ירושלמי שבת דף מ א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · ירושלמי שבת · דף מ א · >>

צורת הדף באתר היברובוקס


תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה


העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת:

גמרא מהו כלל גדול. א"ר יוסי בי רבי בון שהוא גדול מכלל שביעית. שהשבת חלה על הכל ושביעית אינה חלה אלא על עבודת הארץ בלבד. תמן תנינן כלל גדול אמרו בשביעית מהו כלל גדול. א"ר יוסה בי רבי בון שהוא גדול מכלל מעשרות. שהשביעית חלה בין על אוכלי אדם בין על אוכלי בהמה. ומעשרות אינן חלין אלא על אוכלי אדם בלבד. תני בר קפרא כלל גדול אמרו במעשרות. מהו כלל גדול. אמר רבי יוסה בי רבי בון שהוא גדול מכלל פיאה. שהמעשרות חלין בין על דבר שמכניסו לקיום ובין על דבר שאין מכניסו לקיום. ופיאה אינה חלה אלא על דבר שמכניסו לקיום. ואית דבעי מימר מהו גדול מיכן שיש למטה ממנו. אנן תנינן כל השוכח עיקר שבת. תניי דבית רבי כל שאינו יודע עיקר שבת. רבי לעזר כמתניתין. רבי יוחנן כהדא דתני דבית רבי. הא רבי ליעזר אמר כל השוכח עיקר שבת הא אם אינו יודע כל עיקר פטור. מן מה דרב תני מתניתין ופתר לה אי זהו שאינו יודע עיקר שבת קטן שנשבה בין העכו"ם. הדא אמרה הוא הדא הוא הדא. הא אמר ר' יוחנן כל שאינו יודע עיקר שבת. הא אינו יודע ושכח חייב. מן מה דמר רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינא כלה דא הילכתא כרבי ליעזר. ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת הדא אמרה היא הדא היא הדא. בעון קומי בריה דר' יסא את מה שמעת מן אבוך מן דרבי יוסי.