לדלג לתוכן

ירושלמי גיטין דף ב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה | עין משפט


ר' מנא לא מפרש. ר' אבין מפרש רבי יוחנן אמר מאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה. וריש לקיש אמר כשרין לזה ופסולין לזה. אמר ר' אלעזר מתניתא מסייעא לר' יוחנן מה השנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה אף השלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה. רבי יעקב בר אחא אמר אתפלגון רבי חנינא חברין דרבנין ורבנין חד אמר יאות א"ר לעזר. וחרנה אמר לא א"ר לעזר יאות[1]. מ"ד יאות א"ר אלעזר נעשית עדות אחת וכאיש[2] אחד בעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ומ"ד לא א"ר לעזר יאות נעשה כשני כתי עדים כשרים לזה ופסולים לזה עד שיאמר בפני נכתב ביום ונחתם ביום. עד שיאמר נכתב לשמה ונחתם לשמה. בעא קומי רבי יוחנן צריך שיהא מכיר שמותן של עדים בשעת חתימתן. אמר לון גוים לוקין חתומין עליו

 

עין משפט

6 א_ו מיי' פ ה' מהל' עדות הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ו סעיף א', סמ"ג לאוין ריג :

7 א_ז טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ל סעיף י"ט:




שנויי נוסחאות

[עריכה]
  1. ^ לעזר יאות מ"ד בדפוס ויניצי' לעזר מ"ד.
  2. ^ וכאיש בדפוס ויניצי' ובאיש.