כף החיים/אורח חיים/תקמט
(א) סעיף א: חייבין להתענות בתשעה באב וכו' — וארבעה ימי צומות האלו הרי הם מפורשים בקבלה (זכריה ח, יט): "צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי". צום הרביעי זה י"ז בתמוז, שהוא בחודש הרביעי; וצום החמישי זה תשעה באב, שהוא בחודש החמישי; וצום השביעי זה שלשה בתשרי, שהוא בחודש השביעי; וצום העשירי זה עשרה בטבת, שהוא בחודש העשירי, כמבואר במסכת ראש השנה דף י"ח ע"ב. וכן כתב הרמב"ם פרק ה' מהלכות תענית דין ד'. וכן כתב הטור. והגם דזה סברת רבי עקיבא, וקאמר שם בגמרא דרבי שמעון בן יוחאי אמר דאין אני אומר כן יעו"ש, כתב בית יוסף דהטור העתיק דברי רבי עקיבא משום דנהוג עלמא כוותיה. וכן כתב המגיד משנה על דברי הרמב"ם הנזכר, וכן הלכה. וכן כתב הרמב"ן בספרו תורת האדם בריש עניין אבילות ישנה, דהלכתא ומנהג כרבי עקיבא יעו"ש, והביא דבריו הברכי יוסף אות ג' יעו"ש. ולכן פסק כן בשלחן ערוך. וכן כתבו האחרונים:
(ב) ואלו הימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שארעו בהם, כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה, ויהיה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותם הצרות; שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב, שנאמר: "והתודו את עוונם ואת עון אבותם" וכו'. הרמב"ם שם דין א'. ולכן כל אדם חייב לשוב בתשובה ולפשפש במעשיו באלו הימים יותר משאר ימים, כיון שמפני כך היה התקנה:
(ג) שם: חייבין להתענות בתשעה באב וכו' — נקט תשעה באב ברישא, משום דחמירא ליה, ואף על פי שאינו לסדר חדשים ולא לסדר פורעניות. יד אפרים. וכן כתב משחא דרבותא דף ס"ט ע"ד. והביא דבריהם הרוח חיים אות ב', יעו"ש:
(ד) שם: חייבין להתענות בתשעה באב וכו' — דחמשה דברים אירעו את אבותינו בי"ז בתמוז וחמשה בתשעה באב: בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, ובוטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד (יש מפרשים אפוסטמוס הנזכר, ויש מפרשים דקאי על מנשה, כן הוא בירושלמי פרק ד' דתענית) צלם בהיכל. ובתשעה באב נגזר על אבותינו (דור המדבר) שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר, כדאיתא במסכת תענית דף כ"ו במשנה, ועיין שם בגמרא. ובשלשה בתשרי נהרג גדליה בן אחיקם, ונכבת גחלת ישראל הנשארת וסיבב להתם גלותן. ועשירי בטבת, שבו סמך מלך בבל על ירושלים והביאה במצור, כדאיתא במסכת ראש השנה דף י"ח ע"ב והרמב"ם פרק ה' מהלכות תענית דין ב', יעו"ש:
(ה) ומשמע מדברי הגמרא והרמב"ם הנזכרים דביום שלשה בתשרי עצמו נהרג גדליה בן אחיקם. מיהו רבינו ירוחם כתב דבראש השנה נהרג גדליה בן אחיקם, אלא שנדחה תעניתו ליום חול. והביא דבריו בית יוסף סוף סימן זה. וכן כתב הרד"ק בירמיה מ"ה ובזכריה ח' יעו"ש. וכתב הט"ז: ולפי זה היה נראה, דאם יש מילה בצום גדליה דאין בעל הברית מתענה עד הלילה, כמ"ש בסימן תקנ"ט גבי תשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, לפי שיום טוב שלו הוא. אלא דיש לחלק, דשאני התם דנראה לכל הדחייה בזמנינו, מה שאין כן בצום גדליה דפעם הראשון דחוהו וגזרו להתענות ביום ג' לעולם, יעו"ש. ובתשובת ראש יוסף מסיק להתיר כיון שאינו ביום שאירע בו. והביא דבריו אליה רבה אות ו' ושערי תשובה אות א'. אבל המאמר מרדכי אות ב' כתב עליו דאינו מוכרח. וכן כתב משנה ברורה בביאור הלכה דמדברי הריטב"א משמע (עיין לקמן אות ט') כהט"ז ודלא כראש יוסף יעו"ש. והמטה יהודה כתב דמהסוגייא דפרק קמא דראש השנה דף י"ט ע"א מוכח דלא נהרג אלא בג' בתשרי, והניח בצריך עיון יעו"ש. ועיין יד אהרן מה שכתב לתרץ בזה. אמנם בשער הכוונות דף צ"ב ע"ב בסופו כתב דבו ביום בג' בתשרי נהרג גדליה בן אחיקם, ונתן טעם בסוד לזה יעו"ש. ועל כן כיון שכן משמע פשט לשון הגמרא והרמב"ם, וכן כתב בשער הכוונות, וגם לדעת רבינו ירוחם כתב הט"ז דאין להקל, אם כן גם בעל ברית צריך להשלים עד הלילה כמו שאר שלשה צומות, וכן הוא המנהג. ועיין לקמן אות יו"ד:
(ו) שם: חייבין להתענות בתשעה באב וכו' — בארבע תעניות הללו אף על פי שטעה ואכל משלים תעניתו, כמ"ש לקמן סימן תקס"ח סעיף א', יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד:
(ז) מי שטעה ואכל בעשרה בטבת הורה אליו מהר"י סגל להתענות שני וחמישי ושני. דרשות מהרי"ל הלכות תענית, שיירי כנסת הגדולה בהגהות הטור אות ב'. ומשמע דעשרה בטבת הוא לאו דווקא, דהוא הדין שאר תעניות ציבור, אלא שהמעשה כך היה. וכן משמע מדברי מגן אברהם סימן תקס"ח ס"ק ד'. מיהו בתרומת הדשן סימן קנ"ו כתב דמי ששכח ואכל בי"ז בתמוז יותר מכזית דאין צריך לפרוע יום אחר תחתיו, דדווקא יום זה חובה ולא אחר ואי אפשר לתקן אשר עוות, אם לא שכוונתו להתענות לכפרה על עוותתו ושגגתו יעו"ש. וכן נראה דעת מגן אברהם סימן תקס"ח ס"ק ד', דאין צריך להתענות יום אחר אלא לכפרה יעו"ש. וכן כתב המאמר מרדכי שם ס"ק א'. וכן כתב אשל אברהם שם אות ד', דתענית ציבור אם רוצה אין צריך יום אחר, ואם לבו נוקפו יתענה לכפרה, אבל ודאי צריך להשלים תעניתו יעו"ש. וכן הוא דעת השלחן גבוה בסימן זה אות ג' להקל כדברי התרומת הדשן דאין צריך להתענות יום אחר, יעו"ש. וכן כתב הזכור לאברהם אות ת' דמדברי השלחן ערוך סימן תקס"ח סעיף א' מבואר דאין צריך כלל להתענות יום אחר, אלא שמור"ם כתב דיש מחמירים להתענות יום אחר. ומה שכתב מהרי"ל להתענות שני וחמישי ושני, כתב שם הזכור לאברהם אפשר דקאי למי שטעה ואכל כל היום ולא נזכר מהתענית כלל, אבל אם נזכר באותו יום והשלים תעניתו אפשר דגם מהרי"ל יודה דאין צריך שלשה ימים אפילו לכפרה, רק ביום אחד די יעו"ש. ונראה כיון דכמה פוסקים סבירא להו דאין צריך להתענות יום א' אלא לכפרה, אם הוא חלש וקשה עליו התענית יש לפדות תעניתו בלתת איזה דבר לעניים וזה תהא כפרתו. וכל זה בטעה או שגג, אבל אם אכל במזיד יש לומר דצריך להתענות שני וחמישי ושני לתקן עוותתו, אך אם הוא חלש וקשה עליו התענית יש לומר דיתענה רק יום אחד ויתן פדיון שתי תעניות צדקה לעניים. ויתבאר עוד מזה לקמן בסימן תקס"ח סעיף א בס"ד:
