כוכבי שמים רחוקים/מן האדה האיסלנדית

האֶדה (אמא דסבתא) אינה אלא אסף שירים של משוררים אלמונים מן המאה התשיעית ועד המאה השתים-עשרה למנין הנוצרים והיא נכללת בספרות האיסלנדית הואיל והשירים נקבצו באיסלנדיה. שפתם של כתבי-היד – איסלנדית – אמנם דומה עד היום ברבה לשפה הנורבגית הקדומה, אולם רוב השירים חוברו בנורבגיה ואפשר כי אחד מאלה הוא גם השיר "חלומותיו של באלדר" Baldrs draumar הנתן בזה. איש איסלנדי אחד, עלום-שם, כנס את השירים האלה בתחלת המאה ה-13 לאסף אחד; סבורים, כי הוא הוא שצרף גם את המבואות שבפרוזה, את דברי הנעילה ואת המאמרים המוסגרים, שאנו מוצאים ברוב השירים. כתב היד העתיק ביותר הוא ה- Codex regius מסוף המאה ה-13 והוא שמור בספריה אשר בקופנהגן.

מתוך שירי האֶדה אנו לומדים לדעת את המיתולוגיה הגרמנית העתיקה ואת אגדות הגבורים שלה; אין צרך להרבות מלים עד כמה גדול ערכה של זו.

השירים כתובים במשקל קבוע שאת חקיו גלה בחקירותיו החכם המפורסם בתחום זה – אדוארד סיברס, והרי סכום דבריו בקוים כלליים:

בדרך כלל יש להבחין בין שלשה משקלים. בשיר הספורי נהגו להשתמש בשני משקלים ה-Fornydislag וה- Malahattr. השיר בנוי בתים בתים, בני ארבעה חרוזים (שורות); מספר השורות הוא לפעמים יותר גדול; החרוז השירי משתמש באַליטרציה (דמיון ראשי התרבות), זאת אומרת השנותה של הברה אחת בעלת נגינה בתחומו של חרוז אחד או זוג חרוזים.

ארבע השורות – ארוכות, והחתך (Cäsura) מפריד אותן לשתי שורות קצרות בעלות שתי הברות בנות-נגינה – "הגבהות". מספר ההברות קבוע: במשקל הראשון – ארבע, בשני – חמש. מעין דוגמא ישמש לנו החרוז (בגרמנית): Met trinkt Mimir / am Morgen taeglich שבו ההגבהה נכרת יפה באות M הגדולה.

בעברית: מי-דבש יגמא / מימיר לבקרים.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.