ירושלמי שבת יד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | ירושלמי · מסכת שבת · פרק יד · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה


דף עד עמוד א[עריכה]

משנה שמונה שרצים האמורין בתורה הצדן והחובל בהן חייב ושאר שקצים ורמשים החובל בהן פטור הצדן לצורך חייב ושלא לצורך פטור חיה ועוף שברשותו הצדן פטור והחובל בהן חייב:

גמרא רבי זריקן בשם רבי יוחנן אימי איתפלגין ר' יוחנן ורשב"ל חד אמר דברי הכל. וחורנה אמר במחלוקת. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. א"ר זעירא נפרש מיליהון דרבנן מן מיליהון דתנינן תמן אלו שעורותיהן כבשן עור האדם ועור חזיר של יישוב. רבי יוסה אומר אף עור חזיר של בר. ר' יוחנן אמר לא שנו אלא לאיסור ולטומאה. אבל ללקות עור הוא ואין לוקים עליו משום נבילה. רשב"ל אמר משנה תמימה שנה רבי בין לאסור בין ללקות בין לטומאה. מתניתא מסייעא לדין ומתני' מסייעא לדין. מתניתין מסייעא לר' יוחנן שמונה שרצים יש להן עורות א"ר יוחנן בן נורי לפיכך אומר אני שמונה שרצים יש להן עורות. מתניתא מסייע לרשב"ל החובל בשרצים את שיש להן עורות חייב. ואת שאין להן עורות פטור. ר' יוחנן בן נורי אומר לפיכך אומר אני כל השרצים יש להן עורות. ר' יוסה בי רבי בון בשם רב עור הוא ואין לוקין עליהן משום נבילה. ואתיא כההיא דא"ר יוחנן הצד זיזין זבובין הגזין יתושין חייב. ור' יהודה פוטר. וכן היה רבי יהודה אומר אין חייבין אלא על דבר שדרכו ליצוד. הצד חגבים בטל פטור בשרב חייב. אלעזר בן אחבאי אומר אף בשרב


דף עד עמוד ב[עריכה]

בשעה שמקלחין פטור. הצד צבי חיגר סומא חולה קטן פטור. ישן חייב דו קמיץ חדא ופצח חדא אמר ר' ינאי מותר להרוג את הצרעה בשבת. ותני כן חמשה נהרגין בשבת זבוב מצרי וצרעה שבנינוה. ועקרב שבהדיות ונחש שבארץ ישראל. וכלב שוטה שבכל מקום. מעשה שנפל נחש בשבת ועמד נפתי אחד והרגו. אמר רבי פגע בו כיוצא בו. ולא מן הדברים הנהרגין בשבת אינון. פתר לה בבאין להזיק. תני רבי יעקב אומר הרואה נחש ועקרב בתוך ארבע אמות ראוי היה שימות בהם אלא שרחמים של מקום מרובין. אמר רבן שמעון בד"א בזמן שלא הרגן. אבל אם הרגן לא נראו לו אלא שיהרגם. וחכ"א בין כך ובין כך לא נראו לו אלא בזכות. כתיב (תהילים מט) שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד ר' אחא אמר ר' אבהו ורבנן ח"א למה הוא מושל כל באי העולם בחולדה. אלא לפי שכל מה שיש ביבשה יש בים הרבה מינים בים מה שאין ביבשה ואין חולדה בים. וחורנה אמר למה הוא מושל כל באי העולם בחולדה אלא מה החולדה הזאת גוררת ומנחת ואינה יודעת למי היא מנחת כך הן כל באי העולם גוררין ומניחין גוררין ומניחין ואינן יודעין למי הן מניחין. (תהילים מט) יצבר ולא ידע מי אוספם: חיה ועוף שברשותו הצדן פטור והחובל בהן חייב. לא אמרו אלא שברשות אדם. הא אם אינן ברשות אדם חייב. א"ר יוסה הדא אמרה שור שמרד הצדו בשבת חייב. רבנן דקיסרין בשם רב אבדן עור עוף מותר לכתוב עליו מזוזה: