כללי התחלת החכמה/פרק י

<< · כללי התחלת החכמה · פרק י · >>

[בן יבואר ענין הסטרא אחרא ושלעתיד יהיה התיקון השלם. ובו י"ג סעיפים]:

[ריד] (א) והנה, כמו שברא השם יתברך את העולמות, בריאה, יצירה, עשייה, הנ"ל, להיות לו שלוחים על פעולת הטוב והקדושה. כן ברא השם יתברך גם כן נבראים, שיהיו לו שלוחים על פעולת הרע, שירצה השם יתברך לעשות בעולם. והם בכלל נקראו – סטרא אחרא. פירוש, צד אחר (סטרא בלשון תרגום – צד). היינו, צד פעולת הרע ח"ו. ואף על גב שהקב"ה רצונו להטיב, מכל מקום, רצה גם בפעולות אלה. אף על גב שלפרטים הוא רעה, אבל בכלל, גם מזה הוא טובה, ותכלית טוב יהיה גם על ידיהם, וכמו שכתוב: "כל פעל ה׳ למענהו".

[רטו] (ב) והשלוחים הנ"ל, מהם להסית לחטוא, ומהם בא היצר הרע והגורמים עוד להחטיא ולטמא – כמו שאמרו (ביומא ל"ט ע"א): אדם מטמא עצמו מלמטה, מטמאין אותו מלמעלה – ולעשות שיהיה החטאים מתוק וערב להאדם, למען ימשכו האדם לחטא, וכמו שכתוב: "מים גנובים ימתקו" (וקורא זאת בזוהר – עינוגא דטינופין). ולכל זה נבראו, והם עושים שליחותם למה שנוצרו. ולפי שזה הוא טוב להצדיקים, לפי שעל ידי זה יגדל שכרם כאשר יכבשו היצר הרע שדומה להם כהר, ולפום צערא אגרא. וכמבואר בזוהר תרומה קס"ג באריכות, במשל על בן המלך, שקרא המלך לזונה, ושלח לה שתפתה את בנו. ובאם ישמע לה, אז יותן לה כל הטוב שהיה ראוי לו להשיג. ובאם לא ישמע לה, אז ישיג הבן שכר גדול מאד, וגם היא תשיג שכר, שעל ידה השיג השכר הטוב מה שרבתה לפתותו ומכל מקום לא שמע לה, יעויין שם בזוהר באריכות. וכוונת האב היה לטובת הבן, ע"ש. והיא בפיתויה עושה שליחות המלך, ע"ש. וכן אמרו (ש"ס סנהדרין ס"ד).

[רטז] (ג) וכן מהם שלוחים לקטרג ולתבוע דין ח"ו, וכמו שכתוב בזוהר ברעיא מהימנא (אמור צ"ח ע"ב): "והאלקים עשה שייראו מלפניו", שעשה וברא להמקטרג שיתבע דינא, ושיהיה עונש ח"ו, למען ייראו הכל מלפני ה׳, ע"ש.

[ריז] (ד) וכן מהם שלוחים להעניש להחוטאים, בעולם הזה, או בגיהנם. וכל מה שבסוג הזה, הכל לפי שרצה השם יתברך להנהיג עולמו במשפט, כי כל דרכיו משפט. וכל הנ"ל נקראו סטרא אחרא – נקראו קליפות, שהקדושה נקרא פרי, והם כמו קליפה על הפרי.

[ריח] (ה) ובכלל, הוזכרו הקליפות ביחזקאל, והם מה שכתוב (יחזקאל א', ד'): "וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון, ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב" – והם ארבעה. וכן הוזכרו אצל אליהו במערה (מלכים א' י"ט, פסוק י"א, י"ב): רוח, רעש, אש, ובכולם לא היה השם, ואחר כך קול דממה דקה. (ורעש הוא במקום ענן, כן כתב הגר"א ז"ל).

[ריט] (ו) וכתבו, ששלשה המה רע, אבל קליפות נוגה הנ׳׳ל, היא לפעמים רע ולפעמים מתהפכת לטוב. ונגד השלשה הנ"ל, המה: ערלה, ופריעה, וטיפת דם שבמילה. וכנגדם: תוהו, ובוהו, וחושך ורוח אלקים כו׳ (הגר"א ז"ל, פירוש היכלות, פקודי בתחילתו ד"ה ובדרגין כו׳).

[רכ] (ז) והנה בפרטות, את זה לעומת זה עשה אלקים, וכנגד הנבראים דקדושה – בריאה, יצירה, עשייה הנ"ל, כן נבראו בסטרא אחרא שלשה, שהם נקראו – בריאה, יצירה, עשייה דקליפות.

[רכא] (ח) והנה, בנבראים דקדושה לא נמצא יותר מאלו השלשה, אבל יש להם מעלה שיש עליהם השראת השם יתברך, ונבואתו, והשפעתו עליהם מהנהגת השם יתברך, אשר קראנו בשם עולם אצילות. ולהס׳׳א, אין זאת כלל. ולכן, באשר את זה לעומת זה עשה אלקים, ברא ה׳ יתברך בהקליפות ארבעה עולמות נבראים. היינו, עולם א׳ שנקרא גם כן אצילות דקליפה, ותחתיו ג׳ עולמות: בריאה, יצירה, עשייה דקליפה. וזה למען יהיה לקליפות גם כן בערך חלקיו כמו הקדושה, אבל בהפרש גדול מאד. שכשנזכור בקדושה אצילות, הכונה כו' על הנהגת השם יתברך. ולהבדיל, כשאנו מזכירים אצילות דקליפות, הוא דבר נברא שברא השם יתברך כאשר ברא את יתר העולמות – ולהבדיל באלף אלפי הבדלות מן הקדושה (ועיין זאת בביאור באורך בספר קל"ח פתחי חכמה סימן למ"ד).

[רכב] (ט) ולכן, סדר עמידתם של הקליפות הם כנגד הקדושה. אבל אצילות דקליפה, שהוא נברא, לא יוכל להיות למעלה מן הנבראים. ולכן, לא יוכל לעלות יותר מהיכל קדש קדשים דבריאה, ועומדים כנגד היכל קדש קדשים דבריאה. כי למעלה מזה, לא יוכלו לעלות הנבראים (כל זה למדנו מדברי הקל"ח פתחי חכמה סימן למ"ד, ע"ש).

[רכג] (י) והנה, את זה לעומת זה עשה האלקים. וכמו שיש בעולם הבריאה דקדושה שבעה היכלות, שנתבארו בזוהר, כמו שכתבנו למעלה, כן יש בס"א היכלות הטומאה ר"ל שבעה – שבעה מול שבעה. ונתבארו בארוכה בזוהר פקודי, מן דף רס"ג והלאה. ונקראו בשמות אלו ממטה למעלה: בור, שחת, דומה, חובה, שאול, צלמות, ארץ תחתית. והם כנגד שבעה שמות של היצה"ר, כמו שאמרו (בסוכה נ"ב ע"א), והם כסדר הזה: רע, טמא, שונא, אבן מכשול, ערל, שטן, צפוני. ומבוארים בארוכה בזוהר שם, על מה ממונה כל אחד. והממונים שם, רובם הם היפך מן הממונים של היכלות הקדושה הנ"ל. וגם הס"א הנ"ל נחלקו לעשר ספירות כנ"ל, כמו הקדושה. ונקראו גם כן עשר ספירות דקליפה (כי ספירות, פירושו – מספר כנ"ל) ונקראו היכלות התמורות.

[רכד] (יא) והנה, לפי שרצה השם יתברך להנהיג גם בדין, לכן הוצרך לס"א. ולכן, רצה לברוא אותם. אבל לולא הנהגת הדין, לא הוצרך להם, ולא היה בוראם. לכן נאמר בספרים, שהס"א נשתלשל מהדין. והיינו, שלפי שרצה בדין, לכן ברא אותם, וכנ"ל.

[רכה] (יב) ולעיל כתבנו, שמתחלה יצאה הנהגה בבחינת שם ב"ן, והיינו דין הגמור, ואחר כך יצא שיתוף מ׳׳ה המתקן. ולכן נאמר, שרק לפי מה שיצא מבחינת הדין נברא הס"א. אבל לפי התיקון של שם מ"ה, אדרבא, יתוקן מעט מעט, ונתמעט צורך הס"א, עד שיתוקן לגמרי ולא יצטרך להם כלל. ומקצת מהם גם כן יתוקן – שיהפך לקדושה, ומקצת מהם יאבדו לגמרי.

[רכו] (יג) והנה, הנהגת הסטרא אחרא נצרך רק עתה בששת אלפים. אבל לעתיד, וכל שכן בהנהגה שנקרא אדם קדמון – שהיא הנהגת הנצחיות, שהארכנו למעלה – אז אין צריך עוד ליצר הרע ולמסיתים, לפי שאז לא יהיה עוד רק זמן הגמול. לכן כתבו, שבהנהגת א"ק ועולם עקודים, לא יהיה עוד שורש לס"א – רק בהנהגת הששה ספירות, שהם: חג"ת נה"י. ולעתיד נאמר: "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", וכתיב: "ונתתי לכם לב בשר ורוח חדשה אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו" כו׳ (יחזקאל ל"ו), וכתיב: "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד". וכן אמרו בסוכה (נ"ב): לעתיד לבא מביא הקב"ה להיצר הרע ושוחטו (פירוש, מבטלו) כו׳. ויעויין בזוהר תולדות, במדרש הנעלם קל"ז. וכן אמרו (בסנהדרין ס"ד ע"א): כלום נתת לנו יצר הרע רק כדי שנקבל עליו שכר. ואם כן, ממילא, לעתיד לא יוצרך ליצר הרע. וכן כתיב: "והסירותי את לב האבן מבשרכם" כו׳. ולכן, בהנהגת עולם עקודים, שהוא אלף השביעי, וכל שכן בהנהגות היותר עליונות, אין שום שורש לס"א, וכנ"ל. וכן כל מדרגה שהיא מתוקנת מן הדין, אין צריך לשורש הס"א. אך ישאר שורש הס"א למדרגה שתהיה פחותה ממנה (ועיין קל"ח פתחי חכמה סימן מ"ז). ולעתיד לבוא הוא אומר: "בלע המות לנצח" כו׳, ויתוקן עולם במלכות שדי, ויהיה תיקון השלם, ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד. יהי רצון שנזכה לזה במהרה בימינו בחסד וברחמים, אמן.

ברוך ה' יתברך שמו, אשר עזרנו לסדר הכללים האלה, לתועלת המתחילים בחכמה. ורוב הדברים למדנום מדברי הגר״א ז״ל, והרמ"ח לצאטו ז"ל, כאשר רשמנו על רובם את מקורם – זולת הדברים שמובן ממילא, או שנמצאו בשאר ספרים. ולמיעוט ידיעתי, לא ירדנו לעומק הדברים, ורק הצענו הדברים כראוי למתחיל, שראוי לו ליכנס מעט מעט בחכמה, עד אשר ימצא בספרים את הדברים יותר על בוריים.

ואחרי הקונטרס הזה, תלך לספר חוקר ומקובל, ותלמדנו בלא הפסקים – למען להבין יותר עקרי הדברים על מכונן. או שתלמוד ספר מלחמות משה, שהן המה הדברים שבחוקר ומקובל הנ״ל, עם הוספות. ואחריו תלך לספר קל״ח פתחי חכמה (ותדלג את סימן ה׳, שהוא קשה הבנה, ותלמדנו אחר סימן ט', או שתדלגנו לגמרי). וחלק גדול תוכל ללמוד בו על פי דברי הקונטרס הזה, עם ספר חוקר ומקובל הנ״ל.

אך אחר כך, יחסר לך ידיעת סגנון המשל. וכבר זכרנו בסימן קפ׳׳א (פרק ח' סעיף כ״ו), כי בזה הלימוד המשל בפני עצמו, והנמשל בפני עצמו. ולכן, להבין המשל לבד, תלמוד במהדורא תנינא של העץ חיים, כמו שכתבנו למעלה בסימן הנ״ל. ואחר שתגמור כל המהדורא תנינא, תוכל ללמוד ביתר הספר. וגם מסודר כלל כל הסגנון של המשל של העץ חיים, בספר עטרת יוסף רזין דרזין, או בספר מגיד משנה.

ובלמדך בספרים הנ״ל ותבינם, תדע את כל כללי סגנון המשל. אבל הזהר מאד בלמדך את הספרים הנ״ל, וזכור ואל תשכח, כי אך סגנון משל לבד אתה לומד, וכמו שכתב בנפש החיים שער ג׳ פרק ז

ומודעת שכל דברי האר״י ז״ל בנסתרות משל הם. וכללי סגנון המשל בקצרה, מסודר גם כן בספר פתחי חכמה ודעת, בנין המרכבה וצורת המרכבה, יעויין שם. וכן סידר עשרה פרקים בספרו חוקר ומקובל לסגנון המשל (שקורא אותו מראה), אך הם קשים להבין. ורק טובים הם לחזור עליהם, מי שכבר יודע אותם, למען יהיו שגורים על לשונו. ויעויין בסוף ספר מלחמות משה, בכללי חכמת האמת שם, שבכללים הראשונים שנדפסו באותיות רש״י – הוא סגנון המשל לבד. ואחר כך בכללים שנדפס באותיות מרובעות, שם יש מעט מעניני הפנימיות והנמשל. וכן בקל״ח פתחי חכמה, נמצא בהרבה מקומות ביאור מפנימיות הענינים. אך לא כולו, כי יש מקומות שגם הוא מדבר על סגנון המשל לבד, וצריך הקורא להבחין זאת.

ועיין בספר החדש פתחי שערים, מבואר הרבה מפנימיות הדברים על ספר העץ חיים כסדר. ויעויין עוד בליקוטי הגר״א ז״ל שנדפס סוף ספר ספרא דצניעותא. וה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. והלומדים בחכמה זו, צריכים להזהר שילכו בה דרך ישר, וכמו שכתוב "כי ישרים דרכי ה׳ צדיקים ילכו בם". וה׳ יחנן דעת ותבונה, ויקויים בנו בקשת דוד המלך עליו השלום

הורני ה׳ דרכיך ונחני באורח מישור, ו-הורני ה׳ דרכך אהלך באמתך, יחד לבבי ליראה (את) שמך.

סליק קונטרס כללים להתחלת החכמה

התודה והשבח לבורא יתברך שמו, אמן.