(ח) שם: חייבין להתענות בתשעה באב וכו' – ואפילו קטני קטנים אין להאכילם אלא לחם ומים. הרמ"ע בתשובה סימן קי"א, אליה רבה אות ז'. ולא נהגו כן. ברכי יוסף אות א'. ועיין לקמן סימן תק"ן אות ט':
(ט) חתן שאירע אחד מארבעה צומות הללו בחופתו, דעת בית דוד סימן תע"ו שלא יתענה, משום דסבירא ליה דיום טוב דחתן עדיף מיום טוב דמילה והוי כיום טוב של תורה שדוחה אבילות, יעו"ש. אמנם הריטב"א בפרק בתרא דתענית כתב: מסתבר דחייב להתענות, כיון דרגל שלו הוא רגל יחיד מדרבנן, ותעניות אלו הם דרבים, אתי אבילות דרבים ודחי רגל דיחיד; ועוד, דמקרא מלא דיבר הכתוב: "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי", עכ"ל. והביא דבריו פרי האדמה חלק ד' דף מ"א ע"ג. וכן משמע בתוספות עירובין דף מ' ע"ב יעו"ש, וכן הוא דעת המגן אברהם סימן תק"ן ס"ק ה'. וכן כתב בתשובת כתונת יוסף סימן ה', דחתן אם אירע בימי חופתו אחד מארבעה צומות יתענה, יעו"ש. וכן כתב מה"ר יהודה עייאש בשו"ת בית יהודה חלק יורה דעה סימן ל"א, דחתן שאירע אחד מארבעה צומות בחופתו אפילו צום גדליה יתענה, יעו"ש. והביא דבריו הברכי יוסף אות ב', וכן כתבו האחרונים:
(י) והוא הדין בעל ברית חייב להתענות בארבעה צומות הללו, ואפילו צום גדליה, כמו שכתבנו לעיל אות ה', יעו"ש. וכן כתב בית דוד סימן שמ"ז, דתענית של חובה והוא בזמנו, כגון תשעה באב ושאר תעניות, אין המילה דוחה אותו כלל אלא מתענה ומשלים, ותענית אסתר בכלל הזה אף על פי שאינו חובה משום דחשיב כחובה, יעו"ש. והביא דבריו הערך השלחן סימן תק"ן אות א', אלא שכתב דלפי טעם הריטב"א נראה לו להקל בתענית אסתר, יעו"ש. ומיהו דעת עיקרי הד"ט סימן כ"ט אות ג' להקל בתענית אסתר דווקא באם הוא דחוי. ודעת הזכור לאברהם אות ת' להחמיר אף בדחוי, וכתב שכן הורה הלכה למעשה יעו"ש. ויתבאר עוד מזה לקמן סימן תק"ן אות כ"ב וסימן תקנ"ט סעיף ט' וסימן תרפ"ו סעיף ב', יעו"ש:
(יא) שם: חייבין להתענות בתשעה באב וכו' — ביום התענית ישמור עצמו מכעס, ואם יש לו משא ומתן יעשה באמונה ובנחת ביותר. של"ה דף ר' ע"ב, אליה רבה סימן תקס"ח אות ח"י. ולא יאכל בלילה קודם התענית יותר מהרגל שלו, דאז לא יועיל התענית, שהרי אותו מותר שאוכל ישמור לו ביום התענית. קיצור של"ה, נוה שלום אות ב', אליה רבה סימן תקס"ג אות א', בגדי ישע סימן תקס"ד. ונראה דבאדם כחוש יש להקל לאכול יותר, כדי שלא יזיק לו התענית: