כל בו/לד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< · כל בו · לד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן לד[עריכה]

לד. דין ערובי תחומין

היוצא חוץ לתחום המדינה שלשה פרסאות לוקה מן התור׳ שנאמ׳ אל יצא איש ממקומו כלומ׳ חוץ למחנה ישראל והוא היה י״ב מילין שהן שלשה פרסאות. ומדברי סופרים אין לו לילך חוץ לאלפים אמה חוץ לעיר נמצאת למד שמותר לילך בכל העיר בין גדולה בין קטנה וחוצה לה אלפים אמה ואפי׳ אינה מוקפת חומה.

כתב ה״ר מאיר אדם שמודד אלפים אמה לתחום שבת יש למדוד דרך הלוכו אם אין שם אלא אלפים אמה בצמצום אין לסמוך על זה וללכת כולן שמא יש יותר כי מן הדין אין לה לאמה כי אם ו׳ טפחים והטפח ארבע גודלין. והגיה הר״ף ז״ל מיהו לפירוש ר״ת אין לחוש דפרוש אלפים אמה שאמרו הן ואלכסונן עכ״ל.

וכל בית דירה היוצא מן המדינה כגון בין הכנס׳ ויש בו דירה לחזני׳ ובית עבוד׳ זרה שיש בו דירה לכומרים ואוצרות שיש בהם בית דירה ושלש מחיצות שאין בהן תקרה ויש בהן ארבע אמות על ארבע אמות והקבורה והגשר שיש בהן בית דירה והבורגנין ובית הבנוי בהן ובית מחיצות שיש עליהן תקרה ומעזבה ומערה שיש בנין על פיה ויש בה דירה כל אלו שהיו בתוך שבעים אמה ושירי׳ מצטרפין עמה.

וכשמודדין אלפים אמה מודדין מאותו הבית וחוצה ורואין כאלו הוא מתוח על פני כל המדינה ומודדין חוץ לאותו החוט אלפי׳ אמה. היה בית קרוב למדינה בשבעי׳ אמה ושירים ובית שני סמוך לזה בשבעי׳אמה ושירי׳ וכן עד מהלך כמה ימים הכל כמדינ׳ אחת ומודדין חוץ לבית האחרון אלפים אמה ובלבד שיהיו הבתים של ד׳ אמות או יתר. היו שם עירות הסמוכות בתוך מאה וארבעים אמה ואחת ושליש כדי שיהיה לכל אחת ע׳ אמה ושירים נעשה הכל כעיר אחת. וכן אם היו ג׳ כפרים משולשין ובין כל אחד מהסמוכין ק״מ אמה ואחת משליש עד שנמצא בין השני החיצוני׳ רפ,ג אמה פחות חומש נעשה הכל כמדינה אחת ומודדין אלפי׳ לכל רוח חוץ לשלשתן. ואין סומכין אלא על מדידת אדם מומחה במדידת קרקעות. ואפילו עבד או שפחה נאמנין לומר עד כאן תחום שבת. ונאמן הגדול לומר זכור אני שעד כאן היינו באים בשבת כשהייתי קטן וסומכין על עדותו בדבר הזה שאין להחמיר בדבר לפי ששעור אלפים אמה מדבריהם.

הרוצה לצאת בשבת או ביום טוב חוץ לתחום יניח מבעוד יום ערובי תחומין. כיצד מניח מזון שתי סעודות או לפתן כדי לאכול בו שתי סעודות רחוק מהמדינה בתוך התחום ויקבע שם שביתתו. ואף על פי שחזר למדינה יחשב לו כאלו שבת במקו׳ שהניח מזון ב׳ סעודות. ויוכל למחר לילך אלפי׳ אמה ממקו׳ ערובו לכל רוח. כיצד הרי שהניח ערובו ברחוק אלף אמה מביתו של מדינה לרוח מזרח נמצא מהלך למחר אלפים אמה למזרח ומהלך אלפי׳ אמה ממקום ערובו לרוח מערב אלף אמה שמן הערוב ועד ביתו אלף אמה מביתו בתוך המדינה ואינו מהלך במדינה אלא עד אלף אמה. היתה מדתו עד סוף המדינה פחו׳ מאלף אפי׳ אמה אחת שנמצאת מדתו כלה חוץ למדינה תחשב המדינה כלה כארבע אמות ומהלך חוצה לה תשעה מאות וצ״ו אמות תשלום אלפים אמה לפיכך אם הניח ערובו ברחוק מביתו שבמדינה אלפי׳ הפסיד כל המדינה ונמצא מהלך מביתו ועד ערובו אלפים אמה ואינו מהלך מביתו שבמדינה אלפי׳ אמה הפסיד כל המדינה ונמצא אינו מהלך מביתו שבמדינה לרוח מערב אפילו אמה אחת.

המהלך אלפים אמה שיש לו להלך וכלתה מדתו בתוך המדינה אינו מהלך אלא עד סוף מדתו אבל מותר לטלטל בתוך המדינה על ידי זריקה אבל אם לא כלתה מדתו בתוך המדינ׳ אלא חוץ למדינה או בסוף המדינה תחשב כל המדינה כד׳ אמות ומהלך חוצה לה תשלום ד׳ אמות על אלפים אמה.

אין מערבין ערובי תחומין אלא לדבר מצוה כגון ללכת לבית האבל או לבית הנשואין או להקביל פני רבו או כיוצא בזה או מפני היראה כגון שהיה בורח מפני הגוי או מפני לסטים ואם ערב שלא לאחד מכל אלה ערובו ערוב. וצריך להיו׳ הוא וערובו במקו׳ אחד כדי שיהיה אפשר לו לאכלו בין השמשו׳ לפיכך אם נתכוון לשבו׳ ברשות הרבים והניח ערובו ברשות היחיד נתכוון לשבות ברשות היחיד והניח ערובו ברשות הרבים אינו ערוב לפי שאי אפשר להכניס ולהוציא מרשות הרבים לרשות היחיד אם לא הכל בין השמשו׳. אבל אם נתכוון לשבו׳ בכרמליתוהניח ערובו ברשות הרבי׳ או ברשו׳ היחיד והניח ערובו בכרמלית ערובו ערוב לפי שבשעת קניית הערוב שהוא בין השמשו׳ מותר להוציא ולהכניס מכרמלית לאחת משתי רשויו׳ לדבר מצוה שכל דבר שהוא מדבריהם לא גזרו עליו בין השמשות במקו׳ מצוה או במקו׳ דוחק.

המפרש בים צריך שיקנ׳ שביתתו בתוך הספינה קודם. וכן מי שבא בספינה בשבת והגיע אל המדינה אין לו לזוז מן הספינה לצאת לחוץ כל השבת כיון שהלך יותר מאלפי׳ אמה אבל אם נצרך לנקביו הרי זה יוצא ונכנס למדינה והולך לביתו או לבית חברו וישאר שם אם ירצה אבל לא ילך בעיר.

אין מערבין ערובי תחומין בין השמשות לכתחלה ואם ערב ערובו ערוב. רבים שרצו להשתתף בערובי תחומין מקבצין כלן ערובן ב׳ סעודות לכל אחד ומניחין הכל בכלי במקום אחד במקום משומר מן העכברים ומן החיות שלא יאכלוהו. ואם ערב אחד על כלן צריך לזכותן על ידי אחד וצריך להודיען שאין מערבין ערובי תחומין אלא לדעת שמא אינו רוצה לערב באותו רוח שערב זה אבל מערב אדם על בנו ובתו הקטנים ועל עבדו ושפחתו הכנענים שלא מדעתן.

הרוצה לשלוח ערובו ביד אחר להניחו במקום שהוא רוצה לקבוע שם שביתתו הרשו׳ בידו. ואם הניחו במקום אחר אין ערובו ערוב ואם אמ׳ לו ערוב עלי סתם ולא פי׳ לו מקום וערב עליו באי זה רוח שירצה הרי זה ערוב כיון שלא יחד לו רוח. כשם שמברכין על ערובי חצרות כך מברכין על ערובי תחומין ואומ׳ בזה הערוב אקנה שביתה במקו׳ זה ואהא מותר לילך אלפי׳ אמה ממקו׳ זה לכל רוח ואם היה מערב על רבי׳ אומר בזה הערוב יקנו שביתה במקום זה פלוני ופלוני או בני מקום פלוני או בני עירי ויהא לפלו׳ ופלוני או לבני מקום פלוני או לבני עיר זו להלך ממקו׳ זה אלפי׳ אמה לכל רוח.

מי שיצא מערב שבת חוץ מן המדינה ועמד במקו׳ אחד חוץ מן התחום או בסופו ואמר שביתתי במקום זה וחזר לעירו ולן שם יש לו לילך למחר מאותו מקום אלפים אמה לכל רוח. וזהו עקר ערובי תחומין לערב ברגליו שלא אמרו לערב במזון ב׳ סעודות בלבד אע״פ שלא יצא ולא עמד שם אלא להקל על העשיר שלא יצטרך לצאת אלא ישלח ערובו ביד אחר שיניחנו לו.

ואם נתכוון לשבות במקו׳ ידוע אצלו כגון אילן או בית ויש בינו ובין אותו המקום כשחשכה אלפים אמה או פחות והחזיק בדרך והלך כדי שיגיע לאותו מקום ויקנה בו שביתה אע״פ שלא הגיע שם ולא עמד אלא החזירו חברו ללון עמו או שחזר מעצמו ללון או נתעכב מותר לו לילך למחר עד המקום שנתכוון לו ומאותו מקום אלפי׳ אמה לכל רוח כיון שגמר בלבו לשבות שם והחזיק בדרך נעשה כמו שעמד שם או הניח ערובו שם. וזה שאמרנו שצריך הקונה שביתה להחזיק בדרך לא שיצא והלך בשדה אלא אפי׳ ירד מן העליה לילך לאותו מקום וקודם שיצא מפתח ביתו החזירו חברו הרי זה החזיק בדרך וקנה שם שביתה וכן אין צריך לומר שביתתי במקום פלוני אלא משגמר בלבו והחזיק בדרך כל שהוא קנה. וכל שכן למי שיצא כנגדו ועמד במקו׳ שקנה בו שביתה שאינו צריך לפרש אלא כיון שגמר בלבו קנה.

תשובת שאלה להרמב״ם ז״ל ששאלו לו אם מותר ללכת בנהרות הגדולות אם לאו מה ההפרש שיש בין ההליכה בספינה או בצואר של קורות ואם מותר ליכנס בספינה בערב שבת. ואיך דין התשמיש בספינ׳ בשבת ואם הגיעה הספינ׳ למקום מן המקומות בשבת אם מותר לרדת ביבשה ואיך הוא מותר ואם אינו מותר אם ישליכוהו באותו מקו׳ באונס איך תהיה הנהגתו שם.

וזה עקר התשובה שהשיב. אין הפרש בין ההליכה בימים המלוחים ובין אלו הנהרו׳ שמימיהן מרובים הכל מותר אין בו אסור כלל. ואין הפרש בין ההליכה בספינה ובין ההליכה על גבי צואר של קורות והדומה להם הכל מותר. אא״כ לא יהיו המים עמוקים ויהיה בין שטחם ובין הארץ פחות מעשרה טפחי׳ ואז תהיה ההליכה באותן המים בשבת אסורה. ודין ההליכה באלו כדין הליכה בארץ ויתלה בזה אסור תחומין. ואמנם המים המרובין שגבהן עשרה טפחים או יותר ההליכה על גבם מותר לפי שאין אסורי תחומין למעלה מעשרה באויר כרמלית ומפני זה היה מותר ללכת בימים המלוחים תמיד על איזו תכונה שיהיו כי אויר הים לא יתלה בו אסור תחומין למעלה מעשרה כלל ואם יהיה לנו ספק באותן המי׳ אם יש בגבהן עשרה אם לאו מותר ללכת בהם בשבת הואיל ואותה הספינה הקטנה או צואר של קורות שטים על פני המים שלא נודע עומקם. והראיה על זה השורש המוסכם עליו והוא אמרם ז״ל ספקא דרבנן לקולא דאוריתא לחומרא ואמרו ז״ל תחומין דרבנן. ואמנם ההפלגה באלו הנהרות ובמה שדומה להם מותר הוא בערב שבת לפי שהסבה שבכילה נאסור עליה אין מפליגין פחות משלשה ימים אינו אלא בשביל הצער והבלבול והקיא למקצת בני אדם וזאת הסבה נעדרת בהליכה באלו הנהרות ולפיכך יעדר הדין הנמשך אחריה.

והטלטול בכל הספינה הוא מותר מפני שהיא רשות היחיד גמורה בין בהליכתה בין בעמידתה ואלו צואר של קורות אסור להשתמש על גבו אלא בארבע אמות על ארבע אמות לפי שאין להן מחיצות ודינם כדין ההולך על המים שהוא כרמלית. ואסור לדלות מים ממי הים או הנהר מן מספינה או לשפוך מים או זולתו מן הספינה לים לפי שהוא מרשות היחיד לכרמלית או מכרמלית לרשות היחיד ולפיכך הוא אסור אלא בתנאי שבאר בתלמוד והוא שיוצא זיז כל שהו עד שיהיה בו התר וישתמש עליו ובלבד שיהיה בין הזיז ושטח המים עשרה טפחים או פחות וצריך להיות בו ארבע על ארבע ואח״כ יהיה מותר לדלות מים באמצעיתו או שופך מים ממנו לים. ומותר ג״כ לשפוך מים על שפת הספינה והם יורדי׳ ממנה לים או לנהר לפי שכחו בכרמלית לא גזרו.

ואם הגיע הספינה בשבת לנמל ועשו הגוי׳ הכבש לעצמן לירד בו כמו שדרכה לעשו׳ מותר לישראל לירד בו לאותו נמל ובלבד שיהיה בינו ובינו כשיכנס השבת אלפים אמה או פחות אבל אם נכנס עליו השבת והוא חוץ לתחום אותו מקום שעמדה בו הספינה בשבת אסור לצאת מן הספינה עד מוצאי שבת אלא אם יכול לעשו׳ צרכיו בספינה לעיני בני אדם ואז יהיה מותר לו לירד ליבשה ועוש׳ צרכיו וחוזר אם לא יתכן לצאת לו ליבשה עד מוצאי שבת מפני שגדול כבוד הבריו׳ שדוחה לא תעשה שבתור׳ כמו שנתבאר. ואם הורידוהו גוי׳ באונס כגון שהשליכוהו במדינה או במער׳ ובכלל רשות היחיד אז מותר להלוך בכולה. ואם השליכוהו במדבר ר״ל רשות הרבים אסור לו לצאת חוץ לד׳ אמות אא״כ יכריחנו עשות צרכיו כמו שזכרנו שיצא ויתרחק עד מקום הראוי לעשות צרכיו וחוזר למקומו שהוא אותן ד׳ אמות. ואם היה אותו מקום שהשליכוהו בו גוים מדבר מקום סכנת נפשות ומתירא מפני לסטים וחיה רעה מותר לו לילך בשבת במדבר עד שיגיע למקום שאין בו סכנת נפשות ואפילו נצרך שישא כלי זין בידו מותר לו במקום סכנה.

נשלם עקר תוכן התשובה ונשלמו הלכות שבת וערובין ת״ל.