כללי צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים) מתוך

כללי צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), התשס״א–2001

ק״ת תשס״א, 752; תשס״ו, 661, 701.

בתוקף סמכותה לפי סעיף 4(1), (2) ו־(4) לחוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), התשנ״ד–1994 (להלן – החוק), ובאישור שר הבריאות, מתקינה המועצה לניסויים בבעלי חיים (להלן – המועצה) כללים אלה כדי להבטיח מזעור הסבל הנגרם לבעלי החיים ומניעת ניסויים מיותרים:

1.

הגדרות

בכללים אלה –

”הועדה“ – ועדה הנותנת היתר לניסוי לפי סעיפים 13, 14 או 19 לחוק, לפי הענין;

”היתר למוסד“ – היתר לעריכת ניסויים למוסד כאמור בסעיף 12 לחוק;

”כללי NRC“ – החוברת ”Guide for the Care and Use of Laboratory Animals“, שמפרסמת המועצה הלאומית למחקר של ארצות הברית (NRC), והמצויה לעיון הציבור בספריית משרד הבריאות בירושלים, ובאתרי האינטרנט של המועצה הלאומית למחקר של ארצות הברית ומשרד הבריאות של ממשלת ישראל, כעדכונה מזמן לזמן;

”ניסוי“ – רצף הפעולות הקטן ביותר בבעל חיים ההכרחי להשגת מטרת הניסוי;

”ניסוי הכרוך בסבל מועט“ – כל אחד מאלה:

(1)

לקיחת ביופסיה או ניתוח קטן אחר בלא כאב משמעותי לאחריו;

(2)

החזקת בעלי חיים ערים בכלוב מגביל תנועה עד עשר דקות;

(3)

ניסויי התנהגות המלווים עקה מזערית;

(4)

השתלת צנתרים קבועים קטנים;

(5)

פעולות אחרות שרמת הסבל הנגרם בהן אינה עולה על זו הנגרמת מפעולות כאמור בפסקאות (1) עד (4).

2.

היתר למוסד

(א)

בקשה להיתר למוסד יגיש מנהל המוסד למועצה בכתב; בבקשה יצוין שם הרופא הווטרינר המועסק בו כאמור בסעיף 12(2) לחוק, ויצורף אליה קובץ הנחיות כנדרש בסעיף 12(1) לחוק.

(ב)

המועצה תיתן היתר למוסד, לאחר שאישרה את קובץ ההנחיות שצורף לבקשה, ולאחר שהתקבל אישור וטרינר המועצה כי בביקור שערך במוסד מצא כי תנאי החזקת בעלי החיים במוסד עומדים בדרישות סעיף 4.

3.

היתר לניסוי

(א)

בקשה להיתר לעריכת ניסוי בבעלי חיים תוגש לועדה לפי הטופס שבתוספת.

(ב)

בקשה להיתר ניסוי כאמור, תוגש בידי החוקר הראשי שינהל את הניסוי שלגביו מבוקש ההיתר.

(ג)

הועדה רשאית לדרוש ממגיש הבקשה פרטים נוספים הנראים לה דרושים לשם החלטה בדבר מתן היתר לניסוי.

(ד)

הועדה רשאית לתת היתר לניסוי כמוצע בבקשה, לדחות את הבקשה, או לאשרה בשינויים, בתנאים או בסייגים.

(ה)

הועדה תיתן היתר לניסוי רק אם השתכנעה כי יתקיימו בניסוי המבוקש הוראות החוק וכללים אלה.

4.

תנאי החזקה בבית חיות

בעלי החיים בבית חיות יוחזקו בתנאים כמפורט בכללי NRC.

5.

דרכי עריכת ניסויים

כללי NRC יחולו על הפעולות המפורטות להלן:

(1)

רכישה והובלה של בעלי חיים;

(2)

ריסון פיזי של בעל החיים;

(3)

זיהוי כאב;

(4)

הרגעה והרדמה;

(5)

המתת חסד של בעלי החיים.

6.

ניסוי נוסף בבעל חיים שכבר נעשה בו ניסוי

הועדה לא תיתן היתר לניסוי נוסף בבעל חיים שכבר נעשה בו ניסוי, זולת אם התקיים אחד מאלה:

(1)

הועדה שוכנעה כי הניסוי שכבר נערך היה כרוך בסבל מועט; הוגשה בקשה להתיר ניסוי נוסף בבעל חיים שכבר נערך בו יותר מניסוי אחד, תשקול הועדה אם בהצטברות הניסויים הקודמים שנערכו בבעל החיים אין כדי להצדיק דחיית הבקשה;

(2)

בעל החיים יורדם בתחילת הניסוי הנוסף ויומת בסופו בלי שיתעורר במהלכו.

7.

שיקול כלכלי

הועדה לא תיתן היתר לניסוי נוסף בבעל חיים בשל כך בלבד ששימוש בבעל חיים נוסף כרוך בהוצאה כספית ניכרת.

8.

בחינת ההיתרים במועצה

בכל שנה תקיים המועצה דיון מיוחד לבחינת ההיתרים לניסוי נוסף על פי סעיף 6 שניתנו בשנה שקדמה לה, כדי לבחון אם יש צורך בשינוי כללים אלה.

9.

הכשרה בתחום מזעור הסבל באמצעות קורס

(א)

ההכשרה בתחום מזעור הסבל לחיות מעבדה שהיא תנאי להסמכת עובד מוסד כחוקר מוסמך בידי מנהל מוסד, תהיה באמצעות קורס שיתקיים במסגרת מוסד, או באחת הדרכים כאמור בסעיף 10.

(ב)

המועצה תאשר קורס לאחר שקיבלה מן המוסד המקיים את הקורס את תכנית הלימודים בו, ושוכנעה כי יש בתכנית כדי להכשיר את החוקר בתחום מזעור הסבל לחיות מעבדה שניסויים בהן ייערכו בידו לאחר הסמכתו.

(ג)

בסיום הקורס יקבע מנהל הקורס, על פי קני מידה אקדמיים, אם כל אחד ממשתתפיו עמד בדרישות הקורס.

(ד)

הקורס יקנה לעוברים אותו הסמכה לערוך ניסויים במיני בעלי החיים שאליהם התייחס הקורס, ויהיה עליהם לעבור השתלמויות לשם קבלת הסמכה לעריכת ניסויים במינים נוספים של בעלי חיים.

(ה)

הקורס יכלול נושאים אלה לפחות:

(1)

פירוט גורמים סביבתיים ומיקרוביולוגיים המשפיעים על ההתנהגות והביולוגיה של חיות מעבדה ודרך פעולתם;

(2)

סקירת קבוצות גנטיות עיקריות של חיות מעבדה והשפעתן על המחקר;

(3)

פירוט כללים אתיים בשימוש בבעלי חיים – התרומה למחקר המדעי, עקרונות היסוד בדבר צמצום מספר בעלי החיים בניסוי, מציאת חלופות לניסוי בבעלי חיים, ועידון דרכי הניסוי, עקרונות החוק, והמערך האתי הנהוג בארץ ובמוסד;

(4)

תיאור מיני בעלי החיים שאליהם מתייחס הקורס;

(5)

משמעות ההחזקה בסוגי ציוד שונים, ואמצעי העשרה למחקר;

(6)

ביולוגיה והתנהגות של בעלי החיים וחשיבות משתנים אנטומיים שונים;

(7)

פירוט חומרים, מינונים ושיטות, למזעור הסבל, לשיכוך כאבים, להרדמה והמתת חסד;

(8)

פירוט שיטות הזרקה ולקיחת דגימות דם.

(ו)

יושב ראש המועצה ימנה שני חברי המועצה בעלי מינוי אקדמי שיפקחו פיקוח מתמיד על רמת הלימודים בקורס; הוראה זו לא תחול על קורס הנתון לפיקוח אקדמי.

10.

דרכי הכשרה נוספות

(א)

(פקע לפי סעיף 11(ב)): מנהל מוסד רשאי, במקרים חריגים, לתת הסמכה לעובד המוסד, אם שוכנע כי לאותו עובד ניסיון רב שנים בעריכת ניסויים בבעלי חיים, ולפיכך הוא בקי בתחום מזעור הסבל לחיות מעבדה.

(ב)

מנהל מוסד רשאי לתת לעובד המוסד הסמכה, אם עבר בהצלחה הדרכה מיוחדת של החוקר המוסמך הראשי העוסק באותו ניסוי (להלן – החוקר הראשי), בתיאום עם הרופא הווטרינר המועסק באותו מוסד על פי סעיף 12(2) לחוק; הדרכה זו תכלול לפחות:

(1)

הסבר בדבר הטיפול הנכון בחיות מעבדה, השימוש בחלופות, ומזעור הסבל של בעלי החיים הנתונים לניסויים;

(2)

הדגמה מעשית של הניסוי בבעלי חיים שבו יעסוק העובד;

(3)

עריכת שני ניסויים בבעלי חיים לפחות על ידי החוקר הראשי בנוכחות העובד.

הסמכה כאמור תינתן לתקופה של שישה חודשים בלבד, לאחר שהחוקר הראשי חתם על התחייבות שלפיה כל ניסוי בבעלי חיים שיערוך העובד יהיה בפיקוחו ובאחריותו, והיא אינה ניתנת להארכה או לחידוש.

(ג)

מנהל מוסד רשאי לתת לעובד המוסד הסמכה אם שוכנע, על יסוד מסמכים, כי הכשרה בתחום מזעור הסבל לחיות מעבדה, שקיבל העובד מחוץ לישראל, היא שוות ערך להכשרה בקורס כאמור בסעיף 9.

11.

תחילה ותוקף

(א)

תחילתם של כללים אלה 30 ימים מיום פרסומם (להלן – יום התחילה).

(ב)

תוקף סעיף 10(א) שלוש שנים מיום התחילה.