כל בו/עח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן עח
[עריכה]עח. דין הלכות יבום
מצות עשה ליבם יבמתו כדכתיב יבמה יבא עליה. אם הוא אח מן האב לאותו שמת והיו בעולם שעה אחת יחד. ומצוה בגדול ליבם לא רצה הולכין אחר הגדול אחריו והכונס יבמתו זכה בנחלה.
וצריך שלא יהיו לו בנים לאותו שמת. אבל אם היו לו בנים או בני בנים אפילו ממזרים פטורה אשתו מן היבום אבל יש לו בנים משפחה ונכרית אין קרויין בנים וכן לענין זקוקה אפילו האח ממזר זקוקה אבל אם הוא משפחה ונכרית אינה זקוקה. אמנם בשפחתו נחלקו כי י״א שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומסתמא דנין להחמיר. כך כתב הרי״ף ז״ל.
וגרים שנתגיירו ועבדים שנשתחררו אין להם אחוה לעולם כלל. והכונס יבמתו אם רצה לגרשה בגט ולהחזירה רשאי.
ומי שהניח אשתו מעוברת והפילה לאחר מותו תתיבם. והר״ף ז״ל כתב מיהו היכא דאיכא לספוקי אם כלו לו חדשיו אפילו ילדתו מת אסור להתיבם וחולצת ולא מתיבמת. וצ״ע בספר המצות גדול ובספר הרי״ף ובספר הרמב״ם ז״ל ע״כ. ואם ילדה ויצא לאויר העולם אפילו מת בשעה שנולד אמו פטורה מן החליצה ומן היבום. וכתב הר״ף ז״ל וזה לא מתוקם כ״א בקים ליה שכלו לו חדשיו וליכא למיקם עלה דמלתא כ״א דפרש מינה ליל טבילתה ושוב לא היה עמה עד אחר לידה ולפיכך אין לפוטרה מחליצה היכא דמת הולד כ״א מת דוקא לאחר שלשים עד כאן. ואם מת בתוך שלשים יום בין שמת מחולי בין שנפל מן הגג הרי זה ספק בר קיימא ולפיכך אמרו חולצת ולא מתיבמת כדאיתא פרק החולץ.
אמר רב הונא מדברי סופרים לא יבא על יבמתו עד שיקדש אותה בפני שני עדים כשרים בפרוטה או בשוה פרוט׳ וזה הנקרא מאמר ואין המאמר קונה ביבמה קנין גמור.
וכשם שאין האשה מתקדשת אלא לרצונה כך אין עושין בה מאמר אלא לרצונה ומדעתה. קטנה מן הארוסין אין עושין בה מאמר אלא מדעת אביה. וכשם שמקדש יבמתו כך יש לברך ברכת נשואין וכותבין לה כתובה כדין כל נושא אשה. ואם בא על יבמתו ולא עשה בה מאמר קונה קנין גמור ליחוד ולקדש ואין מכין אותו מכת מרדות וכותב לה כתובה ואסורה.
היבמה להנשא לשוק שנאמר לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר. ואם נשאת היבמה בעלה לוקה עליה כשבא עליה ומוציאה בגט ואסורה ליבם אך חולצת ומותרת לאחרים אך אם נתקדשה מותרת לזה שקדשה אחר חליצת היבם או ליבם אחר שנתן לה זה גט.
שנינו הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון בין היתה ערה בין ישנה בין בא עליה כדרכה בין שלא כדרכה בין הערה בין גמר בה ביאתו קנה. בד״א כשנתכון לבעול אבל נפל מן הגג ונתקע בה או שבא עליה כשהוא ישן או שכור ולא הכירה לא קנה.
אמרי׳ בפ׳ האומר האומר זה בני או שהיה אומר שיש לו בנים אף על פי שהוא מוחזק בלא בני׳ הרי זה נאמן ופוטר את אשתו מן החליצה ומן היבום אמר יש לי אח או זה אחי אין לאסור את אשתו ולהניחה זקוקה ליבם כיון שהוא מוחזק בלא אחים שהרי זה מתכוין לאוסרה לאחר מותו.
עוד מסקינן התם שאם היה מוחזק שיש לו אחים ואמר בשעת מיתתו אין לי אינו נאמן וכן אם אמר על מי שהוחזק אח ואמר אין זה אחי אינו נאמן.
מי שזנה עם האשה בין פנויה בין אשת איש ונתעברה ואמרה זה העובר ממנו ואפילו הוא מודה לה אף על פי שהוא בנו לענין ירושה הרי זה ספק לענין יבום משום דכשם שזנתה עם זה זנתה עם אחר מאין נודע הדבר שהוא בנו ודאי והרי אין לו חזקה וספק הוא ולהחמיר דנין וחולצת ולא מתיבמת.
נאמן עד אחד להעיד על האשה שמת בעלה ומתיבמת על פיו ולהשיאה על פיו או שמת יבם או שנולד לו בן לבעלה להתירה לזה ואפילו עבד או שפחה או גוי משיחין לפי תומם.
והר״ף ז״ל כתב במקומות הללו נוהגין לחלוץ ולא ליבם באשכנז נוהגין ליבם. ובענין כפיה אין ליבמה כל בבית כופין לחלוץ ואם עשירה היא נהגו לעשות פשרה מן הממון ולתת ליבם עד כאן.
מעידין במיתת יבם כמו שמעידין באשת איש להתירה אבל היא עצמה אף על פי שהיא נאמנת לומר מת בעלי אינה נאמנת לומר מת יבמי.
ת״ר יבמה בתוך שלשה חדשים נזונת משל בעל מכאן ואילך אינה נזונת לא משל בעל ולא משל יבם עמדה בפני ב״ד וברח נזונת משל יבם. והר״ף כתב ואפילו ברח מחמת אונס כדפירש רבינו תם ע״כ.
נפלה לפני יבם קטן ודאי אינה אוכלת משל יבם משל בעל מהו נחלקו בה רב אחא ורבינ׳ חד אמ׳ נזונת וחד אמר אינה נזונת והלכה אינה נזונת דמן השמי׳ קנסוה והא דאמרי׳ דיני בורח רוצה לומר דוקא כשנתרצה ליבם וברח אבל לא נתרצה לחלוץ ולא ליבם אין נראה שבענין זה היו מתקנין להם מזונות משל יבם. והר״ף ז״ל כתב וצ״ע ודוק׳ ברח אבל לא ברח כיון שישנו בפנינו ונתרצית ליבם בשביל מעוט אין נראה שמתקנין לה מזונות.
אסור ליבם לישא קרובות זקוקתו כגון אמה או בתה עד שתתיבם לאחד מן האחי׳ או שיחלצו ותסיר זקיקתו מעליה ויכול אחרי כן לישא כל קרובותיה אף על פי שכלן אסורות על אחיו עד שיחלוץ או ייבם.
ראובן שהיה נשוי שתי נשים והיתה אחת אסור׳ על שמעון באסור ערוה ומת ראובן ונפלו לפני שמעון ואין שם אח אלא הוא פטור מן החליצה ומן היבום. ואם היתה אסור מצוה או אסור קדושה חולצת ולא מתיבמת איזהו אסור מצוה שניות מדברי סופרים אסור קדושה כל חייבי לאוין: