כרתי/יורה דעה/טו
כ"ז שלא יצא לאויר עולם ויש בו משום שרץ ששורץ בתוך הקליפ' ואסור לשבור הקליפה להוציא האפרוח דהוי כנפל ועיין לקמן סי' ס"ו:
מותר מיד אפי' לא נפתחו עיניו והרבה מחמירין דדוקא נפתחו מיניו והב"ח מחמיר עד שיגדילו נוצה גדולה אשר רגילים העופות בהן ועיין לקמן סי' ס"ו:
שכלו חדשיו דהיינו ששמרו אותה ולא בא עליה זכר מן תחילת ט' חדשים בגסה ובדקה ה' חדשים:
וה' לדקה וכל חודש שלשים יום ואין יולדת למוקטעים ואע"פ שכתבו באה"ע דעכשיו הטבע משתנה בלידה לגבי בהמה אין לנו לחדש דבר מעתה רק כפי מאמר חז"ל והוא בגמ' דבכורות כ' ע"ש. ועיין שם ברש"י דכתב דימי לידה לבהמה רע"א יום ומזה למדנו דק"ל באשה יש שלשה ימי קליטה וא"כ האשה מתעברת לרע"ג יום ובבהמה החליט רש"י להתיר ברא"ע יום דאין שלשה ימי קלוטה גבי בהמה כלל וסגי ברע"א יום מן זמן שבא עלי' זכר ואז כלו חדשיו איקרי:
לא חיישינן שמא נתרסקו אפי' הי' לו קישוי לידה וגם א"י לעמוד ומכ"ש לילך מ"מ אין חוששין דלא מחזקינן ריעות' הרא"ש והר"ן:
שכלו לו חדשיו עיין פלתי שכתבתי לדעת מהרש"ל ורבני שפירא ברוקח דעתם דבכי ה"ג צריך לפרוס ע"ג קרקע:
חדשיו עיין פלתי שהעתקתי גם דברי הרמ"א בד"מ וש"ע א"ח דכל זה לכל ימות השנה אבל ביו"ט אסור לשחוט דלמא נמצא בו אחר שחיטה טרפות ושוחט בחנם בי"ט ועיין פלתי שבררתי דבריו באריכות מתוך סוגיי דגמ' וגם אף ביו"ט אם אין ריעות' שאינו יכול להפריס מותר וא"צ שיראה לעינים שמפריס ע"ג קרקע ע"ש.
אין סומכין כתב הט"ז ולא הוי ס"ס ספק כלו או לא כלו ואת"ל לא כלו דלמא שהה וכו'. ושגגה היה בכתיבתו דזה ודאי ליכא ס"ס דאם מצי אומר ואת"ל לא כלו תו א"י לומר דלמא שהה מה בכך אם לא כלו הרי הוא נפל גמור ולא יועיל שום שהיי'. רק להיפוך ספק שהה או לא שהה ואת"ל לא שהה דלמא כלו לו חדשיו וא"ש וע"ז תי' הט"ז דהכל בגדר שם אונס חד הוא דהספק אם הוא נפל או לא ויפה כתב ובחנם השיג עליו הש"ך בנה"כ. #(ט)
בגדיים וטלאים ואנן אין בקיאין בכלו חדשיו ולכן צריך תמיד שהיי'. ונתנו אחרונים סימן בשינים וקרנים: