כל בו/כא
אמרו חכמים ז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו, שאלו מקמי רב יהודה גאון לענין תפילין קודם קריאת שמע, והשיב, כך שנו רז"ל הרוצה לקבל עליו מלכות שמים שלמה יניח תפילין ויקרא קריאת שמע מכלל דמלכות חסרה בלא תפילין, ועוד למה נסמכה ביאת הארץ לפרשת תפילין כך אמר הקב"ה עשו מצוה זו שבשבילה תכנסו לארץ ותזכו לחיי העולם הבא, ועוד שנו רז"ל קטן היודע לשמור תפיליו אביו לוקח לו תפילין, וכל שכן בן שלשה עשר שנה ויום אחד שחייב במצות, כתב הר"ם נשים פטורות מתפילין מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמה שהרי אין מניחין אותן בשבת ויום טוב ואם רצו להניח אין שומעין להן מפני שאינן יודעות לשמור עצמן בנקיות ע"כ, ועוד שנו חכמים ליום הדין אם יש לו לאדם מחצה עונות ומחצה זכיות ובאותה מחצה עון תפילין, מכריע לחובה, ואם במחצה זכיות זכות תפילין, מכריע לזכות, ואם לחשך אדם לומר תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים הכי פירושא ההוא בשעת השמד אם ירצה לסמוך אנסא צריך גוף נקי שלא ישן בהם ולא יפיח בהם, ושאם לא כן תמה על עצמך והלא ספר תורה גדול בקדושה ובטהרה שיש בו כמה פרשיות וכמה שמות, ואתה פותח בו וקורא, קל וחומר תפילין שמכוסין בעורותיהן, וקריאת שמע הכתובה בתפילין כל ישראל קורין אותה בכל יום, ועוד שנו חכמים פושעי ישראל בגופן נידונין בגיהנם שנים עשר חודש, ומאן נינהו פושעי ישראל בגופן, קרקפתא דלא מנח תפילין, אמנם מי שנמנע מהם מיראתו שלא יכול לנקות את עצמו ולכבד המצוה אין זה בכללן, ועוד שנו כל שאינו מניח תפילין עובר בשמנה עשה, ועוד שנו מאי דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך מכאן שהוקשה כל התורה כולה לתפילין, ועוד שנו כל הרגיל בתפילין מאריך ימים שנאמר וה' עליהם יחיו.
וכל הטמאין חייבין בתפילין כטהורין, וכל הפטור מקריאת שמע פטור מתפילין, והר"ם כתב ועל הבחורים ששאלת אשר מהרהרין אפילו בשעת קריאת שמע לא יניחו תפילין, ואפילו חולה מעים אסור להניחם, וכל מי שאינו יכול לשמרן שלא יפיח בהם אסור, כל שכן שלא ינהג בהם קלות ראש בתאות נשים ע"כ, חולה מעים ומי שאינו יכול לשמור נקביו אם לא בצער פטור, מצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו פטור, שהמניח אסור להסיח דעתו מהם, וחייב אדם למשמש בהם כל זמן שהם עליו שלא יסיח דעתו מהם שקדושתו גדולה מאד, לפיכך אסור לישן בהם אפילו שינת עראי אם לא יניח עליהם סודר ולא תהיה עמו אשה, היו בראשו ובגדו עליהם ישן בהם שנת עראי כדי הלוך מאה אמה, היו תפילין כרוכין בידו ישן בהן שנת קבע, ואינו אוכל בהן אלא אכילת עראי ואם נכנס לסעודת קבע חולץ ומניחן על שלחנו עד שיטול ידיו ואח"כ יניחם ויברך עליה כל זמן הנחתם אפילו חולץ ולובש כמה פעמים ביום, ומברך על המזון והוא לבוש בהן.
הוצרך לבית הכסא או אפילו להשתין מים חולץ תפיליו ברחוק ד' אמות וגוללן כמין ספר תורה ואוחזן בימינו כנגד לבו, ויזהר שלא תצא רצועה מתחת ידו טפח, ונכנס ועושה צרכיו, וכשיוצא מרחיק ד' אמות מבית הכסא ולובשן, שכח ונכנס בבית הכסא והוא לבוש תפילין מניח ידו עליהם עד שיגמור עמוד ראשון, ולא יפסיק בו מפני שסכנה הוא לו, ואח"כ נכנס ועושה צרכיו, ולא יכנס בבית המרחץ במקום שבני אדם עומדים ערומים והוא לבוש תפילין, וכן לא יהלך בבית הקברות ואפילו בתוך ד' אמות של מת והוא לבוש תפילין, ואפילו בתוך ד' אמות של קבר צריך לחלצם.
ולא ילבש אדם תפילין והוא ערום עד שיכסה ערותו וילבש בגדיו, ולא ישא משוי על ראשו והם עליו ואפילו מטפחת לא ישים על ראשו והם עליו, אבל צונף הוא את מצנפתו על תפילין, בית שיש בו תפילין וספרים מונחין שם אסור לשמש מטתו בו עד שיוציאם או יניחם בכלי ויניח הכלי בתוך כלי אחר שאינו כלין, אבל בכלי שהוא כלין אינו מועיל אפילו עשרה כלים ככלי אחד חשובין, ואם מונחין בתיבה בלא כלי, פריש סודרא על התיבה, מותר, וכל זה בספר תורה ותפילין, אבל בשאר ספרים ובחומשין שלנו כתב ר' יהודה דמסתברא שאין להחמיר כל כך, ואם הניח כלי התפילין בתוך כלי אחר, מותר להניחן תחת מראשותיו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו כדי לשמרן, ואפילו אשתו במטה.
קדושת תפילין גדולה מאד שאפילו הכלי שהכינו להניחן בו אם הניחן בו נתקדש, ואסור להשתמש בו חול, ואסור לתלותן בין ברצועה בין בקציצה כתפלה עצמה, אבל תולה הוא את הכיס שהן מונחין בו, וכל מי שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה שהרי בד' פרשיות צוה על התפילין של ראש ועל של יד הרי שמנה.
וזמן הנחתן ביום משיכיר איש את רעהו ברחוק ד' אמות עד שתשקע החמה שנאמר: ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה, וכתב הר' יצחק ז"ל המשכים לצאת לדרך ומתירא שמא יאבדו מניחן בראשו וכשמגיע זמן הנחתן ממשמש בהן ומברך, והר' פרץ ז"ל אמר אתיא למאן דאמר לילה לאו זמן תפילין, אבל למאן דאמר לילה זמן תפילין כדקיימא לן, אם כן השכים לצאת לדרך קודם ליום מניחן ומברך עליהן מיד, עוד נראה דאפילו בלא חששא דשמא מותר להניחן לכתחלה קודם היום בהשכים ויוצא לדרך דליכא למיחש שישן כיון שהשכים לצאת, והר' שמשון כתב דהכי נמי אמרי בציצית אף על פי שיש לחלק, והריא"ף ז"ל אמר משמע מזה דלילה לאו זמן ציצית, ולפי מה שפסק בתוספתא דכסות יום חייב אפילו בלילה, אם כן גם בציצית יוכל לברך קודם היום.
ואין מניחין אותן בשבתות וימים טובים שנאמר: והיה לך לאות יצאו שבתות וימים טובים שהן עצמן אות, וכתב הר' יצחק ובחולו של מועד יש לספק, וטוב להניחן בלא ברכה.
וכשהוא מניחן מברך להניח תפילין, ומניח של יד שמאל דכתיב: על ידכה יד כהה, והאטר יד ימינו מניחן בימין לפי שהיא שמאלו, וכתב הר' יצחק והשולט בשתי ידיו מניח בשמאל כדרך כל אדם, אבל השולט בשמאל לגמרי מניחן בימין, והריא"ף ז"ל כתב שאם הוא שולט בשתי ידיו מניחן בשמאל כדרך כל אדם וכן אמר רבינו יחיאל מפרי"ש, וכשהוא מניחן בשמאל קושרן ומהדקן בימין, והיכן קושרן ומניחן בשמאל על הקבורת והוא הבשר התפוח שבין פרק הכתף ובין פרק הזרוע שקורין קוברי, נמצא כשהוא מדביק מרפקו לצלעיו תהיה התפילה כנגד לבו, לקיים מה שנאמר והיו הדברים האלה על לבבך, והרי"ף ז"ל כתב שאין כל אותו הפרק כשר כי החצי של צד האציל שקורין קוברי כדאיתא בשמות רבה, ואחר כך יברך על מצות תפילין ומניח של ראש ולא ישיח בנתיים, ואם שח בנתיים מברך על של ראש שתים להניח ועל מצות תפלין, כך נהגו רבני צרפת וחכמי קטלוני"א, וכן כתב הרב בעל העטור ז"ל, ורבינו תם והרי"ף ז"ל כתבו שאם לא שח בנתיים די לו בברכה אחת, ואם שח מברך על של ראש על מצות תפילין, והרמב"ם ז"ל כתב וזה לשונו: תפלה של ראש אינה מעכבת של יד ושל יד אינה מעכבת של ראש שהן שתי מצות זו לעצמה וזו לעצמה, וכיצד מברכין עליהן על של יד מברך להניח, ועל של ראש על מצות, במה דברים אמורים כשהניח אחת מהן, אבל אם הניח שתיהן מברך ברכה אחת להניח, וקושר של יד תחלה ואח"כ מניח של ראש עכ"ל.
וכשהוא חולצן חולץ של ראש ואח"כ של יד, וכתוב בירושלמי כשהוא חולצן מברך בא"י אקב"ו לשמור חקיו אתיא כמאן דאמר בחקת תפילין הכתוב מדבר, אמנם לא נהגו בברכה זו כלל, ומניח לתוך כלי של ראש תחלה ואח"כ של יד, כדי שיפגע של יד תחלה כשירצה ללבשן, שאם יפגע לשל ראש תחלה יהיה צריך להניחן, ואין לאדם להניח מצוה הבאה לידו ויתעסק במצוה אחרת, ונמצא שיצטרך להניח של ראש בידו ולהוציא של יד לקשרו שאין מניחין של ראש תחלה, לפיכך צריך להניח בתוך הכלי של יד למעלה כדי שיפגע בהן תחלה, והעושה תפילין מברך אקב"ו לעשות תפילין.
וצריך לכתוב על עור בהמה טהורה, וצריך עבוד לשמה, וכותבין בגויל במקום שער, ובקלף במקום בשר, וצריך לשרטט מארבעה רוחות, אבל בין שטה לשטה אין צריך, והכותב צריך שיוציא התיבה בשפתיו קודם שיכתבנה, וכשהוא כותב השם אפילו המלך שואל בשלומו לא יפסיק ולא ישיבנו, ולא יטביל הקולמוס בדיו באמצע השם, ואם צריך בדיו יקח באותיות שלפניו, ואם דלג אפילו אות אחת אין תולין אותה, כדאמרינן במסכת סופרים תולים בספרים ואין תולין בתפילין ובמזוזות, וצריך להזהר בכל האותיות שיהיו מוקפות גויל וצריך להזהר בצורת האותיות שלא תדמה הב' לכ', ולא הכ' לב', וג' לנ', ונ' לג', וכן כל כיוצא בהן עד שירוץ הקורא בהן.
כיצד כותבין התפילין של ראש כותבין ארבע פרשיות של ארבע קלפין וגוללין כל אחד ואחד לבדו ומניחין אותה בתוך ד' בתים שהם מחוברין בעור אחד, ושל יד כותבין ד' פרשיות בד' דפין של קלף אחד וגוללו כמין ספר תורה מסופן לתחלתו ומניחן בבת אחת, ונהגו הסופרים כותבי תפילין לכתוב על כל פרשה ופרשה מתפילין של ראש בד' שטין, ואלו הן ראשי שטין של כל פרשה ופרשה, פרשה ראשונה, וידבר, מזה, הזאת, עשה, פרשה שניה, והיה, וכל פטר, ה' ממצרים, לה' כל, פרשה שלישית, שמע, נפשך, לבניך, על ידך, פרשה רביעית, והיה, עשב, לא תתן, בניכם, ותפילין של יד כל פרשה כותבין אותה כ"ז שטין, ואלו הן ראשי שטין של כל פרשה, פרשה ראשונה, וידבר, את היום, הוציאך, לתת לך, חג, ההוא, תורת, פרשה שניה, והיה, רחם, בשה, לאמר, כי הקשה, בהמה, לאות, פרשה שלישית שמע את, והיו, לבבך, ובלכתך, ידך, מזוזות, פרשה רביעית, והיה, ובכל נפשכם, ואכלת, ה' בכם, אשר ה', בין עיניכם, ביתך.
וצריך להזהר במלא וחסר עד שיהיו ארבעתן כתובות כמו שכתובות בספר תורה הבדוק, ושאם כתב בחסר מלא פסול עד שיסיר היתר, ואם כתב במלא חסר פסול ואין לו תקנה, ואלו החסרות והמלאות שיש בד' פרשיות אלו, ראשונה, קדש לי כל בכור מלא, זכור מלא, בחזק חסר, הוציא מלא, יציאם חסר, יביאך מלא, והאמרי חסר, והיבוסי מלא, לאבתיך חסר, העבדה חסר, מצת חסר, השביעי מלא, מצות מלא, שאר חסר, גבלך חסר, בעבור מלא, תורת מלא, הוצאך חסר יו"ד, החקה חסר, למועדה מלא. שניה, יבאך חסר יו"ד, ולאבתך חסר, חמר חסר, בכור מלא, בחזק חסר, הוציאנו מלא. ויהרג חסר, בכור מלא, מבכר חסר, ועד בכור מלא, זבח חסר, וכל בכור מלא, לאות מלא, ידכה כתוב בה"א, על טוטפת חסר ו"ו אחרונה, עיניך מלא, בחזק חסר, הוציאנו מלא. פרשה שלישית, שמע ע' של שמע גדולה, מאדך חסר, לבניך מלא, בביתך חסר יו"ד שניה, ובקומך מלא, לאות מלא, ידך בלא יו"ד שניה, לטטפת בלא ווי"ן, עיניך מלא, מזזות חסר ו"ו ראשונה, ביתך חסר י' שניה, ובשעריך מלא. פרשה רביעית, והיה אם שמע חסר, מצותי בו"ו אחת, יורה מלא, ומלקוש מלא, ותרשך חסר ו"ו, והשתחויתם מלא, הטבה חסר, נתן חסר, אתם חסר, לאות מלא, לטוטפת חסר ו"ו שניה, עיניכם מלא, אתם חסר, ביתך בלא יו"ד שניה, ובשעריך מלא, לאבתיכם חסר ו"ו.
ואלו הן האותיות המתויגות שבארבע פרשיות אלו פרשה ראשונה יש בה אות אחת בלבד והוא מ' סתומה של מימים ועליה ג' זיינין, פרשה שניה יש בה ה' אותיות וכל אחת מהן ה' ועל כל מחמשתן ד' זיינין, ואלו הן, ה' של ונתתה, ה' ראשונה ואחרונה של הקשה, וה' של ויהרג, וה' של ידכה, פרשה שלישית יש בה ה' אותיות, ואלו הן, ק' של ובקומך, יש עליה ג' זיינין, וק' של וקשרתם יש עליה שלשה זיינין, וטית טית ופ' של לטטפת על כל אחת משלשתן ד' זיינין, פרשה רביעית יש בה ה' אותיות, ואלו הן, פ' של ואספת יש עליה ג' זיינין, ת' של ואספת יש עליה זיין אחת, ט' ט' פ' של טטפת על כל אחת משלשתן ד' זיינין, כל האותיות המתויגות י"ו אם לא עשה התגים או הוסיף וגרע בהן לא פסל.
ואין כותבין בנקב, ואם תוכו בחלל האות כשר, וצריך להניח גליון מלמעלה ומלמטה כמלא אטבא דספרא, ושערו הגאונים כמלא אחיזת חצי צפורן, וכן בסוף, אבל בתחלה היה מצריך הר' יצחק בר' שניאור כדי לגול כל ההיקף, והשטין יהיו שוות ולא יהיו אחת קצרה ואחת ארוכה אלא שוות, ואין כותבין ג' אותיות חוץ לשטה.
וצריך לכרוך שער בהמה טהורה על כל פרשה ופרשה, ויש כורכין אותן במטלית ואחר כך כורכין בשער בהמה על גביו דהכי איתא בירושלמי בפ"ק דמגילה הלכה למשה מסיני שיהיו כתובין בעורות, ובדיו, ומסרגלין בקנה, וכורכין בשער, ונוטלין במטלית, ודובקין בדבק כקרע של ספר תורה באמצע יריעה, ותופרין בגידין יריעה בחברתה, ואין סברא להקפיד בכריכת המטלית אם יהיה קודם כריכת שער או אחריו, ויש שמקפידין שאין כורכין אותן אלא בקלף כשר.
וסדר כתיבתן כאשר הן כתובין בתורה, קדש, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמע, וכתב הר"ף ז"ל ובשל ראש שהן ארבעה קליפין חתוכין אין לחוש בסדר כתיבתן, וכן דעת רבי שמחה בשם ר' יחיאל ז"ל, מיהו נהגו גם כן להקפיד כותבי תפילין.
ובהנחתן בבתים של ראש, נחלקו בו אבות העולם, כי רש"י ושמושא רבא והרמב"ם ז"ל כתבו סדר הנחתן כסדר כתיבתן בתורה, והר' שרירא גאון ז"ל ורבינו האי גאון בנו ור"ת ז"ל כתבו, קדש, והיה כי יביאך, מימין הקורא, וחוזר ומתחיל בשמאל, שמע, והיה אם שמע, נמצא השיני"ן מבחוץ וההויות באמצע, ומכל מקום בתפילין של יד לא נחלקו, והר"ף ז"ל כתב מיהו מדקאמר במנחות מי שיש לו שני תפילין תולה עור על אחד מהן כדי לעשותן של יד משמע דגם ביד הוי סדר כתיבת פרשיות כשל ראש ההויות באמצע, וכן פירש ר' ברוך ז"ל רק שיכתוב כסדר כתיבתן בתורה, וכתב הר' יצחק ירא שמים הרוצה לצאת ידי כולם יהיו לו שני תפילין של ראש ויניחן בבת אחת, ויבטל בלבו אותן שאינן עשויין כתקון חכמים, ויברך על מצות תפילין, כי מקום יש בראש להניח שתי תפילין, וזהו ממקום שמתחיל להשעיר עד חצי שפוע הראש זהו מקום הנחת תפילין בראש מן על הקדקוד שהוא סוף השער שכנגד הפנים והוא המקום שמוחו של תינוק רופס, וצריך לכוין אותו באמצע כדי שיהיה בין העינים לקיים מה שנאמר ולטוטפות בין עיניך, ויהיה הקשר בגובה העורף שהוא סוף הגלגולת, וצריך רצועות שחורות גם עור הבתים נראה שצריך שיהיה שחור. ואמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני, וכתב בשמושא רבה שתי שיני"ן הן אחת בימין ואחת בשמאל, ואמניח קאי, של ימין מג' ראשין, ושל שמאל מד', וה"ר יצחק בה"ד זצ"ל אמר כי שי"ן של לוחות דהויא מן החקיקה וכן היא נעשית מקטמי העור, ואמרינן פרק הקומץ צריך שיגיע חריץ למקום תפר, פירוש אותן חריצין שהשי"ן נעשית מהן, ויש אומרים חריץ שבין בית לבית, וא"ר חנינה אמר רב תיתורא של תפילין הלכה למשה מסיני, פירוש מושבן של בתים, ומעברתא נמי אמרינן הלכה למשה מסיני, זהו מקום שעוברין בו הרצועות, ופרש"י שעשוין מעור הבתים שכופלין בו הבתים ועושין ממנו תתורא ומעברתא, ויש שעושין אותה מעור אחר, ויש מפרשים מעברתא עור שנותנין על בית שבזרוע, ותניא תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני, ואמר רב בתפרן ובאלכסון שיהא התפירה מרובעת ויהא בה אלכסון גדול תרי חומשי על האורך, ויש מחמירין גם בעור הבתים שיהיו מרובעות. ומנין התפירות יש בשמושא רבא שנים עשר, ואם עשה י"ד או י' אין קפידא, ויש מחמירים להעביר חוט התפירה בן הבתים, ונראה שאין צריך.
פרק הקומץ בעי, רצועה שנפסקה מהו למתפרה ומעייל לגאו אמר ליה פוק חזי מאי עמא דבר, ופריש רש"י לחומרא לאסורא, ורבינו תם פירש להקל, כמו בכל התלמוד בהאי לישנא, והכי קאמר נמי בירושלמי רבי אמי אפסיק ליה גידא דרצועתא ושרון ליה, הדר אפסיק ליה תנינות ושרון ליה, ולא מן אוליפנא, ויש מפרשים ההיא בגיד התפירה, ואורך הרצועה דימינא עד סבירא דשמאלא עד חזיא, יד זרועא עד אצבע צרדה, ורוחב הרצועה פחות משעורה ויתר על חטה, וכתב הר"ף ז"ל אם רחבות יותר משעורה אין לחוש, וקשר של תפלין הלכה למשה מסיני אמר רב ונוייהן לבר, פירוש נוי של קשר ונוי של רצועות, אין לוקחין תפילין אלא מן המומחה, ואם לקחן בודק שנים של ראש ואחד של יד, או להפך, ואין צריך עוד בדיקה אפילו לקח מהם הרבה, מצוה גדולה יש בתפלין, שהן אות כמו מילה ושבת ומזכירים לאהוב הקב"ה, בתפילין של יד לאהבה בכל לב שהם כנגדו, ובשל ראש לאהבה בכל נפש שהם כנגד עקרו של נפש, ומקיים שמנה עשה ומאריך ימים שנאמר למען ירבו ימיכם.