ירושלמי נזיר ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נזיר פרק ז: משנה תוספתא ירושלמי בבלי

<< ירושלמי, מסכת נזיר, פרק ז >>




מתוך: ירושלמי נזיר ז א (עריכה)

הלכה א משנה[עריכה]

כהן גדול ונזיר אינן מיטמאין בקרוביהן היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה ר' אליעזר אומר יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר וחכמים אומרים יטמא נזיר ואל יטמא כהן גדול אמר להן רבי אליעזר יטמא כהן שאינו מביא קרבן על טומאתו ואל יטמא נזיר שמביא קרבן על טומאתו אמרו לו יטמא נזיר שקדושתו קדושת שעה ואל יטמא כהן שקדושתו קדושת עולם

הלכה א גמרא[עריכה]

כתיב (ויקרא כא) ועל כל נפשות מת לא יבוא מה אנן קיימין אם לאוסרו עלה רחוקים הרי הוא בכלל כהן הדיוט אלא אם אינו עניין לרחוקים תניהו עניין לקרובים כתיב ועל כל נפשות ואת אמר אכן א"ר חייה בר גמדא מיכן איסור אחר איסור בתורה אלא להתיר מת מצוה אית דבעי נישמעינה מן הדא (שם) לא יטמא בעל בעמיו בעמיו אינו מיטמא מיטמא הוא למת מצוה אית דבעי מישמעינה מן הכא להחלו להחלו אינו מיטמא אבל מיטמא הוא על מת מצוה אית דבעי מישמעינה מן הדא (דברים כא) כי קללת אלהים תלוי את שהוא מוזהר על קללת השם מוזהר הוא על מת מצוה ושאינו מוזהר על קללת השם אינו מוזהר על מת מצוה התיבון הרי עכו"ם אילו שמיתתן בתלייה יצא זה שמיתתו בסייף קבור מצות עשה מניין את מרבה סייף שנהרגו בו עץ שנתלה בו סודר שנחנק בו מה ת"ל תקברנו יכול יקברו עצמו ת"ל (שם) כי קבור תקברנו קבורה לו ולעצמו ולאבנו הא כיצד מעמיק שלשה כדי שלא תעלם המחרישה תקברנו כולו ולא מקצתו תקברנו מיכן שאם שייר ממנו לא עשה כלום שנאמר כי קבור תקברנו מיכן שאינו נעשה מת מצוה עד שיהא ראשו ורובו תני רבי יסא קומי רבי יוחנן כשם שאדם מיטמא למת מצוה כך אדם מיטמא על אבר מת מצוה אמר ליה רבי יוחנן ויש כן זו רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירה בחוזר תיפתר תני ר' יוסי אומר אין אדם מיטמא על אבר מן החי מאביו אבל אדם מיטמא על עצם כשעורה מאביו רבי יודה אומר כשם שאדם מיטמא על עצם כשעורה מאביו כך מיטמא על אבר מן החי מאביו מעשה ביוסי בן פכסס שעלת על רגלו גומי ונכנס הרופא לחותכה אמר לו כשתניח בו כחוט השערה הודיעני חתכה והניח בה כחוט השערה והודיעו קרא לנחונייה בנו אמר לו נחונייה בני עד כאן הייתה חייב ליטפל בי מיכן ואילך צא שאין אדם מיטמא על אבר מן החי מאביו וכשבא דבר אצל חכמים אמרו על זה נאמר (קוהלת ז) יש צדיק אובד בצדקו הצדיק אובד וצדקו עמו אי זהו מת מצוה כל שהוא צווח ואין בני העיר באים באו בני העיר הרי זה מושך את ידו עד היכן עד כדי נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן בשאינן צריכין לו אבל אם היו צריכין לו לא בדא בשאינן מכירין אותו אבל אם היו מכירין אותו לא בדא בשאין כבודו אבל אם היה כבודו אכן לא בדא והנשיא כבודו לכן ומהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא כד דמך רבי יודן נשייא אכריז רבי ינאי ואמר אין כהונה היום כד דמך רבי יודן נשייא בר בריה דרבי יודן נשייא דחף רבי חייה לרבי זעירא בר בא בכנישתא דגופנא דציפורין ומסאביה כד דמכת יהודיניי אחתיה דרבי יודן נשייא שלח רבי חנינא בתר רבי מנא ולא סלק אמר ליה אם בחייהן אין מיטמין להן לא כ"ש במיתתן אמר רבי נסא במיתתן עשו אותן כמת מצוה מהו שיטמא לכבוד רבו רבי ינאי זעירא דמך חמוי הוא הוה חמוי הוא הוה רביה שאל לרבי יוסי ואסר ליה שמע ר' חמא ואמר יטמאו לו תלמידיו ניטמאו לו תלמידיו ואכלו בשר ושתו יין אמר לון ר' מנא חדא מן תרתי לא פלטה לכון אם אבילים אתם למה אכלתם בשר ושתיתם יין ואם אין אתם אבילים למה נטמאתם מהו שיטמא אדם לתלמוד תורה רבי יוסי הוה יתיב ומתני ועאל מיתא מן דיתב ליה לא אמר כלום ומן דנפק ליה לא אמר ליה ולא כלום ר' ניחומי בריה דרבי חייה בר אבא אמר אבא לא הוה עביר תחות כיפתא דקיסרין ור' אמי עבר רבי חזקיה רבי כהן ור' יעקב בר אחא הוון מטיילין בפלטיא דקיסרין הגיעו לכיפה ופירש ר' כהן הגיעו למקום טהרה וחזר אצלן אמר לון במה הויתון עסקין אמר ר' חזקיה לר' יעקב בר אחא לא תימא ליה כלום אין דפריש ליה דבאש שמיטמא אדם לתלמוד תורה לא ידעין ואי משום דהוה סייסן לא ידעין תני מיטמא הוא כהן ויוצא לחוץ לארץ לדיני ממונות ודיני נפשות ולקידוש החדש ולעיבור השנה ולהציל שדה מן העכו"ם וללמוד תורה ולשאת אשה ר' יודה אומר אם יש לו מאין ללמוד אל יטמא ר' יוסי אומר אפי' יש לו מאין ללמוד יטמא שלא מהכל אדם זוכה ללמוד אמרו עליו על ר' יוסף כהן שהיה יוצא אחר רבו ומיטמא אחר רבו לציידן אבל אמרו לא יצא כהן לחוץ לארץ אלא אם כן הבטיחו לו אשה מהו שיטמא כהן גדול לנשיאות כפים נבילה אחוי דרבי בא בר כהן אמר קומי ר' יוסה בשם ר' אחא מיטמא הוא כהן לנשיאות כפים שמע ר' אחא ואמר אנא לא אמרית ליה כלום חזר ומר או דילמא לא שמע מיני אלא כיי דמר ר' יודה בר פזי בשם ר' אליעזר כל כהן שעומד בכנסת ואינו נושא את כפיו עובר בעשה וסבר מימר שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה אנא לא אמרי ליה איתוניה ואנא מלקי ליה ר' אבהו הוה יתיב מתני בכנישתא מדרתא דקיסרין והוה תמן מיתא הגיעה עונת נשיאות כפים לא שאלון ליה ענתא דמיכלא אתא ושאלון ליה אמר לון על נשיאות כפים לא שאלתון יתי ועל מיכלא שאילתון יתי כד שמעין כן הוה כל חד וחד מינהון שמט גרמיה וערק אמר ר' ינאי מיטמא כהן לראות המלך כד סלק דוקלינוס מלכא להכא חמון לר' חייה מיפסע על קיברייא דצור בגין מיחמיניה ר' חזקיה ר' ירמיה ור' חייה בשם ר' יוחנן מצוה לראות גדולי מלכות לכשתבוא מלכות בית דוד יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות מהו שיטמא לכבוד אביו ואמו ר' יסא שמע דאתת אימיה לבוצרה אתא ושאל לר' יוחנן מהו לצאת אמר ליה מפני סכנת דרכים צא ואם בשביל כבוד אמך איני יודע אמר רב שמואל בר רב יצחק עוד היא צריכה לר' יוחנן אטרח עלוי ואמר גמרת לצאת תבוא בשלום שמע ר' לעזר ואמר אין רשות גדולה מזאת מהו שיטמא אדם לכבוד הרבים תני היו שני דרכים מתאימות אחת רחוקה וטהורה ואחת קרובה וטמאה אם היו הרבים הולכים ברחוקה הולך עמהן ואם לאו הולך בקרובה מפני כבוד הרבים עד כדון בטומאה שהוא מדבריהן ואפי' בטומאה שהוא מדבר תורה מן מה דאמר ר' זעירא גדול כבוד הבריות שדוחה למצוה בל"ת שעה אחת הדא אמרה ואפי' בטומאה שהיה מדבר תורה ר' יונה ר' יוסי גליליא בשם רבי יוסי בן חנינה אין שואלין הלכות לפני מיטתו של מת והא ר' יוחנן שאל לר' ינאי קומי ערסיה דרבי שמעון בן יוצדק הקדיש עולתו לבדק הבית והוא מגיב ליה אמר כד הוה מסקין ליה לסידרא והא ר' ירמיה שאל לר' זעירא קומי ערסיה דר' שמעון ודר' שמואל בר רב יצחק והוא מגיב ליה אמר כד הוה רחיק הוה מגיב ליה כד הוה קריב לא הוה מגיב ליה תני הכתפים אסורים בנעילת הסנדל שמא יפסק סנדלו של אחד מהן ונמצא מתעכב מן המצוה ר' זעירא שרע בדיבוריה אתון בעיי מיזקפוניה ואשכחוניה איעני א"ל מהו אכן אמר לון להן דתנינן (קוהלת ז) והחי יתן אל לבו המוצא מת מצוה הרי זה מיטפל בו וקוברו במקומו אימתי בזמן שמצאו חוץ לתחום אבל אם מצאו בתוך התחום הרי זה מביאו במקום הקברות וקוברו אמר רבי עקיבה כך היתה תחילת תשמישי לפני חכמים פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצוה וניטפלתי בו כארבעת מיל עד שהבאתיו למקום הקברות וקברתיו וכשבאתי אצל ר' אליעזר ואצל ר' יהושע אמרתי להם את הדבר אמרו לי על כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע מעלין עליך כאילו שפכת דמים אמרתי אם בשעה שנתכוני לזכות נתחייבתי בשעה שלא נתכוונתי לזכות על אחת כמה וכמה באותה שעה לא זזתי מלשמש חכמים הוא היה אומר דלא שימש חכימיא קטלא חייב מת מצוה קנה מקומו ארבע אמות אפילו שדה מלא כורכמין שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ אימתי בזמן שמצאו בשדה אבל אם מצאו בדרך קוברו או לימין הדרך או לשמאל הדרך שדה בור ושדה ניר קוברו בשדה בור שדה ניר ושדה זרע קוברין אותו בשדה ניר שדה כרם ושדה זרע קוברו בשדה זרע שדה כרם ושדה אילן אית תניי תני קוברו בשדה כרם אית תניי תני קוברו בשדה אילן מאן דאמר קוברו בשדה כרם אבל בשדה אילן לא מפני אהל טומאה מאן דאמר בשדה אילן אבל בשדה כרם לא מפני הכשר בצירה החליף ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש עובר משום (דברים כא) לא תטמא את אדמתך היו שתיהן בור שתיהן ניר שתיהן זרע קוברו באיזה שירצה כהן ולוי יטמא לוי לוי וישראל יטמא ישראל ולא הוא לוי הוא ישראל אמר ר' אבין בשעת דוכן שנינו מודין חכמים לרבי אליעזר בכהן גדול ונזיר שיטמא נזיר ואל יטמא כהן גדול ומודה ר' אליעזר לחכמים בכהן גדול ונזיר שיטמא נזיר ואל יטמא כהן גדול הגע עצמך שהקדישו אביו מרחם זו תורה וזו אינו תורה רבי חונא בשם רב יוסף אתיא דר' אליעזר כבית שמאי דבית שמאי אומרים תדיר ומקודש תדיר קודם כן ר' אליעזר אומר תדיר ומקודש תדיר קודם נזיר שלשים ונזיר מאה יטמא נזיר שלשים נזיר מאה ונזיר עולם יטמא נזיר מאה נזיר עולם ונזיר נזירות אית תניי תני יטמא נזיר עולם ואית תניי תני יטמא נזיר נזירות מאן דאמר יטמא נזיר עולם הא נזיר נזירות לא מפני שתגלחתו מרובה מאן דאמר יטמא נזיר נזירות ונזיר עולם לא מפני שקרבנותיו מרובין החליף ייבא כהדא דאמר ר' אמי בשם ר' שמעון בן לקיש עובר משום לא תטמא את אדמתך וכא כן


מתוך: ירושלמי נזיר ז ב (עריכה)

הלכה ב משנה[עריכה]

על אילו הטמאות הנזיר מגלח על המת ועל כזית מן המת ועל כזית נצל ועל מלא תרווד רקב ועל השזרה ועל הגולגולת ועל אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליהם בשר כראוי ועל חצי קב עצמות ועל חצי לוג דם ועל מגען ועל משאן ועל אהילן ועל עצם כשעורה ועל מגעו ועל משאו ועל אהילו על אילו הנזיר מגלח ומזה בשלישי ובשביעי וסותר את הקודמים ואינו מתחיל למנות עד שיטהר ויביא את קרבנותיו

הלכה ב גמרא[עריכה]

חד סב שאל מר' יוחנן כזית מן המת מטמא כולו לא כ"ש אמר לו להביא את הנפל שאין בו כזית חזר ושאל אבר מן המת מטמא לא כל שכן כולו אמר לו להביא את הנפל שלא קרשו איבריו אמר רבי יוסי חכים הוא ההן סבא דלא חכים משאיל מכיון דשאל קדמיתא לא הוה צריך מישאל תינייתא ואי בעי מישאול תרתיהון שאל תינייתא וחזר מישאל קדמיתא תלמידוי דר' יוסי בן חלפתא שאלון תינייתא ולא שאלון קדמיתא דהא פשיטא לון מכיון שאין בו כזית דבר בריא הוא שלא קרשו איבריו אמר רבי מנא לר' חזקיה נהיר את דהוה ר' יעקב בר אחא קאים הכא ואף תרתין שאילתא דהן סבא באהילות להדא מילה לא שהנזיר מגלח עליהן ועוד מן הדא דאמר ר' יוחנן היית סבור שאין הנפלים תורה ממה שהוא מושיב את אימן ימי טוהר הדא אמרה שהנפלים תורה תני ר' שמעון בן יוחי אומר מפני מה אמרו השרץ מטמא בכעדשה מפני שהשרץ תחילת ברייתו בכעדשה ר' יודן בעי המת יטמא פחות מכזית דא"ר יוחנן להביא את הנפל שאין בו כזית ונבילה מטמא כאפון דאמר ר' חנינה אני ראיתי עגל כאפון בשפיר מאי כדון מדרשות אמינא דרוש וקבל שכר אי זהו נצל כשר המת שנתוק והמוהל שקרש הא עודהו מחוי לא לא כן אמר ר' חנינה בשם ר' חלבו המת שהתיכו הרי זה טמא חתכו והתיכו הרי זה טהור ר' יודן ור' יוסי חד אמר להוציא מי בשר שבו וחרנה אמר שאם יקרש ויהא בו כזית יהא מטמא מחוי תנינן רבי יוסי אומר בשר המת שיבש ואינו יכול להשרות ולחזור כמות שהיה טהור מאי טעמא דרבי יוסי ולא מן הנבילה למד מן הנבילה מה נבילה אם יבשה טהורה אף המת אם יבש יהא טהור רבי אמי בעי אי מה הנבילה אם נסרחת טהורה אף המת אם נסרח יהא טהור מעתה אין נצל כרבי יוסי אשכח תני בשם רבי יוסי יש נצל חברייא בעון קומי רבי יוסי אי מה הנבילה אין לה רקב אף המת אין לו רקב אמר לון לא למד המת מן הנבילה לעצמות אלא לבשר אין רקב לבשר יש רקב לעצמות כהדא דתני בר קפרא (משלי יד) ורקב עצמות קנאה רבי ינאי אמר (במדבר יט) או בקבר אפילו נגע בקבר אדם הראשון חברייא אמרין מסרס קרייא או בקבר או ברקב הוא תני בר קפרא אומר או בקבר או ברקב אמר רבי יודה בן פזי מלא תרווד אחד נטל הקב"ה ממקום המזבח וברא בו אדם הראשון אמר הלואי ייברא ממקום המזבח ותהא לו עמידה הדא הוא דכתיב (בראשית ב) וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה וכתיב (שמות כ) מזבח אדמה תעשה לי מה אדמה שנאמר להלן מזבח אף כאן מזבח (שמות כ) והיו ימיו מאה ועשרים שנה קרוב לאלף שנה חיה אדם הראשון ואת אמר והיו ימיו מאה ועשרים שנה אלא לק"כ שנה הוא חוזר למלוא תרווד אחד רקב וקשיא עוג מלך הבשן מאה ועשרים שנה ותינוק בן יומו מאה ועשרים שנה עוג מלא תרווד רקב ותינוק בן יומו מלא תרווד רקב מלא תרווד רקב שאמרו ישנו מקישרי אצבעותיו ולמעלה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מלא היד הגדולה רבי זעירא רבי חייה בשם רבי מחוי הדא דרבי מאיר הכין והדא דרבנן הכין אי זהו מת שיש לו רקב הנקבר ערום בארון של שייש או על גבי ריצפה או על גבי טבלה של שייש אבל נקבר בכסותו על ארון של עץ או ע"ג טבלה של עץ אין זה רקב זהו עפר קברות וצריך מלא תרווד ועוד רבי יוחנן אמר נקבר עמו אפילו גילגלין קטן אין זה רקב ר' יסא בשם רבי יוחנן שני מתים שקברן זה בצד זה זה נעשה גילגלין לזה וזה נעשה גילגלין לזה מה נפשך גילגלין לזה ולא לזה התיב אבא בר נתן הגע עצמך שהביא חצי תרווד רקב מזה וחצי תרווד רקב מזה ועירבן זה בזה והוה עיינן ואיתמחי מגחיך ואיקפד עלוי ומית אמר רבי יוסא הא אזיל גוברא ולא שמעינן מינה כלום מאי כדון תמן אין כל אחד ראוי למלא תרווד רקב ברם הכא כל אחד ואחד ראוי למלוא תרווד רקב נחתכה רגלו מארכובה ולמעלה אין לו רקב מארכובה ולמטה יש לו רקב נקברה עמו מארכובה ולמטן היא נעשית לו גילגלין מארכובה ולמעלן אין נעשית לו גילגלין חברייא בעו קומיה רבי שמואל בר אבדומא קשר גילגלין מן הארכובה ולמטן ואמר לון אין כיני אפילו לא נחתכה אראה אותה כאילו היא חתוכה ותיעשה לו גילגלין מכיון שהיא מחוברת לו כולו גוף אחד הוא חסר מהו שיהיה לו רקב נישמעינה מן הדא חסר אין לו רקב ואין לו תפישת קבר ואין לו שכונת קברות רבי יוחנן בעי כמה יחסר ולא יהיה לו רקב ייבא כיי דתנינן תמן כדי שיינטל מן החי וימות וכא כן הגע עצמך שניקב וושטו הרי אינו חסר ואינו חיה לית לך אלא כהדא נחתכה רגלו מן הארכובה ולמטה יש לו רקב מן הארכובה ולמעלן אין לו רקב נקברה עמו מן הארכובה ולמטן נעשית לו גילגלין מן הארכובה ולמעלן אין נעשית לו גילגלין נפלים מהו שיהא להן רקב מאן דמר דמן מטמא ברביעית יש להן רקב ומאן דמר אין דמן מטמא ברביעית אין להן רקב נישמעינה מן הדא עפר תלוליות למה הוא טמא מפני שהנשים קוברות שם נפליהן אמר רבי יודן אבוי דר' מתנייה לא מסתברא דלא דמוכי שחין קוברין שם איבריהן אית לך מימר משם רקב לא משם מגע כשעורה והא תני נטל ממנו עפר וסמכו לו טהור תיפתר כהדין תניא דתני עקרו ממקומו טמא רבן שמעון בן גמליאל מטהר אמר רבי שמעון בן אלעזר וירדו בשיטת ר"ש דתני השזרה והגולגולת אפי' מכותתין אפי' מפורקין טמא שהקבר מצרפן משום אדם באהל מתניתא דר' לעזר בן עזריה דתני אמר ר' שמעון בן אלעזר בראשונה היו בתי דינין חלוקין מקצתן אומרים רביעית דם רובע עצמות מקצתן אומרים חצי לוג דם חצי קב עצמות לנזירות ולטומאת מקדש וקדשיו ר' יעקב בר אידי בשם ר' שמעון מדרש אמרוה מפי חגי זכריה ומלאכי


מתוך: ירושלמי נזיר ז ג (עריכה)

הלכה ג משנה[עריכה]

אבל הסככות והפרעות ובית הפרס וארץ העמים והגולל והדופק ורביעית דם ואהל ורובע עצמות וכלים הנוגעין במת וימי ספירו וימי גמרו על אילו אין הנזיר מגלח ומזה בשלישי ובשביעי ואינו סותר את הקודמים התחיל מונה מיד וקרבן אין לו באמת אמרו ימי הזב והזבה וימי הסגירו של מצורע הרי אילו עולין לו

הלכה ג גמרא[עריכה]

בנתיים מהו ר' יוחנן אמר בנתיים להקל רבי שמעון בן לקיש אמר בנתיים להחמיר מהו בנתיים זה אבר מן המת ואבר מן החי שאין עליהן בשר כראוי ר' יוסי בעי מניין עצם כשעורה לא מן הדין קרייא (במדבר יט) או בעצם אדם הכא את עבד לה כשעורה והכא את עבד לה פחות מכשעורה תני רבי שמואל בר אבודמא (שם) בחלל כל שהוא חלל בחלל זה אבר מן המת ואבר מן החי שאין עליהם בשר כראוי אמר ר' יוחנן סככות ופרעות תורה הן אצל תרומה ואין הנזיר מגלח רבי ירמיה בעי אם לשרוף אפי' על ספק דבריהן שורפין אם ללקות תני רבי ציידיניה קומי ר' ירמיה ופליג על ר' ירמיה כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח חייבין עליה על ביאת המקדש וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת המקדש אמר ר' יוחנן רובדי אילן שיש בהן ארבעה על ארבעה הנזיר מגלח רבי יוסי אמר ר' יוחנן ידו אחת בצד זו וידו אחת ברובד אין הנזיר מגלח ר' יוסי בעי אם חוצץ הוא בפני הטומאה יחוץ בפני טהרה אם אינו חוצץ בפני טומאה אל יחוץ בפני טהרה אמר רבי יוחנן המת בבית והנזיר תחת המיטה נזיר מגלח כל שכן המת תחת המיטה והנזיר בבית אינו מגלח אמר ר' יוחנן המת והנזיר תחת כרעי המיטה תחת מעי הגמל תחת מעי השקוף תחת מלתריות אין הנזיר מגלח ולא כל דבר שנראה להגן שמע חזקיה ואמר טהרו מתים אמר ר' יוחנן המת בבית והנזיר בטריקלין הנזיר מגלח כל שכן המת בטריקלין והנזיר בבית שהנזיר מגלח ר' מנא בעי אם אהל לחוץ יהא אהל להמשיך אם אינו אהל להמשיך תיפקע טומאה אמר ר' יוחנן טומאה מחצי כותל ולחוץ הנזיר מגלח אמר ר' יאשיה טומאה טמונה בקרקעו של בית נזיר מגלח ר' יעקב בר אחא בשם ר' יאשיה רוב בניינו ורוב מיניינו של מת אין הנזיר מגלח באמת דאמר ר' אליעזר כל מקום ששנינו באמת הלכה למשה מסיני (במדבר ו) יפלו כי טמא נזרו מיכן שטמאים נופלין ויסתור אין לך סותר אלא ימי המת בלבד ולא יעלו מה אם ימים שעושין משכב ומושב את אומר עולין ימים שאין עושין משכב ומושב אינו דין שיעלו מה חמית מימר שאין עולין א"ר בשם רבי שמעון בן לקיש (שם) גדל פרע שער ראשו ימים של גידול שיער עולין ימים של העברת שיער אין עולין עד כדון בימי ספירו בימי גמרו ר' יוחנן בשם ר' ינאי (במדבר יב) אל נא תהי כמת מה ימי המת אין עולין אף ימי הסגר אין עולין חד בי רבי אמר הדא דר' יוחנן קומי ר' שמעון בן לקיש ולא קיבל עלוי אמר ליה הכא את עבד לה הסגר והכא את עבד לה החלט לית יכיל דאמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי אל נא תהי כמת תסגר מה ימי המת שבעה אף ימי הסגר שבעה


מתוך: ירושלמי נזיר ז ד (עריכה)

הלכה ד משנה[עריכה]

ר' אלעזר אמר משום רבי יהושע כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבין עליה על ביאת מקדש וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת המקדש אמר ר' מאיר לא תהא זו קלה מן השרץ אמר ר' עקיבה דנתי לפני רבי אליעזר מה אם עצמם כשעורה שאינו מטמא את האדם באהל הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו רביעית דם שהיא מטמא את האדם באהל אינו דין שהיא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה אמר לי מה זה עקיבה אין דנין כאן מקל וחומר וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני ר' יהושע אמר לי יפה אמרת אלא כך אמרה הלכה

הלכה ד גמרא[עריכה]

תמן תנינן שנים טמאין במת אחד טמא טומאת שבעה ואחד טמא טומאת טמיאי ערב שלשה טמאים במת שנים טמאים טומאת שבעה וא' טמא טומאת ערב ד' טמאים במת ג' טמאים טומאת ז' וא' טמא טומאת ערב כיצד שני בני אדם הנוגעין במת טמא טומאת שבעה ואדם הנוגע בו טמא טומאת ערב כו' ר' יוחנן בשם רבי ינאי וכולהון תורה הן אצל תרומה אבל על ביאת המקדש אינו חייב אלא על שני שנגע בראשון מה טעם (במדבר יט) ואיש אשר יטמא ולא יתחטא הטעון חיטוי חייב על ביאת מקדש ואין טעון חיטוי אינו חייב על ביאת המקדש התיבון הרי אדם הנוגע בכלים ונוגעין במת טעון חיטוי והוא שני אמר ר' אבין בר חייה בטומאת איש באיש לא בטומאת איש בכלים מילתיה דרבי אבין בר חייה אינו חייב אלא על הראשון בלבד מאחר שאילו אדם באדם אינו חייב אלא על הראשון בלבד וכא אינו חייב אלא על הראשון בלבד אמר רבי יוסי והוא שטבל אבל אם לא טבל הדא היא דרבי דרבי אמר כל הטמאים בטומאתן עד שיבואו במים אמר ר' אילא הוא עצמו שנגע במת חייב אמרה ואמר טעמא אשר יטמא בטומאת איש הוא והוא שלישי כדאמר רבי אבון בר חייה בטומאת איש באיש ולא בטומאת אדם בכלים רבי זריקא בשם רב המנונא תניי תמן פליג על רבי אילא כלי שחציו מן האדמה וחציו מן הגללים אין חייבין עליו על ביאת המקדש מפני שחציו מן האדמה וחציו מן הגללים אבל אם היה כולו מן האדמה חייב מגו חייב לא הנוגע לא שני שנגע בראשון הוא א"ר פינחס קומי רבי יוסי תיפתר בשזרקו אמר ליה אי בשזרקו בדא תני על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כיבוס בגדיו בארבעים משם מכניס כלים טמאים במקדש א"ר לעזר בי רבי יוסי קומי ר"י אוף אנן תנינן הדא מסייעא להדין תנייא קדמייא דתני ר' אלעזר אמר משום ר' יהושע כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבין על ביאת מקדש וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת המקדש ראשון שהנזיר מגלח עליו חייבין עליו על ביאת מקדש שני שאין הנזיר מגלח עליו אין חייבין עליו על ביאת המקדש אמר רבי יוחנן לטמאות הפורשות מן המת נצרכה רביעית דם רובע עצמות שאין הנזיר מגלח עליהן אין חייב עליהן חצי לוג דם וחצי לוג עצמות שהנזיר מגלח עליהן חייבין עליהן על ביאת המקדש אמר רבי ירמיה הוינן סברין מימר מה פליגי לקרבן אבל למלקות לוקין אפי' על השלישי אפי' על הרביעי תני ר' יוסי ציידניה קומי רבי ירמיה ופליג על רבי ירמיה כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבין עליה על ביאת המקדש וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת המקדש אמר ר' יוסי בי ר' בון ר' ינאי ר' יוחנן לטמאות הפורשות מן המת נצרכה רביעית דם רובע עצמות שאין הנזיר מגלח עליהן אין חייבין עליהן חצי לוג דם וחצי לוג עצמות שהנזיר מגלח עליהן לוקין עליהן