש בו ריעותא טריפה דחיישינן לשבירת מפרקת או לפסוקת החוט:


עד שתמו' עיין פלתי דמותר למכור לנכרי בשר קודם שתמו' דלנכרי תיכף שרי: