כוכבי שמים רחוקים/מן האדה האיסלנדית/פסח זמן חרותנו

פֶּסַח זְמַן חֵרוּתֵנוּ / שאול טשרניחובסקי

חַגֵּי יִשְׂרָאֵל רֵיחָנִים, חַג חַג וְרֵיחוֹ שֶׁלּוֹ!
וּמִשֶּׁנִּכְנַס אֲדָר לְמַחֲצִיתוֹ הַשְּׁנִיָּה וּבַת-קוֹל
יוֹצֵאת שׁוֹאֶלֶת וְחוֹזֶרֶת: מִי יְבַשֵּׂר לְיִשְׂרָאֵל הַפֶּסַח
הִנֵּה מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא? – וּבַת-קוֹל בַּמְרוֹמִים מַכְרֶזֶת:
"יֵצְאוּ בְּנֵי-חוֹרִין וִיבַשְּׂרוּ לְעַם טָעוּן חֵרוּת, כִּי פֶּסַח
זְמַן חֵרוּתֵנוּ הִגִּיעַ". – וְעָנְתָה וְאָמְרָה: הָרֵיחוֹת
אֲשֶׁר בְּעַרְבוֹת-הַהוֹד, שֶׁאֵין בִּלְתָּן בְּנוֹת-חוֹרִין בָּעוֹלָם!
נָהָר נָהָר וּגְדוֹתָיו, יַעַר יַעַר וְקָרַחְתּוֹ,
הָר הָר וְאֶדֶן בַּסִּיסוֹ, וְהָעֲרָבָה – לְלֹא גְבוּלִים,
עַל פְּנֵי הָאָרֶץ הִיא תִפּוֹל לְאַרְבַּע רוּחוֹת שָׁמָיִם.
וַאֲדוֹן-עוֹלָם, בִּרְצוֹתוֹ לָדַעַת אֶת אָרְכָּהּ וְאֶת רָחְבָּהּ,
עֶדְרֵי עֲנָנִים מַשְׁחִירִים וּכְבֵדִים יְשַׁלַּח מֵעֵבֶר
יַמִּים חַמִּים רְחוֹקִים, וְנָהֲרוּ לְאִטָּם עָלֶיהָ
– עַב-הֶעָנָן – וְיַעֲשׂוּ יָמִים וְלֵילוֹת אֲרֻכִּים
עַד שֶׁיַגִּיעוּ לַקָּצֶה. בַּת-חוֹרִין אַךְ הָעֲרָבָה!
וְהָיָה אִם בָּהּ יֵאָחֵזוּ שֵׁבֶט בֶּן-אָדָם בְּנוּדוֹ,
יוֹרִישׁ אֶת כַּת הָאַיָּל קַל הָרַגְלַיִם וִיזַנֵּב
אֶת נֶחְשְׁלֵי הַזְּאֵב הַבּוֹדֵד בִּנְקִיקֵי-גֵיאָיוֹת;
אוֹ יַאֲהִילוּ עָלֶיהָ אַבִּירֵי הַמִּקְנֶה הַמַּקְרִין
וְצֹאן כְּבַד-צֶמֶר וּמִתְמַהְמֵהַּ לְרֶגֶל עָלוֹתָיו,
שְׁגַר הָאֲלָפִים הָרַךְ, עַל פִּרְקֵי דְרָכִים נִשְׁכָּחוֹת;
אוֹ כִּי יַכֶּנָּה לְמַטְלִיּוֹת מַטְלִיּוֹת בִּנְתִיבוֹת רְחָבִים
לָתֵת עָלֶיהָ סִמָּנִים וְדַרְכִּיּוֹת אֲבָנִים נֶאֱמָנוֹת,
לְמַעַן תִּישַׁרְנָה שְׁיָרוֹתָיו עֲמוּסוֹת שֶׁפַע מַעֲרָבָן;
אוֹ יִתְקְפֶנָּה בְּאִתִּים, יַאֲרִיךְ מַעֲנִיּוֹת מַחֲרַשְׁתּוֹ
לָשֵׂאת עַל גַּבָּהּ מִזְרָעוֹ וּלְהֵינִיק קָמוֹתָיו מֵחֶלְבָּהּ,
יַצְפִּין בְּחֵיקָהּ הַבָּרוּךְ זֶרַע לַפְרִיחַ מִקְשָׁאוֹת,
אוֹ יְכַבְּלֶנָּה בִמְצָדוֹת בְּתוֹךְ תְּחוּם חֹמוֹתָיו הַבְּצוּרוֹת,
הַנֶּעֱטָרוֹת מִגְדָּלִים, בְּמִסְגֶּרֶת בִּירוֹתָיו הַצָּרוֹת, –
עַד שֶׁתִּתְנָעֵר, תִּלָּפֵת וְתַדְשֵׁא דֶּשֶׁא וְעֵשֶׂב-
זֶרַע תַּזְרִיעַ לְכַסּוֹת עַל פָּעֳלֵי אָדָם פְּרִי-אָפַע.
וְכָלָה מִן הָעֲרָבָה, וְיֹאבַד לוֹ זֵכֶר לְעוֹלָם,
אֵלֶּה שֶׁשָּׁכְחוּ אוֹתוֹ גַּם הֵמָּה יִשָּׁכְחוּ מֵאָדָם.
 
וּמִשֶּׁנִּכְנַס אֲדָר לְמַחֲצִית הַחֹדֶשׁ הַשְּׁנִיָּה,
יַעֲלוּ מִן הָעֲרָבָה רֵיחוֹת עֲרֵבִים, קַלִּילִים,
רֵיחוֹת עֲדִינִים עֲדִינִים, לֹא יְדָעוּם קַיִץ וָחֹרֶף,
רֵיחוֹת רִאשׁוֹנֵי רִאשׁוֹנִים שֶׁל הָעֲשָׂבִים הַשּׁוֹטִים
לַכְרִיז עַל פֶּסַח מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא לְבָתֵּי יִשְׂרָאֵל,
רֵיחַ עֲשָׂבִים נַעֲלָמִים מִתְפַּתְּחִים אֵי שָׁם בָּעֲרָבָה
תֵּכֶף עִם גְּמַר נֶבֶט זָעִיר מִתּוֹךְ גּוּשׁ אֲדָמָה מִתְחַמְּמָה
כְּנֶגֶד חַמָּתוֹ שֶׁל אָבִיב בְּקֶרֶן בֶּן-שֶׁמֶשׁ לוֹטֶפֶת
לֶטֶף אֵם רַחֲמָנִיָּה. וְאוּלָם הַפֶּסַח, הוּא גּוּפוֹ,
מַכְנִיס אִתּוֹ אֶת רֵיחָן שֶׁל מַצּוֹת צַחוֹת עֲגֻלּוֹת,
בָּאוֹת מִן הַמַּאֲפִיָּה, נְתוּנוֹת בְּסָדִין צַח לָבָן,
כָּרוּךְ אֶל שְׁנַיִם יַתּוּכִים, שֶׁנִּגְעֲלוּ יוֹם אֶחָד קֹדֶם.
נִכְנְסוּ לְתוֹךְ טְרַקְלִינֵנוּ, הָעוֹמֵד בְּכַשְׁרוּתוֹ שֶׁל פֶּסַח.
עוֹמֵד לוֹ בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר מַכְתֵּשׁ הַנְּחֹשֶת הַנּוֹצְצָה,
וְיוֹם יוֹם יָשְׁבוּ הַיְלָדִים, מִתְגָּאִים בְּתַפְקִידָם הַגָּדוֹל,
לִכְתּוֹשׁ הַמַּצָּה לְקֶמַח – עַד עָיְפוּ יְדֵיהֶם הַקְּטַנּוֹת.
רֵיחַ שֵׁנִי שֶׁל פֶּסַח נוֹדֵף בַּבַּיִת, כְּשֶׁהָיְתָה
אִמָּא עֲסוּקָה בַּמִּטְבָּח בְּתִקּוּן אֲרוּחָה לַקְּטַנִּים
אֲשֶׁר הִתְעַנּוּ מִבֹּקֶר, וְאָפְתָה לְבִיבוֹת הַפֶּסַח,
לְבִיבוֹת מִקִּמְחָא דְמַצּוֹת – הָיָה זֶה רֵיחַ שֶׁל פֶּסַח!
אֲשֶׁר בּוֹ הִתְחָרָה רַק רֵיחַ מַצָּה מְטֻגֶּנֶת,
מַצָּה – פֵּרוּרִים – עֲשׂוּיָה עַל שׁוּמַן-אַוָּזִים וּבֵיצִים,
בְּמַחֲבַת אוֹ בְּמַרְחֶשֶׁת בַּרְזֶל-הַסִּיגִים הַגְּדוֹלָה.
אֶלָּא לֹא אָמְרוּ תִּינוֹקוֹת "פֶּסַח" עַד שֶׁלֹּא בָּאוּ
יֶתֶר הָרֵיחוֹת הַטּוֹבִים, אֲשֶׁר מָנִינוּ בַּפֶּסַח.
כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה רֵיחוֹת דִּבְּרוּ יְלָדִים בַּפֶּסַח:
רֵיחַ לְבִיבוֹת-הַפֶּסַח וְרֵיחָהּ שֶׁל מַצָּה מְטֻגֶּנֶת
[אֵלוּ עַל מַחֲבַת בַּרְזֶל-סִיגִים מַתִּיזָה הַקֶּצֶף,
וְזוֹ בְּמַרְחֶשֶׁת עֲמֻקָּה מוֹשִׁיטָה יָדִיתָהּ בְּיוּהֲרָה],
רֵיחַ הַ"כְרֶמְזְלִים" הַשְּׁמֵנִים הַשְּׁזוּפִים בְּמִלּוּאֵי מִרְקָחַת
וְרֵיחַ "פַאלִירְצִ'יק", הָעוֹלֶה וְעוֹבֵר עַל גְּדוֹת הַקַּלַחַת.
וְאִמָּא כְּשֶׁהָיְתָה מַגִּיעָה עַד לְפָרָשַׁת פֶּסַח אִתָּנוּ,
הָיְתָה חוֹזֶרֶת אוֹמֶרֶת: "בָּנַי, וְאִלּוּ זֶה רֵיחַ
אָבִיב שֶׁל פֶּסַח שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל יֶתֶר הָרֵיחוֹת,
רֵיחָהּ שֶׁל הָעֲרָבָה וְהַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל – בְּנֵי חוֹרִין.
תִּגְדְּלוּ, בָּנַי, וְתָעוּפוּ אֶל אֲשֶׁר יִשָּׂאוּכֶם כַּנְפֵיכֶם,
אֶלָּא אֶת רֵיחַ הַפֶּסַח, אֶת רֵיחָהּ שֶׁל הָעֲרָבָה,
רֵיחוֹ שֶׁל זְמַן חֵרוּתֵנוּ עִם רֵיחַ הַחֵרוּת הַגְּדוֹלָה,
אוֹתוֹ זִכְרוּ לְעוֹלָם! וִהְיִיתֶם בְּנֵי-חוֹרִין בְּכָל מָקוֹם.
תִּזְכּוּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם לִהְיוֹת בְּנֵי-חוֹרִין בְּאֶרֶץ
חֵרוּת אֲבוֹת אֲבוֹתֵינוּ.
                           וְסוּפוֹת הַכְּפוֹר וְהַשֶּׁלֶג,
זַוְעוֹת לֵילוֹת הַסְּתָו וִילֵיל זְאֵבֵי-עֶרֶב רְעֵבִים
תִּזְכְּרוּ אַךְ לְאַחַר מַעֲשֶׂה וִהְיִיתֶם בְּנֵי חוֹרִין בְּנַפְשְׁכֶם!"
וְאוֹתָהּ עֲרָבָה בַּת-חוֹרִין, שֶׁגָּבְרָה עַל כַּמָּה וְכַמָּה
בַּעֲלֵי קַרְנַיִם מַגְדִּילוֹת, מַשְׁחִיתֵי עוֹלָם וּמְהָרְסָיו;
שׁוֹרֵי-הַבָּר הַמְּסֻרְבָּלִים, וּרְאֵמֵי-בְרֵאשִׁית אֲיֻמִּים,
אֵילֵי מִפְלֶצֶת מִקֶּדֶם – וְרָאֲתָה אוֹתָם מִתְפּוֹרְרִים,
עָפָר וָאֵפֶר נִשָּׂאִים עַל כַּנְפֵי רוּחַ בִּסְעָרוֹת,
תִּשְׁבֹּר קְרָנָיו שֶׁל אַיִל בַּעַל קַרְנַיִם גְּבֹהוֹת,
לִכְשֶׁיִּכָּנֵס בִּגְבוּלָהּ בְּאַחַד הַיָּמִים בְּסוּפָה,
"אַיִל (כִּי יָבֹא) מְנַגֵּחַ יָמָּה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה,
חַיּוֹת לֹא-יַעַמְדוּ לְפָנָיו, וְאֵין מַצִּיל מִיָּדוֹ,
וְעָשָׂה כִרְצֹנוֹ וְהִגְדִּיל" – וְשָׁם, שָׁם תִּהְיֶה קְבוּרָתוֹ.
יַעַן כִּי כָל-הָאָדָם בֶּן-חוֹרִין, וְלֹא לְעוֹלָם עַבְדוּת.
 
בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁנָּתַן חַגִּים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל,
בָּרוּךְ הוּא אֲשֶׁר צִוָּה לְחַג וְחַג רֵיחוֹ שֶׁלּוֹ.
 
תל-אביב, 7.3.42

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.