כללי התחלת החכמה/פרק א

<< · כללי התחלת החכמה · פרק א · >>

כללים למתחילים בחכמה. חכמת האמת:

לתועלת החפצים להתחיל בלימודה, ועדיין לא למדו בהספרים. ויכבד עליהם הבנתם שם, מחסרון ידיעת הכללים המוכרחים למתחיל לדעת. לכן סדרנו לפניהם הכללים האלה, להקל עליהם אחר כך, שיוכלו להכנס בשערי', וגם להישיר לפניהם הדרך אשר ילכו בה. (רוב) כללים אלה נלמדו ונלקטו [מכתבי האר"י ז"ל], ומדברי הגאון רמ"ח לוצאטו ז"ל, ומדברי הגר"א ז"ל, וכנרשם על רוב הדברים את מקורם.

פרק ראשון - בו מדובר ענין הספירות, וההנהגות ושמותן, ובו ל"ג סעיפים

[א] (א) הנה להוי"ה יתברך יקראוהו הספרים בשם אין סוף, יען הוא בלתי גבול ובלתי תכלית. וכשם שהוא בלתי גבול ובלתי תכלית, כן הוא רצונו ית׳ (וע"ע לקמן פ"ח, סעיף כ"א וכ"ב).

[ב] (ב) ידוע שהא"ס ב"ה אסור לחשוב בו כלל וכלל כו׳, וכל מה שאנו מדברים בו ובספירות הכל מרצונו והשגחתו הידוע מצד פעולותיו. וזהו הכלל לכל דרכי הקבלה. (עכ"ל הגר"א ז"ל בליקוטים שבסוף ספר ספרא דצניעותא שנדפס מחדש) וכן כתב הרמ"ח לוצאטו ז"ל בספרו אדיר במרום דף נ"ט ע"א, וז"ל שם: הנה מה שאנו מדברים במאציל ב"ה, הנה דבר פשוט הוא שאין אנו מדברים רק בבחינת פעולותיו ולא בבחינת מהותו ועצמותו כלל. ותדע שאפילו מה שאנו מזכירין אותו בשם אין סוף ב"ה, אין הכונה על עצמותו כלל, אלא על פעולותיו עכ"ל. ועיין עוד בספרו חוקר ומקובל בתחלתו בד"ה הנה ידוע תדע כו׳ ע"ש באורך.

[ג] (ג) והנה בענין דרכי הנהגתו יתברך את העולמות, עשר ספירות הן. ואלה שמותן: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.

[ד] (ד) כל ספירה הוא מדה אחת מן המדות של הא"ס ב׳׳ה, אשר ברא בם את העולמות ומנהג אותם. (עכ"ל בס׳ קל"ח פתחי חכמה סי׳ ו׳, ועיין עוד בליקוטי הגר"א ז"ל שם, ובריש ספר חוקר ומקובל, ובריש ספר קנאת ה׳ צבאות, ענין הספירות מה המה), עיי"ש.

[ה] (ה) בענין ההנהגה, יש החסד הגמור, ויש הדין הגמור, ויש הנהגה ממוצעת בין החסד והדין, ונקרא רחמים. וסימנם חד"ר – ח'סד ד'ין ר'חמים (עיין ספר יצירה פ"ג).

[ו] (ו) ספירת הכתר הוא חסד גדול ורחמים עד אין קץ, שהוא לפי התכלית לו יתברך, שהתכלית הוא להיטיב לכל, וגם למי שאין לו זכות, על דרך שאמרו בברכות (ז ע"א): "וחנותי את אשר אחון", אעפ"י שאינו הגון. (הגר"א ז"ל שם ד"ה ואמר כו׳.)

[ז] (ז) ספירת החכמה גם כן חסד גדול, גם למי שאין לו זכות כל כך. אך לא חסד כל כך כמו הכתר. וגם הבינה הוא חסד כנ"ל. והחכמה הוא יותר חסד מבינה (שם), ומבינה דינין מתעוררין ממנה. פירוש: שלפעמים זהו נכלל בחסד לעשות דין בעולם, שזה גם כן לטובה, למען לא יהיה עולם של הפקר. או על דרך: "כי אשר יאהב ה׳ יוכיח" (משלי ג׳ י"ב), ועל דרך הכתוב (פרשת עקב): "כי כאשר ייסר איש את בנו" כו׳.

[ח] (ח) כל השלשה הנ"ל: כתר, חכמה, בינה, נקראו ג׳ ראשונות או ג' עליונות, והם רחמים גדולים שהם לפי רצונו יתברך בעולם, לא לפי המעשה כו׳. ולכן כשאלה מתגלים, אז רחמים ורצון גדול בעולם (הגר"א ז"ל שם).

[ט] (ט) ספירת החסד הוא החסד הגמור, רק הוא למי שמגיע לו בעד מעשיו (כמו בגן עדן להצדיקים). ספירת הגבורה הוא הדין הגמור והעונש הגמור למי שמגיע לו בעד מעשיו (וכמו בגיהנם להרשעים). והתפארת הוא ההנהגה הממוצעת בין החסד והדין, שנקרא רחמים כנ"ל (כל זה נלמד מדברי הגר"א ז"ל שם) (והתפארת נוטה לחסד יותר מלדין).

[י] (י) הנצח הוא הנהגת החסד, אבל אינו חסד גמור, רק חסד ממוזג בדין קצת. ובכלל זה, מה שמתדמה שהוא רע לשעתו, אבל באמת הוא טוב אמיתית לפי התכלית, כמו שמשלמין להצדיקים מיעוט עונותם בעולם הזה, להטיבם באחריתם לעוה"ב טובה אמיתית ונצחיות (עיין יומא פ"ו ע"א וקדושין ל"ט ע"א ומ ע"א). וכדומה לזה, נכלל בהנהגת הנצח. (נלמד מדברי הגר"א ז"ל שם.)

[יא] (יא) ההוד הוא הנהגת הדין. אבל אינו דין גמור, רק ממוזג בחסד קצת. ובכלל זה, הרע שמתדמה לשעתו שהוא טוב וערב, אבל באמת הוא לעונש, כמו שמשלמין להרשעים מיעוט זכיותיהם בעולם הזה, להאבידם לעולם הבא, (וכמ"ש פרשת ואתחנן: "ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו") (וע"ש בקדושין שם וביומא שם) וכדומה לזה, נכלל בכלל הנהגת ההוד. (כל זה נלמד מדברי הגר"א ז"ל שם ד"ה ואמר שם שהצמצום כו' עי"ש). היסוד הוא הנהגת העולם בכללו (שם), והוא הנהגה ממוצעת בין הנצח וההוד (ונוטה קצת יותר לדין).

[יב] (יב) כל הששה ספירות הנ"ל: חסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד, יסוד, הם הכל לפי מעשי בני אדם, שגם החסד הגמור הוא רק למי שמגיע לו בעד מעשיו כנ"ל. (הגר"א ז"ל שם). ולכן נקראו הששה הנ"ל בכלל הנהגת המשפט (עיין קל"ח פתחי חכמה סימן צ"ב עיי"ש).

[יג] (יג) ובאשר הכתר הוא הרחמים גדולים באין קץ וכנ"ל, לכן נקרא ארך אפים, ובלשון הזוהר ארך אנפין (וגם לפי שההנהגה הזאת תהיה רק להתכלית לעתיד, כמו שנכתוב לקמן בס"ד), לכן נכלל בכלל ארך אפים, שממתין ומאריך אף לצדיקים ולרשעים (כמ"ש חז"ל בב"ק נ' ע"ב ע"ש). וששה ספירות חג"ת נה"י הנ"ל, שהם הנהגת המשפט כנ"ל, נקראו זעיר אנפין. פירוש, מיעוט אפים, שהוא הנהגת המשפט (וגם הנהגה של עכשיו וכנ"ל) ומיעוט חסד, שהוא רק למי שזוכה כנ"ל (ועיין קל"ח פתחי חכמה סימן צ"ב, צ"ג, צ"ד, צ"ה).

[יד] (יד) ספירת מלכות, הוא הנהגה להשגיח בתחתונים, ולגלות מלכותו בעולם שתהי׳ שכינתו יתברך בעולם, (פירוש, שיהי׳ נודע שהוא שוכן בקרבם) ושיקבל מעשי המצות שלהם ותפלתם, ולעשות שיקבלו התחתונים עול מלכותו עליהם כו׳ (עיין בפירוש הגר"א ז"ל על רעיא מהימנא סוף חלק א', מהזוהר במהדורה תנינא ד"ה ויחלום כו'), (וע"ע בספר קנאת ה׳ צבאות חלק א', נתבאר גם כן ענין עשר ספירות ולמה הם עשר, ע"ש).

[טו] (טו) מה שנקראו ספירות, הוא לשון מספר (פירוש הגר"א ז"ל בספר יהל אור בפירוש זוהר בראשית ט"ו ע"א ד"ה ליקוט כו', ע"ש הטעם באורך). ולכן נדרש הלשון "ספירת" גם על שאר דברים, שכל מה שבעולם נחלק לעשר ספירות, וכמו שיתבאר, לפי שספירות הוא לשון מספר.

[טז] (טז) והנה אמרו חז"ל על המקרא (מלכים א׳ כ"ב, י"ט מובא בפירש"י שם): "וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו", וכי יש ימין ושמאל למעלה. אלא אלו מיימינים לזכות, ואלו משמאילים לחובה. ולכן ספירה שהיא הנהגת החסד למי שיש לו זכות, נקרא בדרך משל ימין. וספירה שהיא הנהגת הדין להעניש החוטאים, נקרא בדרך משל שמאל.

[יז] (יז) ולכן, אם נכתוב הספירות ונרצה להורות בסדר כתיבתם את ענין הנהגותיהם, נכתוב אותם בסדר זה: מקודם ג׳ עליונות – כתר למעלה (לפי שהוא השורש כמו שיתבאר), תחתיו חכמה מימין, ובינה משמאל, לפי שבבחינת ג׳ ראשונות, הבינה ממנה דינין מתעוררין וכנ"ל. ותחתיהם חסד מימין, וגבורה משמאל, ותפארת תחתיהם באמצע (לפי שהת"ת הנהגה ממוצעת כנ"ל). תחתיהם נצח מימין, והוד משמאל, ותחתיהם יסוד באמצע, שהוא הנהגה ממוצעת בין הנצח וההוד וכנ"ל. ותחתיהם מלכות באמצע. כזה:

	כתר	
חכמה		בינה
	(דעת)	
חסד		גבורה
	תפארת	
נצח		הוד
	יסוד	
	מלכות	

[יח] (יח) וסדר הנ"ל נקרא בדרך משל סדר עמידתם, והוא בדרך משל כנ"ל, וכשנצייר אותם בסדר הזה נקרא עשר ספירות דיושר.

[יט] (יט) ולפעמים נצייר העשר ספירות בדרך משל כמו עיגולים זה בתוך זה, כתר מקיף סביב בעיגול, ובתוכו עיגול חכמה, ובתוכו עיגול בינה, וכו׳ עד מלכות. סדר זה נקרא עשר ספירות דעגולים, ויש בזה כללים בענין ההנהגה, שבציור העיגולים נלמד את סדר השתלשלות זה מזה, שיתבאר ענינו לקמן בס"ד (פ"ה סעיף ב׳ וג׳ וד׳) (ואיזה הנהגה היא העיקרית המסבבת את ההנהגה השני׳ וכמו שיתבאר), ועל זה מורה סדר עגולים הנ"ל. וכשנדבר בסדר ההנהגה, מהו דין, מהו חסד, נציירה בסדר הנקרא עשר ספירות דיושר וכנ"ל. כן כתב בספר קל"ח פתחי חכמה סי׳ י"ג ע"ש. והגר"א ז"ל כתב לפי שיש שני מיני הנהגות, הנהגה בכלל והנהגה בפרט, ועל זה מורה שני הדרכים הנ"ל עיגולים ויושר, (ע"ש בליקוט שבסוף ספר ספרא דצניעותא, בד"ה דע כו׳ ע"ש)^[1] .

[כ] (כ) ספירת המלכות, הנהגתה יותר דין מששה ספירות חג"ת נה"י הנ"ל שנקראו הנהגת המשפט וכנ"ל, ויש לפעמים בה משפט. אבל מלכות שנקראת לפעמים צדק, היינו משפט צדק, דין יותר. ורק לפעמים בזכות התחתונים משתתפת הנהגת המלכות בחסד ונעשה הנהגת הרחמים, וכמו שיתבאר בס"ד. (ועיין אדרא זוטא בזוהר האזינו דף רצ"א ע"ב, רצ"ב ע"א ע"ש, ולקמן פ"ז סעיף ד׳ ה׳ ו׳).

[כא] (כא) והנה הנהגה כללית שמתנהגת בדין, נקרא בלשון נקבה. וכמו שכתוב בפרשת בהעלותך: "ואם ככה את עושה לי", ע"ש פירש"י. לכן נקרא הנהגת המלכות נוקבא בדרך משל, ועוד יתבאר בס"ד לקמן טעם על שם זה.

[כב] (כב) וכן הבינה, אשר בערך החכמה היא קצת דין, שדינין מתעוררין ממנה וכנ"ל, נקראת הבינה ג"כ בלשון נקבה, כי בערך של ספירת חכמה היא בחינת דין כנ"ל. ועל פי זה, לפעמים כשרוצה לזכור בחינת דין שבספירה אחת, כמו כשנאמר הכתר (שנקרא ארך אנפין) ובחינת קצת דין שבו, נאמר ארך אנפין ונוקבי'. פירוש, כתר שהוא רחמים גמורים, ובחינת הדין שבו. (ומה שלא נקרא גבורה והוד נוקבא, נראה שהששה ספירות חג"ת נה"י, הם בכלל נקראת הנהגה אחת – הנהגת המשפט כנ"ל, ליתן שכר לעושי מצוה ולענות לעוברי מצותיו. כן נראה לכאורה.)

[כג] (כג) והנה מדובר בספירות בשני בחינות, בחינת פנימיות, ובחינת חיצוניות. היינו שלפעמים [ה]הנהגה גלויה ומפורסמת וניכרת, ולפעמים היא מסותרת, כגון שעושין חסד בהסתר, שאינו נודע ונרגש החסד והטוב וכדומה, וכלשון הכתוב משלי כ"ז, ה׳: "טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת", וכמ"ש (נדה ל"א ע"א) שאין בעל הנס מכיר בניסו.

[כד] (כד) והנה לפעמים נמנה עוד במנין הספירות דבר הנקרא שמה דרך משל דעת, והיינו שלא נחשב הכתר במנין העשר, רק נמנה במקומו הנקרא בשם אחר שנקרא דעת. וכתב בספר משנת חסידים בתחלתו, וכן כתב גם הגר"א ז"ל (בפירוש ספר יצירה פרק א משנה א, אופן ג׳), שבבחינת הפנימית הנ"ל, נחשב כתר ולא דעת, ובבחינה החיצוניות נחשב דעת ולא כתר, (ולכן תנן בספר יצירה עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשר).

[כה] (כה) וביאור הדברים הנ"ל הוא, שהנהגת הכתר, שהוא רחמים גדולים מאד, לפי הנראה והגלוי – איננה נראה עכשיו. רק עתידה להיות לעולם הבא, בזמן התכלית, שהוא לאחר ששת אלפים שנה. ולכן מורה על זה שם אהי"ה, לשון עתיד, אני עתיד להיות (וכמו שיתבאר בס׳׳ד). אך בבחינת ההסתר הגדול גם הנהגת הכתר מנהגת עכשיו, שההנהגות של עכשיו הם הכנות להעתיד, ועיקר כוונת השם יתברך להטיב, וכמ"ש כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. ולכן נאמר שרק בבחינת הפנימית, שהוא ההסתר הגדול, נחשב כתר גם כן, אבל בבחינת הנהגות הגלויות, שהוא בחינת החיצוניות, לא נחשב כתר, ורק יש ממנה מקצת מעט גם בבחינת ההתגלות מבחינת הכתר מעט, שלכן לא נקרא כתר רק שם אחר, ונקרא דעת, והוא במדרגה מועטת, שנחשב בערך רק כמו הנהגה ממוצעת בין החכמה והבינה. שהחכמה הוא בלא דין כלל, ובבינה דינים מתעוררין ממנה כנ"ל, ודעת הוא הנהגה ממוצעת ביניהם, ולכן נחשב דעת בסדר עמידתם תחת חכמה ובינה באמצע, שהוא בדרך משל הנהגה הממוצעת כנ"ל.

[כו] (כו) ורק זאת ידוע בבחינת התגלות, שכל ההנהגות של עכשיו הם סיבובים והכנות להנהגת העתיד – הנהגת הכתר, שנחשב לפי זה הנהגת הכתר השורש לכל הנהגות של עכשיו, שלפי שרצה בהנהגת הכתר לעתיד, מקדים כל ההנהגות של עכשיו, כי סוף מעשה במחשבה תחילה (עיין קל"ח פתחי חכמה סי׳ צ"ב צ"ג עיי"ש).

[כז] (כז) ובזה מבואר מה שכתבנו למעלה (בשם המשנת חסידים והגר"א ז"ל) שבבחינת הפנימית נחשב כתר ולא דעת, ובבחינת החיצונית לא נחשב כתר רק נחשב דעת במקומו, והכתר נחשב רק בבחינת שורש לבד וכנ"ל. [ולכן נקרא כתר אַיִן לפי שבהתגלות כמעט איננה לפי השגתנו, וכן נקרא רישא דאין כדלקמן]. ונחשב סדר הספירות חכמה, בינה, דעת, חסד כו׳, וכן כתב הגר"א ז"ל בהתחלת ספר ספרא דצניעותא (שהשירותא), פירוש, ההתחלה בגלוי, הוא מחכמה.

[כח] (כח) ולכן באשר בבחינת התגלות, ההתחלה הוא מחכמה ובינה, לכן נקרא חכמה בשם אבא ובינה נקראת בשם אימא, שלפי שממנה דנין מתעוררין נקראת לשון נקבה וכנ"ל. ולקמן יתבאר עוד בס"ד טעם שנקראו בשם זה, ועיין לקמן (פ"ה סעיף ג' וד').

[כט] (כט) העולה מכל הנ"ל, שהעשר ספירות הנ"ל בדרך כלל נחלקו לחמשה מיני הנהגות כוללות, וכל אחד נקרא עוד בשם בפני עצמה. כתר נקרא ארך אנפין, חכמה נקרא אבא, בינה נקראת אימא, הששה ספירות חסד גבורה ת"ת נצח הוד יסוד שהם בכלל הנהגת המשפט כנ"ל נקרא זעיר אנפין, מלכות נקרא נוקבא 'וכמו שנתבאר טעמם (שנקראו בשמות אלו).

[ל] (ל) ולפעמים נקראו העשר ספירות בכלל חמשה חסדים וחמשה גבורות. והיינו: כתר, חכמה, חסד, תפארת, נצח – נקראו ה׳ חסדים (לפי שהת"ת נוטה יותר לחסד כנ"ל). וחמשה ספירות: בינה, גבורה, הוד, יסוד, מלכות – נקראות ה׳ גבורות (שהיסוד נוטה לדין יותר, וכנ"ל גם כן).

[לא] (לא) הששה ספירות: חסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד, יסוד – נקראו בספרים ששה קצוות (או ו׳ קצות), לפי שכנגדם יש ששה קצוות בעולם: דרום, צפון, מזרח, מערב, מעלה, מטה (דרום נגד חסד, צפון נגד גבורה, מזרח נגד ת"ת, מעלה נגד נצח, מטה נגד הוד, מערב נגד יסוד), ועיין ספר יצירה פ"א, מ"ה ומי"ג וביאור הגר"א ז"ל שם.

[לב] (לב) והנה השם יתברך ברא את האדם באיבריו וחלקיו, וחִלקם במספר חלקים כנגד חלקי ההנהגות בכלל, וחלקי האדם מרמז כל אחד על חלק מן ההנהגה. ובאשר בדרך כלל עשר ספירות הם וכנ"ל, לכן יש באדם גם כן עשרה דברים בכלל שהם כנגד העשר ספירות בכלל. והם: הראש נגד שלש ראשונות, היינו גלגולת והאויר שבו נגד כתר, מוח ימין נגד חכמה, מוח שמאל נגד בינה (מוח ג' שבאחורי שניהם נגד דעת), זרוע ויד ימין נגד חסד, זרוע ויד שמאל נגד גבורה, הגוף נגד תפארת, הירך ורגל ימין נגד נצח, הירך ורגל שמאל נגד הוד, ברית קודש נגד יסוד, עטרת הברית נגד מלכות.

[לג] (לג) ולפעמים נקראו הספירות עצמן גם כן באותן השמות של איברי האדם שמרמזין עליהם בדרך משל. כתר נקרא גלגלתא, חכמה בינה מוחין, חסד זרוע ימין, וכן כולם (עיין בכל ספרי קבלת האמת). והדבר פשוט מאד שהם רק שמות לבד שנקראו ההנהגות בשמות אלו בדרך משל, אבל חלילה להעלות על הדעת ח"ו שיש שם שום תמונה ח"ו, שזה כפירה ח"ו, והוא פשוט מאד. ועיין כל זה בהודעה והאזהרה בהעץ חיים החדשים. [ובספר האילן הגדול הנדפס מחדש, ובספר מקדש מלך, ושערי קדושה להררח"ו ז"ל בסופו עיי"ש, ובהקדמה שניה על תיקוני זוהר בתפלת אליהו הנביא].

1. הג"ה [ועיין בעץ חיים היכל א׳ בדרוש עיגולים ויושר באריכות בזה ע״ש. המעתיק.]