ירושלמי ערלה ב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת ערלה · פרק ב · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה א משנה[עריכה]

התרומה ותרומת מעשר של דמאי החלה והביכורין עולין באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה וצריך להרים הערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים ומצטרפין זה עם זה ואינו צריך להרים רבי שמעון אומר אינן מצטרפין רבי ליעזר אומר מצטרפין בנותן טעם אבל לא לאסור

הלכה א גמרא[עריכה]

התרומה ותרומת מעשר כו' למי נצרכה לרבי שמעון אף על גב דרבי שמעון אמר אין שתי שמות מצטרפין מודי שכולהן לשם תרומה מצטרפין מאן תנא תרומת מעשר של דמאי רבי מאיר דרבי מאיר מחמיר בדבריהן כדברי תורה והא אשכחן דר"מ מחמיר בדבריהן כדברי תורה אמר רבי חנינה ההיא דתנינן תמן הרואה כתם הרי זו מקולקלת וחוששת משום זוב דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין בכתמים משום זוב רבי יונה בעי ולמה לא תנינן חלת דמאי כמה דתנינן חלה לא ניתני חלת דמאי והתנינן תרומת מעשר של דמאי רבי חנניא בשם שמואל דמאי צריך חלה אמר ליה רבי חייה בר לוליבא נוטל הוא דמיו מן השבט אמר ליה כן אמר שמואל שהוא נוטל דמיו מן השבט רבי מנא בשם רבי יוסי אינו נוטל דמיו מן השבט למחר הוא מביא ודאי ואומר דמאי הוא כדי ליטול ממנו דמים רבי יוחנן שאל לגמליאל זוגא נהיגין אתון מפקין חלה מן הדמאי אמר ליה לא כן א"ר שמואל אחוה דרב ברכיה בשעה שגזרו על הדמאי רוב העם מפרישין אותו לתוך בתיהן אמר רבי יוסי בי רבי בון תניי בית דין שתהא חלתו בצפון צפונו ועולין באחד ומאה מה את עביד לה בתחילת הפרשה או בסוף הפרשה אין תימר בתחילת הפרשה אין הקטן מעלה ואין אחר מעלה ואינו דוחה את השבת ואין תעבדיניה בסוף [הפרשה] קטן מעלה ואחר מעלה ודוחה את השבת תמן תנינן רבי יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה ותני עלה רבי שמעון בן אלעזר אומר אם רצה נותן עיניו במקצתו ואוכל את השאר אמר רבי יונה רבי יודה עבד לה בסוף הפרשה ורבי שמעון בן אלעזר עבד לה בתחילת הפרשה אמר רבי יוסי אף רבי שמעון בן אלעזר עבד לה בסוף הפרשה ולא מודי רבי שמעון בן אלעזר שאסור לעשות כן בודאי מאי כדון ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול תמן תנינן רבי ליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה רבי יהושע אומר במאה ועוד תמן אמר חזקיה רבי אבהו בשם רבי לעזר כל מקום ששנה [רבי] מחלוקת ואחר כך חזר ושנה סתם הלכה כסתם מן מה דתנינן סאה תרומה שנפלה למאה ואמר רבי לעזר לית כאן לומר לתוך מאה אלא לתוך תשעים ותשעה כמה דתנינן רבי ליעזר ורבי יהושע מניין שהן עולין אמר רבי יונה כתיב (במדבר יח) מכל חלבו את מקדשו ממנו דבר שאת מרים ממנו שאם יפול לתוכו הוא מקדשו וכמה הוא אחד ממאה רבי ליעזר אומר מוסיף סאה ומעלה רבי יהושע אומר מוסיף כל שהוא ומעלה רבי יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה שתות למדומע תני רבי שמעון אומר תרומה עולה במאה מקל וחומר אם איסור מתוך איסור עולה איסור מתוך היתר לא כל שכן [תרומה] אית תניי תני איסור מתוך היתר ואית תניי תני היתר מתוך היתר מאן דאמר איסור מתוך היתר שכן תרומה אסורה לזרים מאן דאמר היתר מתוך היתר שכן תרומה מותרת לכהנים אית דפתר לה כולה לכהנים מאן דאמר איסור מתוך היתר במדומע בתרומה טמאה מ"ד היתר במדומע בתרומה טהורה תני פרוסה של לחם הפנים שנתערבה במאה פרוסות של חולין וכן חתיכה של חטאת שנתערבה במאה חתיכות של חולין לא יעלו רבי יודה אומר יעלו מה טעמא דרבי יודה (יחזקאל מה) ושה אחד מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל מדבר שהוא מותר לישראל וקשיא כתיב מאתים ורבי יודה אומר מאה כתיב חיים ורבי יודה אומר שחוטין מה בין חיים לשחוטין רבי חיננא אמר חיין עשו אותן כדבר שדרכו להימנות עד כדון דבר שהוא מעלה ומתיר להדיוט דבר שהוא מעלה ומתיר לגבוה נישמעינה מן הדא (ויקרא כב) ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא יש לך קדשים שאינו אוכל בהן פרט לעירובין וליתר ממאה אין לי אלא אוכלי תרומה באוכלי תרומה מניין אוכלי תרומה באוכלי קדש אוכלי קדש באוכלי תרומה משקה תרומה במשקה חולין משקה חולין במשקה תרומה משקה תרומה במשקה קודש משקה קודש במשקה תרומה משקה קודש במשקה קודש מניין תלמוד לומר מן הקדשים ריבה רבי אבין בשם ר' יוחנן תיפתר בלוג שמן של מצורע שנתערב במותר רקיקי מנחת נזיר והתני משקה שנים א"ר חנניה הדא אמרה עולות בעולות אבל חטאת בעולות הרי יש כאן ודאי בלא תעשה היאך סבר רבי יודה כרבי ליעזר או כרבי יהושע [כי] כרבי ליעזר מעלה ואוכל [אי] כרבי יהושע מעלה ושורף מאן תנא אין מצטרפין זה עם זה רבי מאיר דאמר ר' אבהו בשם רבי יוחנן דברי רבי מאיר כל האיסורין מצטרפין ללקות עליהן בכזית משום לא תאכל כל תועבה הכא את אמר צריך להרים והכא את אמר אינו צריך להרים רבי יעקב בר זבדי רבי אבהו בשם רבי יוחנן מפני גזל השבט ותני כן כל תרומה שאין הכהנים מקפידין עליה כגון תרומת הכליסין החרובין והשעורין שבאדום אינו צריך להרים הערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים מניין שהן עולין כתיב מליאה מליאה מה מליאה שנאמר להלן עולה אף כאן עולה אי מה כאן מאה אף כאן מאה לפי שכפל הכתוב איסורו שינו חכמים חיובו עד כדון כלאי הכרם ערלה מניין מה זו איסור הנייה אף זו איסור הנייה מה זו עולה אף זו עולה עד כדון כר' עקיבה כר' ישמעאל רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל קל וחומר מה אם תרומה שהיא אסורה לזרים הרי זה עולה ערלה שהיא מותרת לזרים לא כל שכן לא אם אמרת בתרומה שהנייתה מותר' תאמר בערלה שהנייתה אסורה רבי חיננא פרי פרי גזירה שוה מצטרפין זה עם זה בין לאסור בין להתיר כדי ליתן טעם דברי רבי מאיר רבי שמעון אומר אינן מצטרפין רבי לעזר אומר מצטרפין בנותן טעם [לא] לאסור מה פליגין שנפלו שלשת קבין ערלה ושלשת קבין של כלאי הכרם אבל אם נפלו שלשת קבין ועוד ערלה ושלשת קבין של כלאי הכרם הותר הכרי למה ועוד בטל בשלשת קבין שלשת קבין בטילין במאה נפלו שלשת קבין של ערלה ושלשת קבין של כלאי הכרם כאחת מהו כמו שנפלו שלשת קבין ועוד ערלה ושלשת קבין של כלאי הכרם או כמו שנפלו שלשת קבין של כלאי הכרם ואחר כך נפלו שלשת קבין ערלה פשיטא שידיעתו מתרתו ידיעת חבירו מהו שתתירו היאך עבידא הוא לא ידע בה חבירו ידע בה ידיעת ספק מהו שתתיר כידיעת ודאי היאך עבידא היו לפניו שתי קופות אחת יש בה מאתים ואחת אין בה מאתים נפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלה ואחר כך נפלה בשניי' מדדה ומצא בה מאתים ושתים אין [תימר] ידיעת ספק כידיעת ודאי עולה אין תימר אין ידיעת ספק כידיעת ודאי אינה עולה היתה קופה אחת ספק יש בה מאתים ספק אין בה נפלה סאה תרומה לתוכה ואין ידוע אם נפלה אם לא נפלה ואחר כך נפלה השנייה אין תימר ידיעת ספק כידיעת ודאי עולה אין תימר אין ידיעת ספק כידיעת ודאי אינה עולה