ירושלמי פסחים ט ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת פסחים · פרק ט · הלכה ז | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


משנה[עריכה]

המפריש נקיבה לפסחו או זכר בן שתי שנים ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה המפריש פסחו ומת לא יביאנו בנו אחריו לשם פסח אלא לשם שלמים:

גמרא[עריכה]

מתניתא לאחר כפרה וכר"ש דתני קודם לפסח תהא רועה עד שתסתאב ותימכר ויביא בדמיה פסח לאחר הפסח תבוא שלמים ר"ש אומר קודם לפסח תימכר שלא במום לאחר הפסח תבוא שלמים לא כן סברינן מימר כל שנראה ליקרב בפסח אין גופו קרב שלמים פתר לה בשהפריש מעות: