ירושלמי הוריות א ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת הוריות · פרק א · הלכה ד | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה


הלכה ד משנה[עריכה]

הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועין אתם או שלא היה מופלא של בית דין שם או שהיה אחד מהן גר או ממזר או נתין או זקן שלא ראה לו בנים הרי זו פטור שנאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה מה עדה האמורה להלן כולן ראוין להורייה אף עדה האמורה כאן כולן ראוין להורייה

הלכה ד גמרא[עריכה]

מתניתא דרבי דרבי אמר אין לך מעכב אלא מופלא של בית דין בלבד כתיב (במדבר טו) והיה אם מעיני העדה מי שהוא עשוי עינים לעדה כתיב (במדבר יא) והתיצבו שם עמך מה את לא גר ולא נתין ולא ממזר אף הן לא גרים ולא נתינים ולא ממזרים ולא עבדים ניחא גר ממזר בית דין ממנין ממזרין רב הונא אמר בשעברו ומינו רבי חנניה רבי מנא חד אמר בתוך שבעים וחרנה אמר חוץ לשבעים מאן דמר חוץ לשבעים ניחא ומאן דמר בתוך שבעים הא חוץ לשבעים לא מכיון שאינו ראוי להורייה נעשה כאבן