כרתי/יורה דעה/יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

המקשה לילד בפשו' י"ל נקט המקשה אפי' החזיר ראשו וה"א דמחמת קישוי היה הוצאת הראש אבל לא הגיע עדין זמן לידה קמ"ל מ"מ כיון דהוצי' הראש הוי לידה:


ראשו ה"ה רוב פדחתו כן כתבו אחרונים:


ניתר בשחיטת עצמו ואפי' האם טרפ'


אפי' הוא מיעוט פי' שמיעו' אבר בבהמה וה"א דהוי ג"כ כילוד קמ"ל דלא דקיי"ל אין לידה לאברים:


דשחיט' עצמו מתיר ואע"ג דאמרו בשר בשדה כיון שיצא חוץ ממחיצתו אין לו תקנה וכאן הא יש לו תקנ' בשחיטת הולד הא ל"ק דכיון דנשחט הולד איגלי מילתא למפרע דלא יצא מעולם חוץ למחיצתו ופשוט:


מתיר הכל אבל אם נשחט האם ואח"כ יצא הולד אפי' דרך לידה מ"מ הוא כבר נשחט וא"י להתיר האבר היוצא:


הכל ואם הוציא אבר ואח"כ נשחט האם והיה טריפה שיש לול' שחיט' גם האב' מות' כאלו נולד קודם שחיטת אם פר"ח דלא כב"ח וע' פלתי שעשיתי לו סמוכים:


חציו רוב אבר דיצא מחצה על מחצה ובתו' מחצה שיצא הוא רוב היד וא"כ אם נשליך מיעוט היא שבפנים אחר רוב היד שבחוץ הרי כאן יציאת רוב איבעי דלא אפשטא ואזלי' לחומרא שלא יהי' שחיטת האם מתיר וכן להיפוך אם אח"כ נשחטה האם אמרי' אולי אינו כילוד וא"כ לא מהני תו שחיטה לולד דשחיטת אמו התירו ומה שבחוץ הכל טרפה:


רובו במיעוט אבר כתבתי בפלתי דרך משל בחוץ ו' זתים ומיעט מיד עולה ג' רביעי' זתים ובפנים עם רוב מיד חמשה זתים וחצי וא"כ אם נימא דמיעט מיד נשליך לבפנים לרוב יד הרי בפנים רובא ו' זתים ורביעי אבל השתא דזולת היד הוי רובא לא שדינן מיעוט היד לבפנים והרי מבחוץ רובא ופשוט: וזהו הוא בעי דאיפשטא: ודנין ביה בין להקל בין להחמיר:


החלב שלה אסור וה"ה למה דקיי"ל בן פקועה שבא על בהמה דעלמא וילדה דאותו ולד אין לו תקנה החלב של אותו ולד אסורה דהוי כחלב של טרפה דלא כב"ח דמדמה אותו לעיקר שחוטה דחלב מותרת הט"ז והש"ך:


כחלב טרפה שנתערב דעת הב"ח דאם לפי ראות עין בבהמה בכלל ס' נגד אבר היוצא מותר דמסתמא גם בחלב ס' ובטלה. והדרישה והט"ז אוסרים דלאו כל אברים שוים הם בהשפעת חלב אחד מרבה ואחד ממעט. והש"ך וכן פר"ח כתבו כיון דברוב ודאי נתבטלו רק ספק אי יש ס' ה' כעין נשפך דלקמן סי' צ"ח וע' פלתי מ"ש בזה דבלא"ה יש ס"ס וכדומה מ"ש מ"ל:


טרפה וכו' דלא תימא הוא רק כח בעלמא וה"ל זוז"ג ומותר קמ"ל דלא דהוא כעין איסור מעורב בהיתר ועיין פלתי:


בחלב כשירה עין פלתי שהעלתי אם האבר היוצא הוא שיכול לחתוך אותו מבהמה ולא יהיה נטרפת בכך אזי חלבה אסור דה"ל ביטול איסור לכתחיל' אבל א"א אזי מותר החלב אי יש לומר דיש כאן ספק כמ"ש הש"ך:


מן הטחול עיין מש"ל בסי' מ"ג באריכות:


אע"פ שהוא בתוך מעי' דכתיב אותה שלימה ולא חסירה ט"ז וש"ך ולא ידעתי דזהו ס"ד בגמ' אבל למסקנא חזר בו הגמ' וס"ל דמה דמותר הולד משום דכת' בהמה בבהמה ובהך תי' א"צ שום טעם דלמה אין ממה שגופי' מותר ועל קושי' א"כ ימירו בו תי' הגמ' תי' אחר להיות כי לא נ"מ לדינא קצרתי:


לא מיקרי שחיטה הוא איבעי דלא אפשט בגמ' כ"ה אחרונים והשיגו על העט"ז דנתן טעם דהוי כחלדה. ועיין פלתי דפלפלתי בזה דדעת תוס' דאין איסור רק משום שוחט בלילה ובדעבד מותר וצ"ע.


שחיטה וה"מ שהוציאו קודם שחיטת האם אבל לאחר שחיטת אם מתיר הכל: