כללי התחלת החכמה/פרק ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · כללי התחלת החכמה · פרק ח· >>

פרק ח' - [בו יבואר חלוקות ההנהגות עד הנצחיות, ואדם קדמון, וענפיו, וא"ח"פ, ועולם עקודים, וצמצום, וקו]. (ובו כ"ו סעיפים)[עריכה]

[קנו] (א) והנה, כפי חלקי ההנהגות כן המה גם כן חלוקת הזמנים. וששת אלפים שנה של עולם הזה, עיקר הנהגתם הם הנהגות ששה ספירות חג"ת נה"י כסדר. ואלף הששי הוא יסוד ומלכות, כמו שהאריך בזה הגר"א ז"ל (בפירוש ספרא דצניעותא פרק א, ע"ש ד"ה מלך השמיני הדר וכו'). והנהגת עולם הבא בכלל, הם הנהגת ג' ראשונות, וכמו שכתב הגר"א ז"ל (סוף ספר ספרא דצניעותא בליקוטיו). והנה, אלף השביעי יהיה הנהגה יותר עליונה משל ימות המשיח, וכמו שכתוב: "מזמור שיר ליום השבת [וכו'] שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים" (עיין אבות דרבי נתן פרק א, ועיין סנהדרין צ"ב ב', שהקב"ה עושה להם כנפים ע"ש, ועיין קל"ח פתחי חכמה סימן מ"ט הבחנה י"ג). ואלף השמיני, הנהגה עוד יותר עליונה, וכמו שאמרו בסנהדרין (צ"ג ב'), שהקב"ה מחדש בהן את עולמו אחר שבעת אלפים שנה. ואלף התשיעי, עוד הנהגה יותר עליונה. ואלף העשירי, הנהגה עוד יותר עליונה, עד סוף האלף העשירי – שאז יתחיל הנהגת הנצחיות הטוב התכלית לעד ולנצח נצחים. והנה, גם מאלף השביעי והלאה נקרא בחינת נצחיות, שלא יהיה מיתה עוד (כן כתב בספר קל"ח פתחי חכמה סימן צ"ג). אבל עיקר הנצחיות נקרא כאן אחר אלף העשירי (עיין קל"ח פתחי חכמה שם).

[קנז] (ב) והנהגת הנצחיות שאחר אלף העשירי, אין לנו שום השגה בהם, והיא תכלית הכל. ונקרא להנהגת הנצחיות ההיא שם בפני עצמו, בשם אדם קדמון. לפי שההנהגה כוללת על כל תרי"ג חלקי הבריאה, לכן נקרא אדם. ונקרא קדמון, לפי שהיא ראשונה במעלה, וראשונה ועיקר – כי כל ההנהגות שיהיו עד אז, הכל המה אך הכנות להנהגת הנצחיות הנ"ל. והיא העיקר, וסוף מעשה במחשבה תחלה, והיא ברצון הראשונה.

[קנח] (ג) וכתבנו למעלה, שכל ההנהגה, שהיא רק הכנה להנהגה שאחר כך – שלפי שרצה בהנהגה המאוחרת, לכן הקדים את ההנהגה של זמן ההכנה – נקרא שהנהגת זמן הכנה נשתלשל מן ההנהגה אחרונה, והיא ענף ממנה. ולכן, נאמר שכל ההנהגות מתחלה עד סוף אלף העשירי, כולם הם ענפים ומשתלשלים מן ההנהגה שנקרא אדם קדמון הנ"ל (כל הנ"ל נלמד מכמה מקומות בספר קל"ח פתחי חכמה, ובספר פתחי חכמה ודעת דף כ"ד, ע"ש).

[קנט] (ד) וכל ההנהגות עד אז לפי הזמנים, הם סך הכל ששה: אלף העשירי, והתשיעי, והשמיני, והשביעי, הרי ד' הנהגות. והנהגת עולם הזה – אמרנו לעיל שהם שנים. היינו, שמתחלה יצאה בבחינת שם ב"ן – הדין הגמור – שנקרא עולם התוהו, ועולם הנקודים. ואחר כך שיתף הרחמים, שהוא שם מ"ה הנ"ל, ונעשה עולם התיקון הנ"ל. ושני הנהגות אלה, עם הד' הנ"ל, הם ששה. וכולם נקראו ענפים, שנשתלשלו מן הנהגה שנקרא אדם קדמון הנ"ל. (ועיין ספר מלחמות משה דף י"ב, ע"ד, וביאור הגר"א ז"ל על ספרא דצניעותא פרק ה ד"ה יוד בלחודאי שיתנהג עד עשר אלף שנין ע"ש).

[קס] (ה) וכתנו למעלה (פרק ג סעיף יו"ד וי"ז), שהם ד' שמות: ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, ונקרא גם כן: טעמים, נקודות, תגין, אותיות. ולכן נאמר שהנהגת אלף העשירי, הוא בחינת שם ע"ב, ונקרא טעמים. שלשה הנהגות – אלף התשיעי והשמיני והשביעי, הם בחינת שם ס"ג, שנקרא נקודות. והנהגות עולם הזה – הדין, והתיקון – הם מ"ה וב"ן כנ"ל (כן כתב בספר פתחי חכמה ודעת דף כ"ד).

[קסא] (ו) ושלשת ההנהגות – אלף התשיעי והשמיני והשביעי, שנקראו ס"ג, נקודות – נחלק לשלשה בחינות. והיינו, שלעיל כתבנו שכל אחד מהנ"ל נחלק עוד לארבעה, ונקראו בשמות הללו. בדרך משל: ס"ג ונקודות נקראו טעמים דנקודות, נקודות דנקודות, תגין דנקודות, אותיות דנקודות. ולכן, ס"ג הנ"ל נחלק לבחינת והנהגות ג' אלפים הנ"ל – נקרא שהם טעמים דנקודות, או נקראים טעמים דס"ג (ובחינות הנשארים דס"ג, המה משתתפים להנהגת העולם הזה. לכן נקרא שם ב"ן עולם התוהו הנ"ל, עולם הנקודים, היינו, נקודות דס"ג הנ"ל). והטעמים נחלקים לשלשה מדרגות, ונקראו: טעמים עליונים, טעמים אמצעים, וטעמים תחתונים, לפי שגם בטעמים של ספר תורה יש טעמים הרשומים למעלה מן האות, וטעמים הכתובים בצד האות, כמו פסיק וכדומה, וטעמים שהם תחת האות.

[קסב] (ז) ונאמר לפי זה, שג' אלפים, שהם התשיעי והשמיני והשביעי, שהם בחינת ס"ג, המה: אלף התשיעי – טעמים עליונים דס"ג, והשמיני – טעמים אמצעים דס"ג, ואלף השביעי – טעמים תחתונים דס"ג.

[קסג] (ח) ובאשר הששה הנהגות הנ"ל המה ענפים מהנהגה שנקרא אדם קדמון כנ"ל, נאמר בזה עוד דרך משל, לשׂבר את האוזן, ונקרא להם שם – בדברים שיש בראשו של אדם מקומות שיוצא ממנו הארה לחוץ, והמה בדרך משל לשׂבר את האוזן. והנה בהנהגת אלף העשירי – ע"ב הנ"ל – אין לנו שום השגה לדבר. ונאמר בדרך משל, שהוא כמו גולגולת שבראש הסתום, ובשערות שלו. ולהנהגת הנשארים, הנה יש חמשה דברים באדם שנקח אותם למשל, והם: ראיה, שמיעה, ריח, דיבור – או הארת עין, אוזן, חוטם, פה. וגם במצח יוצא לפעמים הארה, כמו שהיה במשה רבינו עליו השלום, שהיה קרן אור [ב]פניו. או כמו שכתוב במדרש בפנחס, כשרוח הקודש שורה עליו, היה פניו מאיר כלפידים, ונקרא הארת המצח. (עיין קל"ח פתחי חכמה סימן ל"א ע"ש).

[קסד] (ט) לכן, בדרך משל, נחלק הענפים הנ"ל – החמשה הנהגות הנ"ל – באופן זה: הנהגת אלף התשיעי – הוא בחינת שמיעה ואוזן, הנהגת אלף השמיני – בחינת ריח וחוטם, הנהגת אלף השביעי – בחינת דיבור ופה, הנהגת הדין של שם ב"ן הנ"ל של עולם התוהו – בחינת ראייה ועין, הנהגת השם מ"ה שנתוסף אחר כך – שיתוף הרחמים ועולם התיקון – הוא בחינת הארת המצח הנ"ל (לפי שהוא בא בתוספות וכנ"ל. כל הנ"ל הם ענפי הנהגה שנקרא אדם קדמון. ונקראו בשמות הנ"ל בדרך משל, וכמו שמפורש בעץ חיים ריש שער אח"פ (עץ חיים שער אוזן חוטם פה פרק א), שהוא רק משל לשׂבר את האוזן ע"ש).

[קסה] (י) העולה מהנ"ל, שההנהגות הזמניות, שהם ענפי הנהג(ו)ת הנצחיות שנקרא אדם קדמון הנ"ל, המה נקראו בסדר זה בקיצור. הנהגת אלף העשירי – ע"ב הכולל, טעמים הכולל – הוא נעלם כמו שערות מהגלגולת. הנהגת אלף התשיעי – ע"ב דס"ג, בחינה ראשונה, טעמים עליונים דנקודות – שמיעה, אוזן. הנהגת אלף השמיני, ע"ב דס"ג, בחינה שניה, טעמים אמצעים דנקודות – ריח, חוטם. הנהגת אלף השביעי – ע"ב דס"ג, בחינה שלישית, טעמים תחתונים דנקודות – דיבור, פה. הנהגת דין של עולם הזה – שם ב"ן הכולל, אותיות הכולל – ראיה, עין. הנהגת שיתוף רחמים – שם מ"ה הכולל, תגין הכולל – הארת המצח.

[קסו] (יא) הנהגת אלף השביעי הנ"ל, שנאמר על זה בגמרא סנהדרין (צ"ב): הקב"ה עושה להם כנפים כו', שיהיה אז הרוחניות יותר, אבל מכל מקום, לא יהיה עוד חידוש העולם החדש. לכן נדרש בהנהגת אלף ההוא, שנקרא פה כנ"ל, שיש שם בחינת כלי – אבל פחות, שיהיו עשרה ספירות אורות, ורק כלי א' (וכמו שכתבנו למעלה – ענין אור וכלי). גם נדרש שם התפשטות וסילוק, שנקרא מטי ולא מטי, וגם נקרא עולם העקודים.

[קסז] (יב) אבל בהנהגות של יתר האלפים, לא נדרש שם כלי כלל – מה שיהיה אחר אלף השביעי, שאז יחדש ה' עולמו.

[קסח] (יג) עולם התיקון נקרא עולם הברודים. ולכן הם כסדר: אלף השביעי – שהוא עולם העקודים, עולם התוהו – עולם הנקודים כנ"ל, עולם התיקון – עולם הברודים. ולפי סדר הזמן, הוא מהופך ממה שהוא לפי הנדרש לפי המעלות וכנ"ל – שסוף מעשה במחשבה תחלה (ועיין זאת בספר מלחמת משה, דף י"ב, ע"ג וע"ד), שמתחלה נדרש ההנהגות העיקריות, ואחר כך נדרש ההנהגות שהם הכנות להם.

[קסט] (יד) והנה, הנהגת הנצחיות הנ"ל, שפניו נקרא אדם קדמון, נדרש בו גם כן חלוקת עשר ספירות. וספירת המלכות של ההנהגה הזאת, שהיא חלק העשירית, היא הנהגה בפני עצמה, ונקראה בשם בפני עצמו – נקרא עתיק, ונקרא רישא דלא אתיידע.

[קע] (טו) והנהגה הזאת, הוא המעבר מן הנהגת הזמן אל הנהגת הנצחיות, עיין ביאור זאת בקל"ח פתחי חכמה (סימן צ"ז צ"ח צ"ט). והיינו, שכל ההנהגות של מעשה המצות בעולם הזה, עושים פעולות ותיקון. ומקיבוץ כל התיקונים של עכשיו שנעשה ברוחניות על ידי ההנהגות של זמנים אלו, יהי מסודר אחר כך ההנהגה בנצחיות. כי כל המעשים שנעשו, נשאר תיקוניהם קיימים, ונרשמים הדברים. ובסוף כל הסיבוב יהיה התיקון השלם על פי כל מה שנעשה. וכדי שיוכלו המעשים של עתה לעשות פעולה בנצחיות שאחר כך, צריך לזה מדרגה א' באמצע – נוטלת המעשים בעולם הזה, ומביאה אותם להקבע על פיהם, עניני עליות להנצחיות. וההנהגה הזאת נקרא, המעבר מן הזמניות אל הנצחיות (ועיין כל זה באריכות בקל"ח פתחי חכמה סימן ע"ח צ"ז, ועיין עוד שם בסימן ע"ט, פ"ז, צ"ח, צ"ט ע"ש).

[קעא] (טז) גם נאמר, שהמלכות דאדם קדמון הנ"ל מתלבשת בהנהגת הכתר, שהנהגת הא"ק ומלכות דא"ק, שהוא הנצחיות, הוא יותר חסד ורחמים, ועל דרך התלבשות שזכרנו למעלה, החסד בבחינה שלמטה.

[קעב] (יז) וכתבנו למעלה, שבכתר שבכתר יש ז' תיקונים שנקראו תיקוני דגלגלתא. והם נעשים על ידי הנהגת העתיק ורישא דלא אתיידע הנ"ל, שמתלבש בו. והיינו השבעה תחתונות של מלכות דא"ק הנ"ל – חג"ת נהי"ם שלו – מתלבשים בשבעה תיקונים הנ"ל, כמבואר זאת בעץ חיים (עץ חיים שער א"א פרק ב) (ובביאור הגר"א על ספרא דצניעותא פרק א, מבואר זאת באורך בקצת שינוי ממה שכתב בעץ חיים ע"ש), (ועיין קל"ח פתחי חכמה סימן ק"ב ע"ש). וכן מתלבש העתיק הנ"ל גם ביתר בחינות האצילות [וענין התלבשות כבר נתבאר לעיל], (וכן כתב הגר"א ז"ל שם, ובעץ חיים פרק ז ע"ש). וכתבנו למעלה שנדרש תלת רישין בכתר. ולפעמים נדרש רק תרין רישין בכתר, ועם רישא דלא אתיידע הנ"ל, נחשב ג' רישין. והם: רדל"א הנ"ל, וגלגלתא, ומוחא, שנקראו רישין דכתר, וכמו שכתבנו למעלה (ועיין קל"ח פתחי חכמה סימן צ"ו, ק"ב ע"ש).

[קעג] (יח) ובדרך כללות האצילות, נחשב העתיק, והארך אנפין, שניהם שני בחינות שבכתר. וכשמתנהג כביכול בהנהגת שניהם, נקרא עתיקא קדישא. וכמו שכתבנו למעלה, שנקרא כביכול על שם פעולותיו. ועניני אדם קדמון שזכרנו למעלה, נקראו בספרי הראשונים צחצחות.

[קעד] (יט) והנה, כל ההנהגות שבכל העולמות, לפי ערכנו המה, בגבול ותכלית. היינו, העולמות הנודע[ים] לנו, אף על גב שהשם יתברך הוא כל יכול, והיה יכול לברוא עולמות גם בלתי גבול, אבל לא רצה. רק בחר לו כביכול, לעזוב במקום זה הנהגת הבלתי תכלית, ולברוא עולמות בעלי תכלית.

[קעה] (כ) והנה, לעיל כתבנו שהשם יתברך נקרא על שם פעולותיו, וכשמשתנה פעולתו, אז נאמר בדרך משל שנסתלק שם זה ממקום זה. וכן כאן, כשהוא מתנהג בפעולותיו לברוא ברואים בלתי תכלית, אז היינו קוראים אותו אין סוף. וכשעלה ברצונו יתברך לברוא העולמות שהם בגבול, נקרא בדרך משל שנסתלק הא"ס ממקום הזה, ונתן מקום להעולמות, שהם בגבול ותכלית – ורק הניח רושם מהנהגתו. אבל לפי ערכנו, הרושם הוא בתכלית. וזה נקרא בדרך משל: צמצום אין סוף ב"ה. וזה ההנהגה גורמת דין. שאם היתה בלתי גבול, היה גם הטוב בלתי גבול (ומבואר כל זה בקל"ח פתחי חכמה, מסימן כ"ד וכ"ו באריכות ע"ש). ומכל מקום, שיתף גם מדת הרחמים, ונקרא קו אחד מבחינתו הטוב הכניס ברשימו הנ"ל, ומזה נסדר כל דרכי הנהגותיו (ועיין נפש החיים שער ג' מפרק ז' והלאה, מבאר באורך ענין צמצום וקו ע"ש).

[קעו] (כא) וההנהגה הראשונה שנסדר מחיבור הקו והרשימו, הוא הנהגה שיהיה בנצחיות דוקא, אחר כל ההכנות שיהיו מקודם. והיינו הנהגת הנצחיות – שנקרא אדם קדמון, וכמו שכתבנו לעיל. וענפים שלו: ע"ב, ס"ג כמו שכתבנו לעיל. ואורות אוזן, חוטם, פה, וכמו שכתבנו לעיל. ואחר [כך], הנהגת שם ב"ן, שנקרא עולם התוהו, עולם הנקודים. ואחר כך, הנהגת מ"ה – שיתוף הרחמים להנהגת הב"ן – ונעשה עולם התיקון, וכמו שכתבנו לעיל. ואחר כך, אחר התיקון, נסדר הכל כסדר העתיק הנ"ל, שהוא מלכות דא"ק, ותיקוני הכתר, הז' תיקונים, והי"ג תיקוני דיקנא שנתבארו לעיל. ואחר כך, עניני החכמה, שנקרא אבא וישראל סבא. ואחר כך, עניני הבינה, שנקרא אימא, ותבונה. ואחר כך, עניני השש ספירות חג"ת נה"י, שנקרא זעיר אנפין, ונקרא ישראל, וגם הנהגה שנקרא יעקב. ואחר כך, הנהגת המלכות, הנהגה שנקרא רחל, והנהגה שנקראה לאה – הכל כמו שנתבאר למעלה. על זה הסדר הולך ומסודר ספר העץ חיים ע"ש.

[קעז] (כב) וכל הנזכר עד כאן, מדובר הכל בעניני הנהגות שנקראו עולם האצילות. ואף על גב שכתבנו קצת הסבר על ראשי הדברים, אבל מה שהאריך בכל זה בספר עץ חיים, ויתר ספרי האר"י ז"ל, הכל משל, ונכתבים בלשון משל. וכמו שכתב בנפש החיים שער ג' פרק ז, וז"ל: ומודעת שכל דברי האר"י ז"ל בנסתרות, משל הם, עכ"ל.

[קעח] (כג) וז"ל הרב חיים ויטל ז"ל בעצמו, בספרו שער ההקדמות בהתחלתו, בזה הלשון: ואמנם דבר גלוי הוא, כי אין למעלה גוף ולא כח הגוף חלילה. וכל הדמיונות והציורים אלו, לא מפני שהם כך ח"ו. אמנם לשכך את האוזן, לכשיוכל האדם להבין הדברים העליונים, הרעיונים הבלתי נתפסים ונרשמים בשכל האנושי, לכן ניתן רשות לדבר בבחינת ציורים ודמיונים, כאשר הוא פשוט כו' וכמו שאמר הכתוב: "כי לא ראיתם כל תמונה", וכאלה רבות. ואמנם, יש עוד דרך אחרת כדי להמשיל ולצייר בה הדברים העליונים, והם בחינת כתיבת צורת האותיות. כי כל אות ואות מורה על אור פרטי עליון. וגם תמונה זו, דבר פשוט הוא, כי אין למעלה לא אות ולא נקודה. וגם זה דרך משל וציור לשכך את האוזן כנזכר, עכ"ל הררח"ו ז"ל שם. (ומובא בעץ חיים החדשים, היכל א"ק ענף ג'‏[1]).

[קעט] (כד) ויעויין בהודעה ואזהרה שנדפס בהתחלת ספר העץ חיים החדשים, ע"ש. וזה לשונו בספר קל"ח פתחי חכמה סי' ז': זה ודאי שכל כך דברים שאנו מזכירים בספירות – דברי צורה וגשמיות, אי אפשר להיותם כך בשום פנים, כי זה היה ככפירה ח"ו, ומקרא מלא הוא: "כי לא ראיתם כל תמונה" כו' ע"ש מה שכתב בזה. ותוכן הדבר על פי מה שכתב הרמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק ז, שהיה נראה להנביאים ומודיעים להם ענינים על פי משל, כמו מקל שקד שראה ירמיה. כן על דרך זה, כשהיה רוצה יתברך להודיע להנביאים את עניני הנמשל, היה מראה להם [ב]מראות נבואה את משלים האלה על דרך מקל שקד שראה ירמיה וכו'. ועיין שם בקל"ח פתחי חכמה סימן ח' וט'. וכן כתב בספרו חוקר ומקובל, בד"ה ואיזה פירוש כו' והרי כבר תרצת וכו' ע"ש, ובספרו דעת תבונות דף ל"ה ול"ו: אבל בעצם משל הוא, כמו מקל שקד של ירמיה, שלא היתה אז בריאה חדשה מקל שקד, רק שכן היו מראים להנביאים להבינם את הפתרון, ועיין שם. אבל מכל מקום, נראה לפי עניות דעתי, שלא בכל המשלים שהוזכרו בספרים שייך לומר כן.

[קפ] (כה) ויש עוד טעם להמשלים – לפי שבעניני הבריאה כן הוא. בדרך משל, עגולים ויושר, נמצא כן בעולמות הנבראים, הרקיעים כמו עיגולים, ומה שבתוכם בחינת יושר. וכן הרבה משלים, שכן הוא באדם שמרמזים עליהם. או שייך זאת על העולמות הנבראים המתנהגים מהם. והכל לפי הענין. ולכן הוזכרו באותן המשלים. או שנרמזו סודות האלה בהתורה, בהמשלים האלה. וגם לפי שיש טעמי מצות הרבה, על פי המשלים האלה שבמעשה המצות כן המה. ובכלל, המשל מקובל גם כן. אבל הלומד בספר עץ החיים, צריך להזהר ולדעת שאך סגנון המשל לבד נמצא שם, וכמו שכתב בנפש החיים שם כנ"ל: ומודעת שכל דברי האר"י ז"ל בנסתרות משל הוא, עכ"ל, וכנ"ל.

[קפא] (כו) ובספר חוקר ומקובל מבואר, שסדר הלימוד בזה – ללמוד מתחלה סגנון המשל לבד (אשר על זה סידר את העשרה פרקים שלו שמה), ואחר כך ללמוד את סגנון הנמשל. והמחבר – שם, ובקל"ח פתחי חכמה, קורא את המשל "מראה", ואת הנמשל "פתרון", וכנ"ל, לפי שבמראה הנביאים היו. וראשי פרקים מן הנמשל, נמצא מעט בספרו חוקר ומקובל, ובספרו קל"ח פתחי חכמה באיזה מקומות [ובספר החדש פתחי שערים יעוי"ש]. וצריך המעיין להבין בהם, מקום שמדברים באמת עניני הנמשל, למקום שמדברים גם כן על דרך סגנון המשל לבד. ואך, מה שכתבו בעולמות בריאה, יצירה, עשיה – יש בהם מה שמדובר בהנבראים עצמם, ובהם יש דברים שאינם למשל, וכמו שיתבאר בס"ד. והרוצה ללמוד את סגנון המשל מספר עץ חיים, להקל עליו, העצה היעוצה לפניו – שילמוד מתחלה רק את המקומות שנרשם עליהם מהדורא תנינא לבד (או בראשי תיבות: מ"ת), וידלג הכל מה שלא נרשם עליו מ"ת. וכן יתנהג בכל הספר, ואחר כך, ישוב ללומדו יתר הדברים. ויתחיל בשער הראשון, במקום שנרשם עליו מהדורא תנינא, עד סוף הענף.

ואחר כך ילך לשער טנת"א בתחלתו, עד מקום שנרשם עליו מ"ב, וידלג משם עד פרק ב שם, ובפרק ג ידלג עד שער העקודים, וכן בכל הספר.

  1. ^ אולי הכוונה לעץ חיים/שער א/ענף ג. לא בטוח. יש הרבה שערים בהיכל אדם קדמון.. -- ויקיעורך