ירושלמי גיטין דף ה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה


מרקם ולמזרח ורקם כמזרח. ואפילו תימא חלוקין על ר' יהוד' שאין רקם כמזרח שמא מבבל לכאן. רב אמר עשינו עצמינו כארץ ישראל לגיטין. ושמואל אמר אפילו משכונה לשכונה בעא קומי מיחזור ביה אמר ליה כהנא ומה נעשה לראשונות שנישאו. א"ל ומה בידך. דהוא סבר כהדא דרבי דתני המביא גט ממדינת הים לא נכתב לפניו ולא נחתם לפניו תצא בשלשה עשר דבר דברי רבי אבל חכמים לא הודו לדבר. הכל מודין שאם בא ועירר עררו בטל. עד כדון כשעירר משנישאת. עירר עד שלא נישאת ונישאת. נישמעינה מן הדא מעשה באחד שהביא את הגט לפני רבי ישמעאל א"ל מניין את אמר ליה מכפר סמיי שבתחום עכו. אמר ליה אף את צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. ואל תזקק לעדים. וכשיצא אמר לו רבי אילעאי רבי והלא כפר סמיי מארץ ישראל היא קרובה לציפורין יותר מעכו. אמר ליה הואיל ויצא המעשה בהיתר יצא. מהו הואיל ויצא המעשה בהיתר יצא. אמר רבי זעירא שאם בא ועירר עררו בטל. אילו המביא מארץ ישראל לארץ ישראל שמא הוא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. הוי לא שנייה הוא עירר משנישאת הוא ערר עד שלא נישאת ונישאת. רבי יעקב בר אדא בר עתליי בשם רבי לעזר הלכה כרבי מאיר בגיטין. והוה רבי זעירא מסתכל ביה אמר ליה למה את מסתכל בי. דיתמר הלכה כמי שהוא מיקל בדברי סופרין. סברין מימר ביחיד אצל יחיד אבל ביחיד אצל חכמים לא. והכא אפילו יחיד אצל חכמים. רבי חייה רבי בא אמר