ירושלמי פסחים דף לד א
<< · ירושלמי פסחים · דף לד א · >>
שחטו שלא לאוכליו ושלא למנוייו לערלים ולטמאים פסול לאוכליו ושלא לאוכליו למנויי ושלא למנוייו למולים ולערלים לטמאים ולטהורים כשר שחטו קודם לחצות פסול שנאמר בו בין הערבים קודם לתמיד כשר ובלבד שיהא אחד ממרס בדמו עד שיזרק דם התמיד ואם נזרק כשר
גמרא
מניין שהוא צריך לשוחטו לאוכליו רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל (שמות יב) איש לפי אכלו תכסו א"ר יאשיה לשון סורסי הוא זה כאדם שהוא אומר לחבירו כוס לי את הטלה הזה כיצד שלא לאוכליו שחטו לשם חולה לשם זקן שאינן יכולין לוכל כזית כיצד שלא למנוייו שחטו לשם בני חבורה אחרת הדא אמרה שהקטן יש לו מניין לפסול הדא אמרה היה נתון בדרך רחוקה ושחטו לשמו פסול הדא אמרה הדא מסייעא לדרומיי דדרומיי אמרין אימורין שאבדו מחשב להן כמי שהן קיימין הדא אמרה
עין משפט
13ה_יג מיי' פ"ב מהל' קרבן פסח הלכה ה':
14ה_יד מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה ד', מיי' פט"ו מהל' פסולי המוקדשין הלכה י"ב:
15ה_טו מיי' פ"ב מהל' קרבן פסח הלכה ג':
16ה_טז מיי' פי"ד מהל' פסולי המוקדשין הלכה ח':