ירושלמי מועד קטן ג ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת מועד קטן · פרק ג · הלכה ט | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה


הלכה ט משנה[עריכה]

ובראשי חדשים בחנוכה ובפורים מענות ומטפחות בזה ובזה אבל לא מקוננות נקבר המת לא מענות ולא מטפחות אי זה הוא העינוי שכולן עונות כאחת וקינה שאחת מדברת וכולם עונות אחריה שנאמר (ירמיהו ט) ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה אבל לעתיד לבוא מהו אומר (ישעיהו כה) בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וגומר

הלכה ט גמרא[עריכה]

רבי תנחום ברבי עילאי דמך בחנוכתא רבי דוסא דמך בריש ירחא דניסן עבדין ליה איברייא סברין מימר מן דעתון דרבנן ובדקו ואשכחון דלא מן דעתון דרבנן רבי קרוספי דמך במועדא ועבדון ליה איברייא סברין מימר מן דעתיה דרבי אמי ובדקון ואשכחון דלא מן דעתיה דר' אמי רבי חלבו רבי בא בר זבדא בשם רב אפילו לשעה מן הדא (במדבר כ) ותמת שם מרים ותקבר שם ואנן חמי רבנן ענין בדיבור' אמר ר' ירמיה חבירים זריזין הן ואינן באין לידי הספד תני אין מוליכין חלילין לבית האבל אבל מוליכין חלילין לבית השמחה ולבית המשתה