כף החיים על אורח חיים כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
| כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים כג |

סעיף א[עריכה]

(א) סעיף א: מותר ליכנס וכו׳ אבל אם הוא נגרר על הקברות אסור משום לועג לרש וכו׳ — והטעם, מפני שנפשות המתים עומדות על קבריהם, כמו שכתב בשער המצות פרשת ויחי ובשער הגלגולים הקדמה ל"ז דף ע״ג ע"א, דאם לא כן לא שייך לחלק בין הציצית מכוסה או אינו מכוסה, דהא בלאו הכי המת מכוסה בקבר. אלא מפני הנפש העומדת שם למעלה על הקבר, כמו שכתבנו. ועיין שתילי זיתים אות ג׳:

אם לומד על קברו של מת לעילוי נשמתו, ליכא בזה משום לועג לרש, דהא לכבודו קעביד, עיין תוספות קמא דף ט״ז ע״ב ד"ה "שהושיבו ישיבה" וכו', ועיין פתח הדביר סימן ס"ה אות ד׳. וביורה דעה סימן שס"ז סעיף ג׳:

(ב) שם: אבל אם הם מכוסים מותר — וכן טלית קטן שלובשים תחת הבגדים, אין בו איסור משום לועג לרש ומותר ליכנס בו לבית הקברות, מפני שהוא מכוסה. בית יוסף. ב״ח, וכתב שכן המנהג. פרישה. עטרת זהב. מאמר מרדכי אות א׳, וכן כתב הברכי יוסף אות א׳ בשס תפארת שמואל דף מ׳ ע״ד (ותימא שהביא דין זה מן התפארת שמואל, ולא זכר שהוא בבית יוסף), והביאו שערי תשובה אות א׳. ועיין בדברינו לקמן סימן כ"ד סוף אות ד':

סעיף ג[עריכה]

(ג) סעיף ג: הנכנס תוך ד׳ אמות של מת או של קבר וכו׳ — אפילו קבר קטן יש לועג לרש, דשמא נשמת של אדם גדול הוא. אליה רבא אות ג׳, ויד אהרן בסימן מ״ה בשם מהרי"ט צהלון ז״ל, והביאו פרי מגדים באשל אברהם אות ב׳. וכתב: ומשמע קבר אשה, דבחייה גם כן פטורה, ליכא לועג לרש. ולחוש לגלגול זכר, כולי האי לא חיישינן, עד כאן לשונו, והביאו פתחי עולם אות ד׳. מיהו הרב משנה למלך בפרק י"ג מהלכות אבל דין ט׳ כתב, דגם באשה שייך משום לועג לרש יעויין שם, והביאו דברי מנחם בסימן מ"ה אות ג׳. ועיין פתח הדביר סימן מ"ה אות ג׳ שכתב, דגם מהריט"ץ כתב דיש באשה משום לועג לרש, אלא דהאליה רבא לא הביא כל דברי מהריט"ץ וגרם להפרי מגדים לומר היפך מהריט"ץ יעויין שם:

(ד) שם: הנכנס תוך ד׳ אמות של מת וכו׳ — ואפילו הוא חוץ לבית הקברות, בית יוסף. שתילי זיתים אות ה׳:

(ה) שם: דינו כנכנס לבית הקברות — ובבית הקברות עצמו, דווקא בתוך ד' אמות הוא דאסור, אבל חוץ לארבע אמות שרי. בית יוסף. שתילי זיתים שם. אבל האחרונים מחמירים אפילו חוץ לד' אמות, עיין אליה רבא אות ג׳, וכן כתב אשל אברהם. ועיין לקמן סימן ס״ה אות א׳:

סעיף ד[עריכה]

(ו) סעיף ד: במקום שנוהגים להסיר ציצית מטלית המת וכו׳ — משמע במקום שאין נוהגים להסירם אין קפידא אם הכתפים לובשים ציצית. והקשה המגן אברהם ס"ק ב וזה לשונו: צריך עיון, דהרי ביורה דעה סימן שנ״א כתב שמשימין ציצית בטלית של מתים, ואפילו הכי פסק כאן דאסור ליכנס לבית הקברות או לד' אמות של מת בציצית, והיינו כסברא הראשונה שכתב הרא״ש, ולמה כתב כאן בהיפוך? ויש לחלק וכו׳ עד כאן לשונו. ונראה לעניות דעתי לומר דסבירא ליה למרן ז"ל, דדווקא כשעשו למת ציצית חדשים ליכא למיחש משום לועג לרש, שגם הוא יש לו ציצית; אבל ההולך לבית הקברות איכא למיחש משום לועג לרש, ואפילו קברו אותו בציצית, דחיישינן שמא נרקבו או נתבלו. אחר כך ראיתי שכן כתב הרב פתח הדביר יעויין שם. ועיין פרי מגדים אשל אברהם אוח ב׳. ונה״ש:

(ז) שם: במקום שנוהגים להסיר ציצית מטלית המת וכו׳ — ומנהג יפה הוא לתת ציצית בתכריכין, כיון שרגילין במצוה מחיים, משום "והלך לפניך צדקך". ויש מפרשים שיש במדרש, שלכך נסמכה פרשת נסקל לפרשת ציצית, לומר שהמת חייב בציצית. נימוקי יוסף הלכות ציצית והביאו שתילי זיתים אות ו׳, ועיין פתחי תשובה ביורה דעה סימן שנ״א אות א׳. ומדקדקים להניח עליו ציצית כשר, והכל יודעים שהמתים חפשים מן המצוות, אך הוא לרמוז כי אנחנו מאמינים במה שאמרו ז"ל: הכסות שירד עם האדם לקבר יעלה עמו, שנאמר: "איש עולה והוא עוטה מעיל", ולכן כאשר יקום האדם לזמן התחיה יהיה לבוש טלית כשר. סולת בלולה בשם מקור חיים. והביאו שתילי זיתים שם:

(ח) שם: אם הכתפים לובשים ציצית איכא למיחש בהו וכו׳ — אלא אם כן ציציותיהם מכוסים. ר' זלמן אות כ׳. ובטלית גדול המיוחד לתפילה כתב הפרי מגדים באשל אברהם אות ב׳, אף הציצית מכוסים גם כן אסור משום לועג לרש, יעויין שם. מיהו השתילי זיתים אות ז׳ כתב דאפילו בטלית של מצוה סגי בכיסוי. וכן משמע בדרישה יעויין שם. וכן משמע מדברי ר' זלמן הנזכר, שכתב סתמא: אם ציציותיהם מכוסים ליכא למיחש:

אסור ליקח ספר תורה בזרועו בבית הקברות, אף שהוא במטפחת ואין קורא בו. בית יוסף יורה דעה סימן רפ״ב, אליה רבא אות ג׳, פתחי עולם אות ד':